{שיעור אמונה 122 – מַה אַתָּה מֵשִׁיב לְאָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם?}

מַה אַתָּה מֵשִׁיב לְאָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם לְיוֹם הַמִּשְׁפָּט?

י"ט חֶשְׁוָן תשפ"ד

מְסַפֵּר אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, זָכוּר־לַטּוֹב (תַּנָּא־דְבֵי־אֵלִיָּהוּ־זוּטָא, פֶּרֶק יד): פַּעַם אַחַת הָיִיתִי עוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וּמְצָאַנִי אָדָם אֶחָד, וְהָיָה מַלְצִיץ וּמַלְעִיג דְּבָרִים וּבָא כְּנֶגְדִּי. וְאָמַרְתִּי לוֹ: "בְּנִי! מַה אַתָּה מֵשִׁיב לְאָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם לְיוֹם הַמִּשְׁפָּט?!" אָמַר לִי: "רַבִּי! יֵשׁ לִי דְּבָרִים שֶׁאֲנִי מֵשִׁיב לְאָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם לְיוֹם הַמִּשְׁפָּט – אוֹמֵר אֲנִי לוֹ: 'בִּינָה וְדֵעָה לֹא נָתְנוּ לִי מִן הַשָּׁמַיִם'". אָמַרְתִּי לוֹ: "בְּנִי! מַה מְלַאכְתְּךָ?" אָמַר לִי: "צַיָּד אֲנִי". אָמַרְתִּי לוֹ: "בְּנִי! מִי אָמַר לְךָ שֶׁתָּבִיא פִּשְׁתָּן וְתַאֲגִּידֶנוּ מְצוּדוֹת וְתַשְׁלִיכֶנּוּ לַיָּם וְתַעֲלֶה דָּגִים מִן הַיָּם?!" אָמַר לִי: "רַבִּי, בָּזֶה, בִּינָה וְדֵעָה נָתְנוּ בִּי מִן הַשָּׁמַיִם. אָמַרְתִּי לוֹ: בְּנִי! וּמַה לְהַשְׁלִיךְ מְצוּדוֹת וּלְהַעֲלוֹת דָּגִים מִן הַיָּם נִתְּנוּ בְּךָ בִּינָה וְדֵעָה, דִּבְרֵי־תּוֹרָה שֶׁכָּתוּב בָּהּ: 'כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד' (דְּבָרִים ל, יד), לֹא נִתְּנוּ בְּךָ בִּינָה וְדֵעָה?!" מִיָּד הָיָה מִתְאַנֵּחַ וְהָיָה מֵרִים קוֹלוֹ וְהָיָה בּוֹכֶה. וְאָמַרְתִּי לוֹ: בְּנִי! אַל יֵרַע לְךָ, אֶלָּא שְׁאָר בְּנֵי־אָדָם שֶׁהֵן מְשִׁיבִין בְּאוֹתוֹ עִנְיָן, מַעֲשֶׂה יְדֵיהֶן מוֹכִיחִין עֲלֵיהֶן, עָלָיו וְעַל כַּיּוֹצֵא בּוֹ וְעַל הַדּוֹמִין לוֹ, וְעַל הָעוֹשִׂין כְּמַעֲשָׂיו מַהוּ אוֹמֵר: "וּבֹשׁוּ עֹבְדֵי פִשְׁתִּים שְׂרִיקוֹת וְאֹרְגִים חוֹרָי" (יְשַׁעְיָה יט, ט).

