{פרשת שלח – שליחות טראגית}

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה כְּשֵׁרִים הָיוּ… וּמַה קָּרָה אַחַר כָּךְ?

 

אֲנָשִׁים גְּדוֹלִים אֲנָשִׁים קְטַנִּים, כֻּלָּם עַל הַכַּוֶּנֶת שֶׁל יֵצֶר הַפְּנִיּוֹת, אֵין מִי שֶׁנִּצַּל מֵהָרֶשֶׁת הַפְּרוּסָה לְרֶגֶל כָּל הָאֱנוֹשׁוּת, כֻּלָּם מִתְנַסִּים, בְּדֶרֶךְ זוֹ אוֹ אַחֶרֶת בַּצֵּרוּף הַזֶּה.

פָּרָשָׁתֵנוּ, פָּרָשַׁת "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים" (בַּמִּדְבָּר יג, ב) – מַזְכִּירָה אֶת הַפַּרְשִׁיָּה הָעֲצוּבָה הַזֹּאת, פָּרָשַׁת הַמְרַגְּלִים, שֶׁבָּאָה בְּעִקְבוֹת בְּכִיָּה שֶׁל חִנָּם, וְגָרְמָה בְּכִיָּה לְדוֹרוֹת, הִיא מְבִיאָה אוֹתָנוּ לִתְהוֹת עַל שַׁבְרִירִיּוּתוֹ שֶׁל הַחֹסֶן הָאֱנוֹשִׁי לַעֲמֹד בִּפְנֵי פִּתּוּיִים, כַּאֲשֶׁר גַּם הֶסֵּט שֶׁל הַפָּן הָרוּחָנִי נֶחְשָׁב לִפְנִיָּה מִן הָאֱמֶת.

לָמַדְנוּ מִפִּי חֲזַ"ל כִּי 'בְּאוֹתָהּ שָׁעָה' [שֶׁשּׁוּלְחוּ] כְּשֵׁרִים הָיוּ. מַשְׁמָעוּת הַדָּבָר, כִּי הַמְּדֻבָּר בַּאֲנָשִׁים גְּדוֹלִים שֶׁהֵם מִשִּׁכְמָם וּלְמַעְלָה מֵהַצִּבּוּר הַכְּלָלִי, מַנְהִיגֵי הָעָם, שֶׁקִּבְּלוּ אִשּׁוּר שֶׁל תּוֹרַת אֱמֶת לְכָךְ, שֶׁכְּשֵׁרִים הָיוּ, מַה גָּרַם לָהֶם לְאַבֵּד אֶת הַתֹּאַר הַנִּשְׂגָּב הַזֶּה, וּלְקַבֵּל תַּחְתָּיו עֶמְדָּה שֶׁל מְקַטְרְגִים כְּנֶגֶד רְצוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא?

בְּסִפְרֵי הַחֲסִידוּת מְבֹאָר, כִּי הַחֲרָדָה מִפְּנֵי הִתְנַסּוּת בְּחַיֵּי הֶעָמָל הַקְּשׁוּרִים עִם עוֹלָם הַחֹמֶר, שֶׁיִּהְיֶה נִדְרָשׁ הָעָם הַזֶּה, תֵּכֶף בְּבוֹאוֹ לְאֶרֶץ, הֵנִיעַ אֶת לְבַב הַמְרַגְּלִים לִמְאֹס בָּהּ. עֲזִיבַת הַהִסְתּוֹפְפוּת בְּצִלּוֹ שֶׁל אֱלֹקִים, כְּשֶׁהוּא מְסַדֵּר לָהֶם אֶת כָּל צָרְכֵיהֶם, מִבְּלִי שֶׁיִּצְטָרְכוּ לָתֵת דַּעְתָּם זוּלַת עַל קִרְבָתוֹ וּמְצִיאוּתוֹ הָאֱלוֹקִית, זִעְזְעָה אֶת מַה שֶּׁהָיָה בָּהֶם, וַהֲפַכְתָּם מֵאֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים לִמְרַגְּלִים חַטָּאִים.

