אני אמרתי אלקים אתם!
מטבעו, אוהב האדם להיות עצמאי ובעל כח שליטה, אין אף אחד אוהב להיות נשלט על ידי מישהו, הוא גם רואה את זה כעלבון כאשר מישהו מנסה לתכנת לו את החיים. נסו להגביל ילד מתבגר – יתר על המידה, ותיתקלו בריאקציה שלילית לבטח, הוי אומר, האדם לחופש נולד. לא ניתן להגבילו.
המלך, שמעמדו כבר לא קיים כיום, כמעט, הינו אדם שמולך על אחרים, אבל אין איש מולך עליו… זהו אדם שזכה לשיא העוצמה האנושית שיש בה ממש, אין מי יאמר לו מה יעשה ומה יפעל, אלא הוא זהה שאומר לאחרים, הוא קובע כללים וחוקים, ועל הכל לציית לחוקיו, איזה אושר חווה אדם כזה!
אך לימדונו רבותינו: איזהו גיבור – הכובש את יצרו, שנאמר "טוב ארך אפים מגיבור ומושל ברוחו מלוכד עיר", אדם יכול להיות בעל מעמד ושליטה איתנים, הוא יכול לחלוש על מפעלים וחברות, אך בתוכו פנימה הוא עבד שפל, אדם נטול יכולת שליטה אמיתית. משום שהשליטה החיצונית, הפגנת הכח במעגל רחב שסביבו, זו אשליה שזמנה קצוב. אך החוסן הפנימי ממנו והלאה.
הבה ונחשב חשבונו של עולם, אנו אנשים עם חסרונות, כמו כולם. לכל אחד מאתנו יש דברים מסוימים שהוא מרגיש שהם שולטים בחייו, לחלילם הוא רוקד ואת חוקיהם הוא מציית, זה יכול להיות התפרצות תכונה מכוערת או תאווה בלתי נשלטת, בסיכומו של דבר, עליו להודות, כי הוא בסך הכל איש קטן מאד, שהוא אזוק באזיקי-כח שאינו יודע את המפתח לשחרור.
באותם רגעים בו מגלה האדם בעל-היכולת והחזק כל כך, את העובדה הפשוטה הזאת שהוא פשוט נשלט, ואין לו שום אפשרות לנהוג אחרת… הוא האומלל הגדול ביותר עלי אדמות, כל מה שיש לאדם לא שוה כאשר הוא מגלה שהוא כלומניק אמיתי… כך בשקט בשקט הוא הולך אחרי נטייתו הקטנונית ללא יכולת לנהות אחר שכלו וחוכמתו.
האמת הפנימית היא, שכל זה אינו נכון, עדיין ניתן לומר, שהאדם הוא עצמאי, ואך חוסר מודעות ענק יצר את החוסר הזה לשליטה במה שהוא רואה כלא-תקין, ברגעי התובנה המכוננים שבעצם, כל שיעור קומתו מושפלת בבוסר-המידות הזה, הוא מסוגל להתנער ולמחות נמרצות על היותו עבד לפרץ רגשותיו.
המידה שמצליחה באורח מכוער להכניס את האדם לתוך המשבצת המגוחכת שלו היא מידת הכעס, נסו לבדוק את עצמכם איך אתם במידה זו, ותגלו עובדה מפתיעה, איך שאתם מתנהגים בשעת כעס – זה מה שאתם באמת.
אם ננסה להגדיר מהו "כל האדם", נאמר אך כי "שליטה עצמית", היא כל המהות והעצמיות של האדם המדבר, ללא שליטה עצמית, כמוהו כעולל המוטל בעריסה שאין לו שליטה על צרכיו, זה מחוסר מיומנות וזה מחוסר שליטה עצמית, שזה יותר גרוע, כמובן.
בשלשה דברים אדם ניכר: בכוסו, בכיסו ובכעסו. כלומר, אדם יכול להיות נחמד מאד, רב פעלים בהמון תחומים, איש יקר ואהוב, בעל כשרון וחרוץ למופת, אך אינכם מכירים אותו עדיין (וגם הוא לא מכיר את עצמו) עד שהוא נפגש עם המציאות האמיתית שלו, בה הוא נבחן האם הוא אדם קטן או אדם גדול, או יותר נכון: האם הוא אדם או בהמה.
כמה שזה מעליב זה נכון עד מאוד. באדם יש שורשים בהמיים בהם הוא יכול לבחור להיות כמו החיים האחרים שעל פני האדמה, ללא התייחסות למציאותו האלוקית הנשמתית, רק הבעיה היא שלא תמיד הוא מודה בכך, הוא מטשטש את עקבות הבהמיות שלו, עד אותו רגע בו השכנים שותפים לחגיגת ההאזנה לשכן הצורח במלוא עוזו על כל מה שזז.
הרוצה לרכוש את השליטה העצמית, חייב להתאמן. ממש כמו מי שמאמן את שריריו שיהיו תקינים וחזקים לעת פקודה, כך זיכוך המידות והתכונות דורש זמן רב של תרגול, כולל נפילות ומחדלים בלתי-נגמרים, אך עם רצון להצליח, הנחישות והשאיפה הנחרצת להשתחרר יתנו את פריים.
על ידי תפילה לבורא התכונות הללו, תפילה יומיומית בבוקרו של יום, על הכעס ועל השליטה העצמית במגוון הנטיות התאוותניות זוכים להתחיל בתהליך שסופו עידון האני האישי שלנו, להפוך מבהמה לאדם, ל'אדם' יש שתי משמעויות משמעותיות, האחד מלשון "אדמה לעליון", הדם בצירוף הא', גורם לו להיות נדמה למלאכי השרת ברוחו האצילית, והשני מלשון אדם-אדמה, כי מעפר גשמי וחומרי לוקח – מכאן הבחירה בידו. לך תחליט מה אתה.
הפנקס הקטן בו נרשום את ההתקדמות שלנו במיגור ההתפרצויות, אחת לאחת, יהיה נכס מרגש עבורנו, יחד איתו עברנו את הדרך הארוכה מעומק שאול ההעדר הגמור אל פסגת אושר השחרור מהתאוות החייתיות שלפתו אותנו שנים רבות ללא עיבוד עצמי.
"אני אמרתי אלקים אתם" – הלוא בשביל זה כוננו בנו את המידות הללו, כדי שנזכה אל שליטה עצמית מוחלטת.