וּפֵרֵשׁ הָרַב הַקָּדוֹשׁ הָרַבִּי ר' שִׂמְחָה בּוּנִים מִפְּשִׁיסְחָא זי"ע (קוֹל מְבַשֵּׂר, נִצָּבִים): כִּי יֵשׁ בְּהֶעְלֵם, [שֵׂכֶל וּבִינָה] – בְּכָל אָדָם, אַךְ צָרִיךְ לְהוֹצִיאוֹ לַפֹּעַל. וְזֶה – הָ"אָדָם אֶחָד" הַנַּ"ל – הָיָה סָבוּר, שֶׁאִי אֶפְשָׁר [שֶׁיָּבִין מֵעַצְמוֹ לִקְרֹא וְלִשְׁנוֹת וְלַעֲבֹד אֶת בּוֹרְאוֹ], עַד שֶׁיִּפְתְּחוּ לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם שֵׂכֶל חָדָשׁ. וְאָמַר לוֹ אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב, שֶׁבְּזֶה הַשֵּׂכֶל שֶׁיֵּשׁ לוֹ, יֵשׁ לוֹ שֵׂכֶל מַסְפִּיק לָבֹא לִידֵי שְׁלֵמוּתוֹ. כְּמוֹ בְּפַרְנָסָה, נוֹלָד אָדָם – אֵין אָנוּ יוֹדְעִים בְּמַה יִתְפַּרְנֵס, אַךְ הַדֹּחַק – מוֹצִיא אֶל הַפֹּעַל. כֵּן בְּיִרְאַת שָׁמַיִם, אִם אָדָם הָיָה לוֹ דֹּחַק וּמַכְאוֹב בְּלִבּוֹ וּבְנַפְשׁוֹ עַל זֶה – הָיָה יָכוֹל בְּזֶה הַשֵּׂכֶל שֶׁיֵּשׁ לוֹ – לְהוֹצִיא שְׁלֵמוּתוֹ אֶל הַפֹּעַל. וְזֶה מַה שֶּׁסִּיֵּם אֵלִיָּהוּ זַ"ל אֶת דְּבָרָיו לְאוֹתוֹ הָאָדָם, לְהָבִיא פִּשְׁתָּן וְלֶאֱרֹג מְצוּדוֹת לְהַשְׁלִיךְ לַיָּם וּלְהַעֲלוֹת דָּגִים מִן הַיָּם – נָתְנוּ לְךָ בִּינָה וְדֵעָה מִן הַשָּׁמַיִם, וּלְדִבְרֵי תּוֹרָה, שֶׁכָּתוּב בָּהּ "כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂוֹתוֹ" לֹא נָתְנוּ לְךָ בִּינָה מִן הַשָּׁמַיִם?!. עַד כָּאן דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים, מבהילי הָרַעְיוֹן, שלסיכום אָנוּ מְבִינִים הֵיטֵב, שֶׁמַּה שֶּׁנּוֹגֵעַ לַ'חַיִּים' שֶׁלָּנוּ, אָנוּ מִתְהַפְּכִים לְגַמְרֵי, מְגַלִּים כָּל כִּשָּׁרוֹן שֶׁחָשַׁבְנוּ שֶׁאֵין לָנוּ, מוֹצִיאִים מֵאִתָּנוּ יְכוֹלוֹת שֶׁלֹּא הֶאֱמַנוּ שֶׁקַּיָּמִים בָּנוּ, וְהַכֹּל בִּגְלַל מֵנִיעַ אֶחָד – הַחַיִּים! עַל הַחַיִּים עַצְמָם אֵין לָנוּ רְשׁוּת לְהִתְפַּלְסֵף, הֵם תּוֹבְעִים אוֹתָנוּ מִיָּדִית, שֶּׁנִּפְעַל כָּאן וְעַכְשָׁו, בְּלִי שׁוּם תֵּרוּצִים וְהִתְחַכְּמוּיוֹת, עִם הֶסְבֵּרִים לֹא הוֹלְכִים לַמַּכֹּלֶת, רַק עִם כֶּסֶף מְצַלְצֵל וּמְצִיאוּתִי, וְאֶת זֶה – יַשִּׂיג כָּל אֶחָד, כַּאֲשֶׁר נַפְשׁוֹ וְנֶפֶשׁ עוֹלָלָיו תִּהְיֶה תְּלוּיָה בְּזֶה, כִּי כְּשֶׁמְּדֻבָּר בַּחַיִּים – מַפְסִיקִים לְתָרֵץ תֵּרוּצִים.

