{שיעור אמונה 005 – הקשר בין הנברא לבורא}

למה יש על זה בחירה בכלל?

הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה הִיא הַקֶּשֶׁר הַיָּחִיד שֶׁיֵּשׁ לַנִּבְרָא עִם בּוֹרְאוֹ, כֵּיוָן שֶׁאָנוּ נִמְצָאִים בְּעוֹלָם הַבְּחִירָה, עוֹלָם שֶׁל הַסְתָּרָה, הֲרֵי שֶׁעֶצֶם הָאֱמוּנָה – לַמְרוֹת גֹּדֶל עָמְקָהּ וּפְשִׁיטוּתָהּ, וְאַף עַל שֶׁהִיא גְּלוּיָה לַכֹּל, וְהִיא הַדָּבָר הַוַּדָּאִי בְּיוֹתֵר, שֶׁאֵין יְכֹלֶת לָעוֹלָם בְּלִי בּוֹרֵא וְכוּ', הֲרֵי שֶׁגַּם עַל זֶה צָרִיךְ בְּחִירָה, וְכָל מַה שֶׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שֶׁתִּהְיֶה הַסְתָּרָה בָּעוֹלָם – הִיא בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה וְהַנִּסָּיוֹן, כְּדֵי שֶׁאוֹר הָאֱמוּנָה לֹא יִהְיֶה גָּלוּי כָּל כָּךְ, שֶׁאִם כֵּן, לֹא תִּהְיֶה בְּחִירָה בִּכְלָל, כִּי אִם יִרְאוּ הַכֹּל אֶת אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ עַיִן בְּעַיִן – מַה שַּׁיָּךְ שָׂכָר וְעֹנֶשׁ, מִי פֶּתִי יָסוּר הֵנָּה, לַעֲשׂוֹת נֶגֶד רְצוֹנוֹ שֶׁל ה'.

עַל כֵּן עָלֵינוּ לְחַבֵּב אֶת הָעֲרָפֶל הַגָּדוֹל הַזֶּה, וְלָדַעַת שֶׁזֶּה כָּל עִקַּר עֲבוֹדָתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, לַחֲשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל אֱמֶת אוֹדוֹת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, מְצִיאוּתוֹ, הַנְהָגָתוֹ, הַשְׁגָּחָתוֹ, טוּבוֹ, חַסְדּוֹ וְקִרְבָתוֹ. בְּכָל פַּעַם שֶׁאָדָם חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבָה כָּזוֹ – הוּא מַמְשִׁיךְ שֶׁפַע עָצוּם בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, מִשּׁוּם שֶׁזּוֹ מַטְּרַת הַבְּרִיאָה, וְכָל נְקֻדַּת הַבְּחִירָה בְּכָל פַּעַם שֶׁיֵּשׁ נִסָּיוֹן אוֹ דּוֹמֶה לוֹ, הִיא עַל נְקֻדַּת הָאֱמוּנָה, לִפְרֹשׂ מִן הָרַע – כִּי אֲנִי מַאֲמִין בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לַעֲשׂוֹת אֶת הַטּוֹב – כִּי אֲנִי מַאֲמִין בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לִהְיוֹת שָׂמֵחַ בְּחֶלְקִי – כִּי אֲנִי מַאֲמִין בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לְהִתְגַּבֵּר עַל דָּבָר הַמַּכְעִיס – כִּי אֲנִי מַאֲמִין שֶׁמֵּאֵת ה' הָיְתָה זֹאת.