עִקַּר עֲבוֹדַת הַשֵּׁם הִיא בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת, לְלֹא הִתְחַכְּמוּת אֱנוֹשִׁית, הָרָמָה הָרוּחָנִית לָהּ שׁוֹאֵף הָאָדָם לְהַגִּיעַ, טוֹבָה הִיא עַד מְאֹד, אַךְ וְרַק אִם הִיא מְעֻגֶּנֶת בִּרְצוֹנוֹ שֶׁל ה' – 'אִם יֵשׁ בָּזֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעֲשֶׂה וְאִם לָאו אַל יַעֲשֶׂה'… (לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק ב' סִימָן יב) הַבַּרוֹמֶטֶר הַזֶּה, הַכֹּה נָחוּץ לְכָל עוֹבֵד הַשֵּׁם, הִנּוֹ תְּנַאי בַּל-יַעֲבוֹר לְכָל הַנִּכְנָס בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם.

צַדִּיקֵי הַחֲסִידוּת מָשְׁלוּ מָשָׁל, בַּיָּמִים הַקַּדְמוֹנִים הָיָה נָהוּג, כִּי הַחוֹתֵן שֶׁהִכְנִיס אֶת הַ'תַּכְשִׁיט' לְבֵיתוֹ, הֶחָתָן בֶּן הַתּוֹרָה הַמֻּפְלָג, הִתְחַיֵּב לְהַאֲכִילוֹ, לְהַלְבִּישׁוֹ וְלִדְאֹג לְכָל מַחְסוֹרוֹ, בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה שָׁנִים שֶׁנִּקְבְּעוּ מֵרֹאשׁ. מִסְגֶּרֶת זוֹ הָיְתָה מְכֻנֶּה 'קֶעסְט'…

הַמְרַגְּלִים, גַּם הֵם אָכְלוּ 'קֶעסְט' עַל שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הַזְּמַן שֶׁהִתְקָרֵב לְהַכְרִיחָם לָתוּר אַחַר מְקוֹר פַּרְנָסָה עַצְמִי מוֹטֵט אֶת בִּטְחוֹנָם.

הַהֲנָאָה שֶׁל עוֹבֵד ה' מֵעֲבוֹדָתוֹ אֶת מַלְכּוֹ, אֲמוּרָה לִהְיוֹת אַךְ וְרַק בְּגִין הָעֻבְדָּה שֶׁהוּא עוֹבֵד לֵאלוֹ'הַּ שֶׁאֵין כְּמוֹתוֹ בָּעוֹלָם, וְלֹא מֵחֲמַת הֲפָקַת צְמִיחָה אִישִׁית, כִּי כָּזֹאת, מְהַנָּה כְּכָל שֶׁתִּהְיֶה, אֵינָהּ עֲבוֹדַת הַשֵּׁם, הִיא עֲבוֹדָה עַצְמִית. לָכֵן, בִּהְיוֹתָם חָגִּים בְּמַסְלוּל הַסִּכּוּן הַגָּבוֹהַּ בְּיוֹתֵר שֶׁיֵּשׁ לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, מָעֲדוּ בְּאֶבֶן הַנֶּגֶף שֶׁל 'הָעַצְמִיּוּת'.

בְּאוֹתוֹ לֵיל בֶּכִי, הִתְחוֹלְלוּ עוֹד שְׁנֵי אֵרוּעֵי-תֹּפֶת הִסְטוֹרִיִּים, שְׁנֵי בָּתֵּי הַמִּקְדָּשׁ חָרְבוּ בְּאוֹתוֹ לַיְלָה עָצוּב – פַּעֲמַיִם חֻרְבָּן בְּאוֹתוֹ לַיְלָה! הַמְגַמָּה הִיא אַחַת, עֲבוֹדַת ה', שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ גִּלֵּם אֶת עָצְמָתָהּ בְּשִׂיא הַשִּׂיאִים, חָדַל לִהְיוֹת רֶלֶוַנְטִי לְרֶגֶל הַמְעִידוֹת שֶׁל הָעָם, שֶׁרָחֲקוּ מֵאוֹרוֹ שֶׁל ה', וְהֵחֵלוּ לְהִתְבּוֹסֵס בָּעֲבוֹדָה הָעַצְמִית בִּמְקוֹם לַחֲשֹׁב עַל רְצוֹנוֹ שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