הַאִם שִׁקֵּר הַדַּיָּג לְאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא בְּכָךְ שֶׁאָמַר לוֹ שֶׁאֵין לוֹ שֵׂכֶל לִלְמֹד תּוֹרָה כִּי לֹא קִבֵּל מִן הַשָּׁמַיִם? לְפִי הַנִּרְאֶה, הוּא הָיָה דּוֹבֵר אֱמֶת, אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא לֹא הוֹכִיחוֹ עַל פָּנָיו כִּי שַׁקְרָן הוּא, אֶלָּא הִצִּיב לוֹ מַרְאָה מוּל פָּנָיו, וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לַחֲשֹׁב עַל הַפַּעַר בֵּין הַשֵּׂכֶל לְגַשְׁמִיּוּת לְבֵין הַשֵּׂכֶל לְרוּחָנִיּוּת. מַשְׁמַע, שֶׁעֶצֶם הַדָּבָר הָיָה נָכוֹן, הָאִישׁ הָיָה מִתְהַלֵּךְ עִם מַחֲשָׁבָה זוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו, הוּא הִסְבִּיר לְעַצְמוֹ הֵיטֵב הֵיטֵב, מַדּוּעַ אֵינוֹ עוֹסֵק בַּתַּכְלִית הַנִּצְחִית, הוּא תָּלָה אֶת הַמַּהֲלָךְ שֶׁל הַחַיִּים שֶׁלּוֹ בִּמְצִיאוּת, שֶׁכְּאִלּוּ נִכְפְּתָה עָלָיו, יֵשׁ לְהָנִיחַ, כִּי הַהִתְלוֹצְצוּת שֶׁעִמָּהּ קִדֵּם אֶת מְבַשֵּׂר הַטּוֹב, בָּאָה מִתּוֹךְ יֵאוּשׁ וְתִסְכּוּל פְּנִימִי, הֲלוֹא כָּל אֶחָד עוֹבֵד אֶת הַשֵּׁם עִם הַכֵּלִים שֶׁלּוֹ, וְלִי אֵין אֶת הַכֵּלִים הַלָּלוּ, מַה אַתָּה גָּדוֹל מִמֶּנִּי, וְאֵיפֹה כֹּחַ הַבְּחִירָה שֶׁלִּי בִּכְלָל, שֶׁלֹּא לִהְיוֹת כְּמוֹ שֶׁאֲנִי.

אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא לִמֵּד אוֹתוֹ וְאוֹתָנוּ לִמּוּד עָמֹק מְאֹד, אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא הִסְבִּיר לוֹ, שֶׁהַמְּצִיאוּת בָּהּ הִיא חַי, הִיא מְצִיאוּת שֶׁל בְּחִירָה שֶׁלּוֹ, הוּא עָנָה לוֹ עַל הַלֵּיצָנוּת שֶׁלּוֹ בִּשְׁאֵלָה פְּשׁוּטָה: לָמָּה?! לָמָּה אַתָּה מִתְלוֹצֵץ מֵאוֹרוֹת עֶלְיוֹנִים כָּאֵלּוּ, מַה קָּרָה לְךָ? מַה מַפְרִיעַ לְךָ בֶּאֱמֶת? הוּא מִיָּד רָצָה לְהִכָּנֵס אִתּוֹ לְשִׂיחָה שֶׁל אֱמֶת, לֹא שִׂיחָה שֶׁל תֵּרוּצִים, לָכֵן הוּא מִיָּד הִפְנָה אוֹתוֹ לְהַהוּא יוֹמָא, הַיּוֹם בּוֹ נַעֲמֹד לַמִּשְׁפָּט לִפְנֵי צוּר הָעוֹלָמִים, מַה אַתָּה תַעֲנֶה, בְּנִי, שָׁם לְמַעְלָה? לֹא מַה שֶּׁאַתָּה עוֹנֶה לְעַצְמְךָ, וּמַה שֶּׁאַתָּה מְדַבֵּר אִתִּי בְּלֵיצָנוּת. לֹא בְּרָמַת שִׂיחַ כָּזוֹ אֲנִי רוֹצֶה לָדוּן אִתְּךָ, אֲנִי רוֹצֶה לָדוּן אִתְּךָ דִּין אֱמֶת, דִּין שֶׁשְּׁנֵינוּ עוֹמְדִים וְשׁוֹאֲלִים אֶת עַצְמֵנוּ: וְכִי לְשֵׁם כָּךְ בָּאנוּ לְזֶה הָעוֹלָם, לַעֲסֹק בְּתִקּוּנוֹ הַגַּשְׁמִי?