אֶת עִנְיַן הַבְּחִירָה בִּנְקֻדַּת הָאֱמוּנָה מָצִינוּ בְּסֵפֶר תְּהִלִּים, אֲשֶׁר כֹּה מִשְׁתַּפֵּךְ נְעִים זְמִירוֹת יִשְׂרָאֵל בְּשִׁירָתוֹ הַנִּפְלָאָה: "דֶּרֶךְ אֱמוּנָה בָחָרְתִּי מִשְׁפָּטֶיךָ שִׁוִּיתִי" (תְּהִלִּים קיט, ל). הִנֵּה לָנוּ גַּם דָּוִד הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהִכִּיר אֶת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ בְּדֶרֶךְ שֶׁאֵין לָנוּ שׁוּם הַשָּׂגָה, קוֹרֵא לָאֱמוּנָה – בְּחִירָה, כִּי כָּךְ יָסַד ה' בְּעוֹלָמוֹ, שֶׁגַּם עַל דָּבָר הַפָּשׁוּט בְּיוֹתֵר, הַגָּלוּי לְעֵין כָּל – אֶפְשָׁר לִכְפֹּר וּלְגַחֵךְ, וּלְחַיּוֹת חַיִּים שְׁלֵמִים לְלֹא אֱמוּנָה כְּלָל, חַס וְשָׁלוֹם, רַחֲמָנָא לִיצְלָן. וְזֶה אֶחָד מפלאותיו שֶׁל בּוֹרֵא עוֹלָם, שֶׁיָּצַר עוֹלָם יָפֶה כָּזֶה עִם קוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל כָּזֶה, וַעֲדַיִן יְכוֹלָה לִהְיוֹת בְּחִירָה בִּכְלָל, וְעֶצֶם הַדָּבָר שֶׁיֵּשׁ בְּחִירָה, אָמוּר לְרוֹמֵם אֶת רוּחֵנוּ מְאֹד עַד שֶׁנָּבִין שֶׁיֵּשׁ כָּאן מֵהֲלָךְ מְאֹד עָמֹק, כִּי מְאֹד מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבוֹתָיו.

אֵיךְ בּוֹחֲרִים בֶּאֱמוּנָה? אֵיךְ עוֹשִׂים זֹאת לְעֻבְדָּה וּלְמַעֲשֶׂה? הֲרֵי אָנוּ יוֹדְעִים הֵיטֵב שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ מַמָּשׁ נוֹכֵחַ עִמָּנוּ וְאֶצְלֵנוּ תָּמִיד, הוּא חַי בְּתוֹכֵנוּ וּמְנַהֵל אוֹתָנוּ, כִּבְיָכוֹל, מַה שֶּׁצָּרִיךְ לִבְחֹר, הוּא פָּשׁוּט לִבְחֹר לְהִמָּשֵׁךְ אַחֲרָיו יִתְבָּרַךְ, לְהַחְלִיט שֶׁאֲנִי מַפְרִיחַ אֶת הַקֶּשֶׁר עִם בּוֹרֵא עוֹלָם, קֶשֶׁר שֶׁל יוֹם יוֹם, שֶׁל רֶגַע רֶגַע, לַעֲשׂוֹת מִצְווֹת מִתּוֹךְ מוּדָעוּת שֶׁל קֶשֶׁר, וְלֹא מִתּוֹךְ הֶרְגֵּל, חָלִילָה. הַגִּישָׁה הַזֹּאת, לַעֲשׂוֹת אֶת הַדְּבָרִים מִכָּל הַלֵּב מִתּוֹךְ מַחֲשָׁבָה עֲמוּקָה עַל מִצְוָה, הִיא הַבְּחִירָה בֶּאֱמוּנָה, כִּי הַרְבֵּה אֲנָשִׁים נִקְרָאִים 'מַאֲמִינִים', אֲבָל לֹא בָּחֲרוּ בֶּאֱמוּנָה, כִּי אֵינָם מְעִירִים אֶת לִבָּם אֶל הָאוֹר שֶׁהָאֱמוּנָה מְבִיאָה אִתָּהּ.

כְּשֶׁלּוֹקְחִים אִתָּנוּ אֶת הַפָּסוּק הַזֶּה (תְּהִלִּים קיט, ל): "דֶּרֶךְ אֱמוּנָה בָּחָרְתִּי", אָנוּ יְכוֹלִים לָקַחַת אוֹתוֹ כְּמַצְפֵּן לַחַיִּים, בְּכָל דִילֶמָה שֶׁל חַיִּים, בְּכָל הַכְרָעָה קְטַנָּה אוֹ גְּדוֹלָה, לִשְׁאוֹל אֶת עַצְמֵנוּ, הַאִם הָעֲשִׂיָּה הַמְסֻיֶּמֶת הַזֹּאת, זֶה נִקְרָא שֶׁאָנוּ בּוֹחֲרִים בֶּאֱמוּנָה? הָאִם הַפְּעֻלָּה הַזֹּאת, הִיא עִם מַחֲשָׁבָה שֶׁעֵינֵי ה' הַצּוֹפִיּוֹת מִסְתַּכְּלוֹת עָלַי? אִם יֵשׁ שִׁכְחַת ה', הֲרֵי שֶׁמִּיָּד אָנוּ יוֹדְעִים לְהִתְרַחֵק מֵהַפְּעֻלָּה הַזֹּאת.