חֲזַ"ל מְגַלִּים לָנוּ (יוֹמָא ט, ב; סט, ב) שֶׁבִּזְמַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַשֵּׁנִי, הָיוּ בְּנֵי עַמֵּנוּ גְּדוֹלִים בְּתוֹרָה וּבְמִצְווֹת, וְדִינָם נֶחְרָץ לְאַבֵּד אֶת פְּאֵר הָעוֹלָם מֵחֲמַת שִׂנְאַת חִנָּם, זֹאת, לְדַעְתִּי הָעֲנִיָּה, לֹא הָיְתָה רַק שִׂנְאָה אִישִׁית צָרַת אֹפֶק, יִתָּכֵן וְהָיוּ בָּהּ מְנִיעִים שֶׁל אִידִיאוֹלוֹגְיוֹת מְנֻגָּדוֹת, אַךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לֹא הָיָה שָׁם. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הִצְטָרֵף לִבְכִיָתָם שֶׁל הַמְרַגְּלִים.

הָרַבִּי הַפִּלְאִי, הַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ רַבִּי מְנַחֵם מֶענְדְל מִקָּאצְק זי"ע, הִתְבַּטֵּא פַּעַם, שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים – שְׁלַח אֶת הָאֱנוֹשִׁיּוֹת! כִּי זוֹ, לֹא מַמָּשׁ מוֹעִילָה כְּשֶׁאָנוּ נִקְרָאִים לִהְיוֹת קְרֵבִים אֶל אַרְמוֹנוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, אֶת הָאִישִׁיּוּת, גַּם זוֹ שֶׁל 'כְּשֵׁרִים הָיוּ', עָלֵינוּ לְהָמִיר בֶּאֱלוֹקִיּוּת נִשְׁמָתֵנוּ, הַהִתְבַּטְּלוּת לִרְצוֹנוֹ שֶׁל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם – זוֹ הַתַּכְלִית!

אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בִּפְנִימִיּוּת הַסּוֹד, מְרַמֶּזֶת עַל נְקֻדַּת הַמַּלְכוּת, הָעֲשִׂירִית שֶׁבַּסְּפִירוֹת שֶׁל הַיְקוּם הָאֱלֹקִי, כִּבְיָכוֹל. מִדָּה זוֹ מֻשְׁרֶשֶׁת בִּקְדֻשַּׁת נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, וְזֹאת מִתְאַפְיֶנֶת בְּבִטּוּלָהּ הַגָּמוּר אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עֲמַל הַכַּפַּיִם שֶׁהָיוּ עֲתִידִים 'אוֹכְלֵי הַקֶעסְט' הַמִּדְבָּרִיִּים לַעֲמֹל, הֵכִיל בְּחֻבּוֹ אֶת קְדֻשַּׁת הַקִּרְבָה הַמֻּחְלֶטֶת לְקוֹנֶה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.

כְּלוֹמַר, לֹא רַק בִּהְיוֹתְךָ מֵסֵב בְּגַן אֱלֹקִים שֶׁל דְּבֵקוּת מוּכַחַת בַּבּוֹרֵא, אֶלָּא גַּם, וּבְעִקָּר… בִּהְיוֹתְךָ מְסֻבָּב בִּתְלָאוֹת הַחֹמֶר וּדְרִישׁוֹתָיו הַמְּעַיְפוֹת, שָׁם נִמְצָא הָאֱלֹקִים! וּבִכְדֵי לִזְכּוֹת לְכָךְ, נְחוּצָה אֱמוּנָה בָּרָה וּמְזֻכֶּכֶת בִּמְצִיאוּת הַשֵּׁם, זֹאת מִתְגַּלָּה בְּשֹׁפִי בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים – אֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ.