הַדַּיָּג, הֶעֱבִיר אֶת חוֹבַת הַהֶסְבֵּר לְאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, הוּא מְבָרֵר אֶצְלוֹ, הַאִם עֶצֶם הָעֻבְדָּה, שֶׁהוּא נוֹלָד חֲסַר כִּשְׁרוֹנוֹת (כְּבָר בַּיַּלְדוּת גִּלּוּ אֶת זֶה כֻּלָּם), אֵינָהּ מְעִידָה עַל כָּךְ שֶׁהוּא לֹא נִקְרָא אֶל שֻׁלְחָן הַלִּמּוּד שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ? הֲלוֹא עֵינֶיךָ רוֹאוֹת, אֵלִיָּהוּ, כִּי אֵינֶנִּי יָכוֹל בֶּאֱמֶת לִלְמֹד תּוֹרָה, אַתָּה יוֹדֵעַ כַּמָּה רָצִיתִי? כַּמָּה קִוִּיתִי? כַּמָּה בָּכִיתִי לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ? וְהִנֵּה רֹאשִׁי אָטוּם, לֹא מֵבִין וְלֹא עוֹשֶׂה, בָּאתִי לְכָאן, וְהִנֵּה אֲנִי עוֹשֶׂה מַשֶּׁהוּ עִם עַצְמִי, אוּלַי זֶה הָגוּן לוֹמַר זֹאת לִפְנֵי הַבּוֹרֵא שֶׁיָּצַר כָּל זֹאת?

אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא הֵבִין אֶת הַמְצוּקָה שֶׁל הַנֶּפֶשׁ הַיִּשְׂרְאֵלִית, הוּא הֵחֵל בִּשְׁאֵלָה נֶגְדִּית, שְׁאֵלָה נוֹקֶבֶת וְיוֹרֶדֶת עַד הַתְּהוֹם, אוֹמֵר אֵלִיָּהוּ, עַד שֶׁאָנוּ מְדַבְּרִים עַל כִּשְׁרוֹנוֹת וִיכוֹלוֹת, אָנוּ יְכוֹלִים לִפְנוֹת גָּבוֹהַּ יוֹתֵר, אֶל הַשֹּׁרֶשׁ… הַאִם הָרָצוֹן שֶׁלָּנוּ מַסְפִּיק כֵּנֶה וְחָזָק, הַאִם אָנוּ רוֹאִים בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה תּוֹרַת חַיִּים מַמָּשׁ, וּמָאן דְּיָהֵיב חַיֵּי, הַאִם יִתָּכֵן כָּזֹאת, שֶׁנּוֹתֵן הַחַיִּים – לֹא יַעֲנִיק אֶת הַיְּכֹלֶת לְאָדָם לִלְמֹד אֶת תּוֹרַת הַחַיִּים? צֵא וּלְמַד מֵהַמְצִיאוּת שֶׁלְּךָ, בְּנִי, הֲלוֹא לָמָּה הֶעֱמִיד אוֹתְךָ הַבּוֹרֵא בְּאֹפֶן כָּזֶה, שֶׁבָּרוּךְ הַשֵּׁם, אַתָּה יָכוֹל לְהָבִיא פַּרְנָסָה הַבַּיְתָה, אַתָּה מְמֻלָּח בַּעֲבוֹדָה, אַתָּה יוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת פִּתְאוֹם דְּבָרִים, סוֹמְכִים עָלֶיךָ, כָּל הַיְכוֹלוֹת שֶׁחָשַׁבְתָּ שֶׁאֵין לְךָ, פִּתְאוֹם מִתְגַּלִּים כְּכוֹכָב עוֹלֶה, אָז מַה קָּרָה שָׁם בַּיְּשִׁיבָה, אוֹ בְּכָל פַּעַם שֶׁרָצִיתָ לִלְמֹד, שֶׁלֹּא הֵבַנְתָּ אֵיךְ מְטִילִים עָלֶיךָ סְחוֹרָה כָּזוֹ? הֲלוֹא כָּל אֶחָד יָבִין שֶׁלָּשֶׁבֶת וְלִלְמֹד בְּנַחַת עִם כּוֹס קָפֶה – קַל יוֹתֵר מִלְּהִשָּׂרֵף בְּאֵשׁ יוֹקֶדֶת עִם מַשָּׂא כָּבֵד וַעֲבוֹדָה פִיזִית? שֶׁגַּם דּוֹרֶשֶׁת אֶת הַגּוּף וְגַם אֶת הַמֹּחַ, וְכֻלָּם מִתְגַּיְּסִים בְּחֶדְוָה לְמַעַן הַמַּעֲרָכָה הַצּוֹדֶקֶת – מִלְחֶמֶת הַקִּיּוּם.