כָּךְ חַיִּים אֶת הַחַיִּים עִם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, מִשּׁוּם שֶׁאִם נֵלֵךְ רַק לְפִי מַה שֶּׁכָּתוב, קֹדֶם כָּל, אָנוּ לֹא מְסֻגָּלִים בְּכָל שְׁנוֹתֵנוּ לִזְכֹּר וְלָדַעַת אֶת הַכֹּל בַּכֹּל מִכָּל, וּבְוַדַּאי יִהְיוּ דְּבָרִים שֶׁיִּהְיוּ נֶעֱלָמִים מֵאִתָּנוּ, בַּהֲלָכָה וּבְהַשְׁקָפָה וְכוּ', וְנִמְצֵינוּ חַיִּים בְּטָעוּת… לֹא כֵּן, אִם לְצַד הַיְדִיעוֹת שֶׁאָנוּ יוֹדְעִים מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ מוֹרֵי הַדּוֹרוֹת, אָנוּ מַחְדִּירִים יְדִיעָה עֲמֻקָּה בַּלֵּב, שֶׁכָּל תְּנוּעָה, שֶׁאָנוּ לֹא רוֹאִים אוֹתָהּ מַתְאִימָה לְמוּל הַדְרַת קָדְשׁוֹ שֶׁל בּוֹרֵא עוֹלָם, הִיא תְּנוּעָה אֲסוּרָה בְּתַכְלִית הָאִסּוּר – זֶה נִקְרָא לִדְרֹךְ בְּדֶרֶךְ שֶׁל אֱמוּנָה, כַּאֲשֶׁר הָאֱמוּנָה הִיא הַמַּצְפֵּן לְכָל פָּרָשַׁת דְּרָכִים בַּחַיִּים.

רַבּוֹת מַדְרֵגוֹת יֵשׁ בֶּאֱמוּנָה, יֵשׁ עֹמֶק מִלִּפְנִים מֵעֹמֶק, יֵשׁ הַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת שֶׁזּוֹכִים הַצַּדִּיקִים בְּכָל דּוֹר וָדֹר, יֵשׁ הֲמוֹן מַתָּנוֹת שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא נוֹתֵן לַדְּבֵקִים בּוֹ, אֲבָל צָרִיךְ לָדַעַת וְלִזְכֹּר תָּמִיד, כִּי הָאֱמוּנָה הִיא נַחֲלַת הַכֹּל מַמָּשׁ (כְּמוֹ שֶׁכְּבָר דִּבַּרְנוּ מִזֶּה), הָאָדָם שֶׁרַק מֵעִיר אֶת לְבָבוֹ לַיְּדִיעָה הַפְּשׁוּטָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא נִמְצָא פֹּה, וְהוּא דּוֹאֵג לוֹ וּמַשְׁגִּיחַ עָלָיו – אֵינוֹ יָכוֹל לְהַטְרִיד אֶת עַצְמוֹ יֶתֶר עַל הַמִּדָּה בְּגַשְׁמִיּוּת, וְאֵינוֹ מְסֻגָּל לְהִתְרַחֵק מֵאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים בְּרוּחָנִיּוּת, וִיתֵירָה מִזֹּאת, כָּל הַמַּדְרֵגוֹת וְכָל הַהַשָּׂגוֹת סוֹבְבוֹת עַל הַצִּיר הַזֶּה – אֱמוּנָה פְּשׁוּטָה בּוֹ יִתְבָּרַךְ.

נְקֻדּוֹת סִכּוּם:

א. הַהַסְתָּרָה שֶׁיֵּשׁ עַל הָאֱמוּנָה הִיא אַחַת מִפִּלְאוֹת ה' בְּעוֹלָמוֹ, לְהַרְבּוֹת שָׂכָר כְּכָל הַמִּצְווֹת.

ב. עָלֵינוּ לְחַבֵּב אֶת הַהַסְתָּרָה, כִּי הִיא עֲבוֹדָתֵנוּ וּמַטְרַת בִּיאָתֵנוּ לָעוֹלָם הַזֶּה.

ג. כְּמוֹ כָּל הַמִּצְווֹת, יֵשׁ בְּחִירָה עַל מִצְוַת הָאֱמוּנָה, וְצָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל לִבְחֹר תָּמִיד בֶּאֱמוּנָה.

ד. בְּכָל תְּנוּעָה שֶׁעוֹשֶׂה – יַחְשֹׁב אִם זֶה מַתְאִים עִם דֶּרֶךְ אֱמוּנָה בָּחָרְתִּי, וְיֵדַע אֵיךְ לְהִתְנַהֵג.