הַנָּבִיא יְחֶזְקֵאל אוֹמֵר (כב, כד): "בֶּן אָדָם אֱמָר לָהּ אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא לֹא גֻשְׁמָהּ בְּיוֹם זָעַם". בַּהֶקְשֵׁר שֶׁלָּנוּ, הַגַּשְׁמִיּוּת שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל רוּחָנִית הִיא, לֹא גֻשְׁמָהּ, הִיא אֵינָהּ מִתְגַּשֶּׁמֶת, מִשּׁוּם, שֶׁכְּרַעְיוֹן, הַהִתְעַסְּקוּת בְּגַשְׁמִיּוּת – בַּתּוֹבָנָה הָאֱלוֹקִית הַפְּנִימִית – אֵינָהּ גּוֹרֶמֶת לְהִתְרַחֲקוּת מֵאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים. הַמְרַגְּלִים חָטְאוּ בְּזֹאת, וְהֵמִירוּ אֶת כַּשְׁרוּתָם בְּסֵרוּב לַעֲבוֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּעֲבוֹדוֹת פְּשׁוּטוֹת – הָעִנְיָן צָרִיךְ לִהְיוֹת מְתֻקָּן עַל יָדֵינוּ.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

028 אגרות לב בשר

מכתב עשרים ושמונה בעזרת השם יתברך, יום רביעי לסדר פנחס, ט"ז תמוז תש"פ.   לכבוד

פרשת בלק – הבט ממקום גבוה

מַשְׁמָעוּת הַבְּרָכָה שֶׁל "לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב"   אַחַת הַבְּרָכוֹת שֶׁל בִּלְעָם שֶׁהֵן בְּעֶצֶם הַשְׁתָּלָה

פרשת בלק – נביא מנוול

כַּאֲשֶׁר אָדָם שְׁמֵימִי הוּא הַגָּרוּעַ שֶׁבִּבְנֵי אָדָם   מַדְהִים הַדָּבָר הַזֶּה! אִישׁ אֱלֹקִים… וְגַם אִישׁ

פרשת בלק – קללות שכאלו

בִּלְעָם שֶׁבְּתוֹכְכֵי הַלֵּב הַמְקַלֵּל הַנֶּאֱטָם   חֲשַׁבְתֶּם פַּעַם עַל דְּמוּתוֹ שֶׁל בִּלְעָם? צַר הָעַיִן הַנָּבָל,

פרשת במדבר – ההתגלות במקום הפקר

הֲכָנָה לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ דּוֹמִים לְמִדְבָּר, כָּל מַה שֶּׁאָנוּ רוֹאִים לְנֶגֶד עֵינֵינוּ, הַדּוֹמְמִים, הַצּוֹמְחִים,

פרשת במדבר – לידת הנפשות

מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל הוֹלָדָה וּצְמִיחָה בְּיָמִים נוֹרָאֵי הוֹד אֵלּוּ, יְמֵי הַהֻלֶּדֶת שֶׁל עַמֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, הַנִּבְחָר, הָאֱלֹקִי

פרשת בראשית – כשיש לאדם לב…

הַמָּקוֹם שֶׁל הַלֵּב   אוֹמֵר רַבֵּנוּ נַחְמָן מִבְּרֶסְלֶב זי"ע: כְּשֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם לֵב, אֵין שַׁיָּךְ אֶצְלוֹ

פרשת ואתחנן – זכרון ושכחה

אָסוּר לִשְׁכֹּחַ!   מִדַּת הַשִּׁכְחָה הִיא מִדָּה מֻרְכֶּבֶת מְאֹד, רַבֵּנוּ אוֹמֵר שֶׁהִיא מִדָּה מְשֻׁבַּחַת, כַּאֲשֶׁר

קטגוריות