בְּנִי, אָמַר אֵלִיָּהוּ, אַחַת אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ, שֶׁתִּקַּח לִתְשׂוּמֶת לִבְּךָ, שֶׁכָּל מַה שֶּׁעָשִׂיתָ עַד הַיּוֹם, הָיוּ רְצוֹנוֹת יַחֲסִיִּים מְאֹד, לֹא הֶעֱנַקְתָּ לַמְּצִיאוּת שֶׁל תּוֹרָה, אֶת הַיַּחַס הַהוֹגֵן שֶׁלָּהּ, לְתוֹרָה מַעֲנִיקִים יַחַס כְּמוֹ לְחַיִּים, כָּל מִי שֶּׁנּוֹגֵעַ בַּיְכֹלֶת שֶׁלִּי לִלְמֹד תּוֹרָה – נוֹגֵעַ בַּחַיִּים שֶׁלִּי. וְאִם לֹא הָיִיתִי אָדָם שֶׁמְּסֻגָּל לְּהִתְפַּרְנֵס, הָיִיתִי מְחַפֵּשׂ מִסּוֹף הָעוֹלָם עַד קָצֵהוּ אֵיזֶה אִישׁ שֶׁיַּעֲמִיד אוֹתִי בְּמוּסָר עֲבוֹדָה וְכוּ', כִּי אֵיךְ אֶפְשָׁר לַחֲזֹר הַבַּיְתָה לְלֹא אֹכֶל לַיְּלָדִים? בַּמּוּבָן הַזֶּה, הָאֲנָשִׁים הַבְּרִיאִים, מְגַלִּים אַחֲרָיוּת יָפָה, מִשּׁוּם שֶׁהָאֱמֶת הַזּוֹ מְפַעְפַּעַת בָּהֶם, הֵם מַרְגִּישִׁים אֶת הָאֱמֶת הַזּוֹ, שֶׁאִם הֵם לֹא יַעֲבֹדוּ – הֵם לֹא יִחְיוּ! (בְּהַנְהָגַת הַטֶּבַע כַּמּוּבָן), וְאֵין לָהֶם מְנִיעָה עַל הַקָּשָׁה שֶׁבָּעֲבוֹדוֹת, וַאֲנָשִׁים מַפְלִיגִים לַעֲשׂוֹת אֶת הַבִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי כִּמְעַט – לְמַעַן קִיּוּמָם, כִּי "עוֹר בְּעַד עוֹר וְכֹל אֲשֶׁר לָאִישׁ יִתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹ" (אִיּוֹב ב, ד).

הָאִישׁ הֵבִין מְאֹד אֶת הַמּוּסָר הַגָּדוֹל שֶׁל אֵלִיָּהוּ, הוּא פָּרַץ בִּבְכִי, כִּי הֵבִין, שֶׁכָּל יָמָיו הוּא חוֹסֶה תַּחַת עֵץ הַתֵּרוּצִים, הוּא לֹא בֶּאֱמֶת חַי וְנוֹשֵׁם אֶת הַשְּׁאִיפָה לִדְבֵקוּת הַבּוֹרֵא וּלְנוֹתֵן הַתּוֹרָה, יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, כִּי לָצֵאת יְדֵי חוֹבָה – אֵין כִּשְׁרוֹנוֹת, אֲבָל לְהִדַּבֵּק בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ – יֵשׁ וָיֵשׁ. הַשֵּׂכֶל הַפָּשׁוּט מִתְעוֹרֵר מִיָּד, בִּנְקִיּוּת מַבְהִילָה, כַּאֲשֶׁר הָאָדָם מֵבִין שֶׁפָּשׁוּט הוּא צָרִיךְ לַחֲשֹׁב עַל הַחַיִּים שֶׁלּוֹ!

מִיָּד הָיָה מִתְאַנֵּחַ וְהָיָה מֵרִים קוֹלוֹ וְהָיָה בּוֹכֶה. וְאָמַרְתִּי לוֹ: בְּנִי! אַל יֵרַע לְךָ, אֶלָּא שְׁאָר בְּנֵי־אָדָם שֶׁהֵן מְשִׁיבִין בְּאוֹתוֹ עִנְיָן – מַעֲשֶׂה יְדֵיהֶן מוֹכִיחִין עֲלֵיהֶן – [מִי שֶׁעוֹנֶה תֵּרוּץ כָּזֶה, מַפְרִיךְ אֶת עַצְמוֹ בְּמוֹ פְּעוּלֹתָיו]. הָאִישׁ שֶׁרָאָה אֶת רֵיקָנוֹת הַחַיִּים, וְאֶת הַהֶפְסֵד מהיכולת שֶׁלְּמוּל פָּנָיו לִהְיוֹת עֶלְיוֹן וּמְרוֹמָם יוֹתֵר, הִתְאַנֵּחַ, אַנְחֶה מְשַׁבֶּרֶת גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם, וְכָתוּב כָּאן – מִיָּד הָיָה מִתְאַנֵּחַ, הַשֶּׁבֶר הַגָּדוֹל נגול לְנֶגֶד עֵינָיו, כִּי כְּשֶׁהוֹצִיאוּ אוֹתוֹ מֵעוֹלָם הַתֵּרוּצִים, כְּבָר לֹא יָכַל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּשׁוּם תֵּרוּץ, כְּשֶׁרוֹאִים אֶת הָאֱמֶת – אִי אֶפְשָׁר לִבְרֹחַ מִמֶּנָּה… וְהַבֶּכִי שֶׁלּוֹ הָיָה עֲנָק, הוּא פָּשׁוּט שָׁאַל בְּבִכְיוֹ: הַאִם זֹאת הִיא הַזְּהוּת שֶׁלִּי? שֶׁקֶר גָּמוּר וְתֵרוּצִים? אָז אִם אֲנִי כָּזֶה, אֵיךְ בֶּאֱמֶת אֵי פַּעַם אֶרְאֶה פְּנֵי אֱלֹקִים אֱמֶת, וַהֲלוֹא עִם שֶׁקֶר אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג כְּלוּם, הִנֵּה עַד עַכְשָׁו לֹא לָמַדְתִּי כְּלוּם, וְהֵבַנְתִּי אֶת עַצְמִי מְאֹד טוֹב, וּבְאֵיזֶה כֹּחַ, שׁוּב לֹא אֶפֹּל אֶל מַלְכֹּדֶת הַהַטְעָיָה שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁמַּטְעֶה אוֹתָנוּ מְאֹד מְאֹד.

וְהֵשִׁיב לוֹ אֵלִיָּהוּ, אַל יֵרַע לְבָבְךָ, מַה זֹאת אוֹמֶרֶת 'אַל יֵרַע לְבָבְךָ'? הַאִם זֶה לֹא מַסְפִּיק סִבָּה לִכְאֹב, לִרְאוֹת שָׁנִים שְׁלֵמוֹת שֶׁהָלְכוּ לְטִמְיוֹן עִם שֶׁקֶר? אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא מַסְבִּיר לוֹ, שֶׁכָּעֵת הוּא זָכָה לְהִתְגַּלּוּת אוֹר הָאֱמֶת, וְעָלָיו לָדַעַת, כִּי כָּל אָדָם נוֹלָד עִם הַטָּיָה זוֹ, כָּל אָדָם רוֹצֶה לִהְיוֹת טוֹב, הוּא חַיָּב לְקַבֵּל אִשּׁוּר עַצְמִי עַל עֲרָכָיו וְעַל הַנְהָגוֹתָיו, וְהַרְבֵּה פְּעָמִים הוּא מְקַבֵּל אֶת הַדְּבָרִים כִּפְשׁוּטָם וְאֵינוֹ מִתְבּוֹנֵן בָּהֶם, אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ, שֶׁיַּתְחִיל לְהִתְבּוֹנֵן עַל הַמְּצִיאוּת שֶׁלּוֹ, הֲלוֹא הַמְּצִיאוּת הַזּוֹ נָגֹלָה לְעֵינֵינוּ, אֵין לָנוּ וִכּוּחַ רַעְיוֹנִי אוֹ מְצִיאוּתִי עָלֶיהָ, הִיא מְדַבֶּרֶת מֵעַצְמָהּ, הִיא מְסַפֶּרֶת לָנוּ עַל אִישׁ מַצְלִיחַ, שֶׁמּוֹצֵא פַּטֶנְטִים אֵיךְ לְפַרְנֵס, הִיא בְּעֶצֶם מְעִידָה עַל מְצִיאוּת שֶׁל בּוֹרֵא שֶׁנָּטַע כִּשָּׁרוֹן בָּאָדָם, וְאָז, כְּשֶׁאָנוּ יוֹדְעִים שֶׁהַכֹּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, אָנוּ שׁוֹאֲלִים – לָקַחַת מַשֶּׁהוּ מֵהָאֲרוֹן הַסְּפָרִים הַיְּהוּדִי, לֹא הִסְכִּים הָעֶלְיוֹן יִתְבָּרַךְ, שֶׁתִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּכִשְׁרוֹן כָּלְשֶׁהוּ? אֶתְמְהָה! וְכָל זֶה, כָּל הָאֲנָחָה וְהַבֶּכִי שֶׁל אֶחָד שֶׁמִּקֹּדֶם הִתְלוֹצֵץ, בָּאוּ בְּרֶגַע אֶחָד שֶׁל הִתְבּוֹנְנוּת, הֶקֵּשׁ וְהַשְׁוָאָה! פַּחַד פְּחָדִים!

שְׁאָר בְּנֵי אָדָם שֶׁהֵם מְשִׁיבִין כֵּן – מַעֲשֵׂי יְדֵיהֶן מוֹכִיחִין עֲלֵיהֶם. אָז זוֹ לֹא סִבָּה לִבְכּוֹת? זוֹ הַרְגָּעָה? אֶלָּא שֶׁהָעִנְיָן הוּא, שֶׁזּוֹ עֲבוֹדַת הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ, אֵין לָנוּ מַה לִכְעוֹס עַל הַנְּטִיָּה הָאֱנוֹשִׁית, לְהִתְעַסֵּק הֲמוֹן עִם הַקִּיּוּם הַחוּשִׁי, וְלִשְׁכֹּחַ מֵהַקִּיּוּם הָרוּחָנִי, הַמְּבַקֵּשׁ חִיּוּת, מִשּׁוּם שֶׁאִם זֶה לֹא הָיָה כָּךְ, לֹא הָיוּ מְבִיאִים אוֹתָנוּ לְזִירַת הַמַּאֲבָק, דַּוְקָא בִּגְלַל שֶׁאָנוּ מְלֻבָּשִׁים בְּגוּף גַּשְׁמִי, הַתּוֹבֵעַ הֲמוֹן מֵאִתָּנוּ, וְאָנוּ עֲלוּלִים, כִּבְדֶרֶךְ הַטֶּבַע, לִשְׁכֹּחַ אֶת עִקַּר תַּכְלִיתֵנוּ בָּעוֹלָם, בִּשְׁבִיל זֶה בְּדִיּוּק הֵבִיאוּ אוֹתָנוּ לְכָאן – וְאֵלּוּ הֵם שַׁעֲשׁוּעָיו שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁיֵּשׁ אָדָם כָּאן בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְיֵשׁ לוֹ קְשָׁיִים, וְאַף עַל פִּי כֵן הוּא מוֹשֵׁךְ אֶת עַצְמוֹ אֶל הָרָצוֹן הָעֶלְיוֹן.

אוֹמֵר אֵלִיָּהוּ לַדַּיָּג, אַדְּרַבָּה, אִם גִּלִּיתָ 'כִּשְׁרוֹן קִיּוּם', הַיְנוּ שֶׁמִּצַּד עַצְמְךָ לֹא חָשַׁבְתָּ עַל כִּשָּׁרוֹן כָּזֶה, אֲבָל הַקִּיּוּם הִכְרִיחַ אוֹתְךָ, הֲרֵי שֶׁאַתָּה אָדָם כָּזֶה, שֶׁיָּכוֹל מַמָּשׁ לְהַקְשִׁיב לְהֶכְרֵחַ הַקִּיּוּם שֶׁלּוֹ, כַּאֲשֶׁר יָבִין שֶׁעִקַּר קִיּוּמוֹ הוּא הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה… וְזוֹ סִבָּה לִשְׂמֹחַ וְלֹא לְהִצְטַעֵר, זֶהוּ בְּעֶצֶם הַשָּׁלָב הַבָּא, אַחַר הַשָּׁלָב הָרִאשׁוֹן, לְהָבִין שֶׁכָּל כִּשָּׁרוֹן נוֹתֵן רַק הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.