– כמה מילים על המחלה הנפוצה ביותר –
אין מה לומר, אין קטע מהנה יותר מהדיכאון כבר טבע איש חכם: 'אין שמחה כשמחת הדיכאון', זהו מין קטע כזה של פריווילגיה מיוחדת, כלומר, מה אתם רוצים ממני? אינכם רואים שאני בדיכאון?!
ומכאן ואילך כל הרס וחורבן, חמור ככל שיהיה, שייעשה על ידי הבוחר בחיים שכאלו בחסות הדיכאון המגונן יש לו צידוק לגיטימי, הלא הוא בדיכאון.
אין כאן ניסיון, אפילו חלקי, להעניק דיאגנוזה על השפעת של מחלות הנפש, הנפוצה כל כך בעולם המערבי, אינספור שיטות טיפול, אסכולות פסיכולוגיות שונות, שקועות עד תנוכי קלמריהן, במי המדמנה של התעוקה האנושית הזאת – – – התוצאות שלהן מוגבלות לרוצים מאד לצאת מהעולם המדכא הזה.
רציתי ברשימה זו, מניסיוני עם פגועי התופעה, לחלוק עמכם את תחושותיי האישיות, על הסטריאוטיפ הפוטנציאלי לטמיעה מוחלטת בחוויית היגון הבלתי נגמר.
נכון שיש יוצאים מן הכלל, אבל על הרוב, אנשי החומר המטריאלי הטוטאלי, ללא רוח חיה של נפשיות, הם התורנים העומדים בתור לפרוש על הווייתם את אדרת הדיכאון ה'אני' שהם כה מתבוססים בו ובנוחיותו יגרום להם, לראות בעולמם המצומצם, אך ורק את עצמם, ללא שיור לעוד דמות אחרת, קרובה ואהובה ככל שתהיה, שום דבר לא חשוב בעולם רק אני… .
אני, אני, אני… .
אין עוד מלבדי!
גם בעלי הנפש הזכה, המחוברים לשורש הנפשות, אשר עוז וחדוה במקומו, יכולים גם הם לחוש באובדן ובחדלון שגורם להם ליגון ודיכאון ברמה זו או אחרת, אך אין מדובר בשקיעה, המבט אל התחדשות העולם והחיים על ידי בורא פעיל, גורם להם להבין את התחברותם למקור העוצמה והכוח ועל שמציאותם בעולם התלאות אינה מקרית ותוצאת תאונה כלשהי הם בתפקיד אלוקי מרומם ונעלה.
אנשי המקצוע יבוזו לגישה זו, הרי מדובר בנפש חולה, ומה לך כי תתווכח עמנו אודות מוטיבים רוחניים כאלו או אחרים.
אבל עדיין לא הגדיר אי מי מהם מהי נפש בכלל?
נפש היא אלוקות!
ואלוקות אינה חולה… .
זה ודאי שצריך איש כזה לדרוש ברופאים ואף לציית להוראותיהם, אבל הנפש לא תתרפא מקסימום היא תירגע, היא תונהג בהנהגות נכונות יותר ההצלחה תאיר פנים (במקרים הטובים) אבל תרופה מוחלטת אין!
האיש הנוטה לדיכאון, רוצה משהו מסויים, וכאשר אינו משיגו, הוא מתאייד… מה הוא רוצה? הוא שואף אל שרשו! שורש השמחה והחדווה האלהי'ת… אם לא תעניקו לו את מה שנפשו מבקשת, היא תחוש בתעוקה עמוקה.
אין ספק, שהשוכב במיטת דיכאונו לא יתעורר לעבודת השם ולשמחת האמונה גם אם נסביר לו את המשמעות של הדברים הללו עבורו, כולל את הקריטיות של הצורך הזה. זה לא יעבוד!
הטיפול האמיתי היא בתודעה.
במודעות הפגומה של האדם שתפישת עולמו היא תפישה של חומר, של מציאות חיים ללא אלקים, [גם אם הוא מקיים מצוות ולומד תורה עדיין ניתן לנטרל את הנוכחות האלוקית בחיי היומיום], התרופה היחידה שניתן לומר שהיא עמידה בפני תמורות הקושי הנפשי היא הדבקות באלוקים חיים!
ויותר נכון לומר הסיבה היחידה, שאנשים נורמאלים שיש להם כל טוב, ולכאורה אין להם סיבה ליפול אל היגון המכוער הזה היא הסילוק של חיי הנשמה מקרב הגוף החומרי, כלומר, נשמה יֶשְׁנָהּ, אך היא אינה מוזנת, מרעיבים אותה ומצמיאים אותה.
התרופה להחזיר את הנשמה למצב הטבעי שלה דבקותה בשורש.
אולי יקומו אנשים יום אחד, ולנוכח התופעה המדאיגה של הנהירה ההמונית לספות אנשי המקצוע, ומשם למיטה המבריחה… . וינסו קימום תנועה של מודעות רוחנית מובחנת ועמוקה לומר לאנשים: "יש סיבה שלשמה אתם כאן"…
אין לכם את הלוקסוס להכנע… הכל מושגח, והכל למען מטרת-על!
אל תלכו לישון.
תוכן החיים הנכון, על פי התורה והמצוות, לפי הרעיון הפנימי שלהם ולא רק לפי "מצוות אנשים מלומדה", מבריח מבעלי התכנים הללו, כל מיני חלאים קשים השייכים למשפחת היגון והדיכאון.
הדיכאון כשאינו עדיין ברמתו הקלינית, בא ממחשבה מוטעית, ומעיוות הגישה לחיים, האדם בוחר ברע הזה, מקורו הפנימי האמיתי הוא 'פריקת עול', אי הרצון לעמול ולהתמודד, בא מפריקת המוסר האלוקי הכפוי על האדם גם שלא ברצונו. מכאן בא המצב הזה, שהאדם הדיכאוני, תאב יותר מכל לדיכאון המתגמל הזה, דיכאון שיעניק פשר לכל עון ולכל חטאת, ושיפטור אותו מכל מטלות החיים הרוחניות והגשמיות באבחת חרבו של הדיכאון המלך.
גם אם אתה חש עצב או קושי, הענק לו את המשמעות הנכונה, קרא נא לילד הסורר בשמו, אל תנפח את התחושה המעיקה לממדים מפלצתיים, הבן נא, איש ככל האנשים כולם, שהנך מאד אנושי, וככזה הנך חי בתוך עולם מעיק ותובעני, והשמחה והאושר הם עצם החיים… לחיות אותם כפי שהם, לחוות את הקושי שלהם ואת מה שהם יתבעו, וגם אם לא נצליח למלאות את תפקידנו… אז מה? המיטה גרועה יותר.
מנקה האורוות של המלך אשר ירצה להתקומם כנגד התפקיד הבזוי שהועידו לו ולהמירו במשהו מכובד יותר, לא ייחשב אחרת מאשר מורד במלך…
לך תנקה אורוות זו פקודה!
גם אם זירת החיים שלנו קשה יותר ממה שציפינו אל לנו להתמרד, המורדים מושלכים אחר כבוד לכלא המיטה השוממת לדיראון עולם ראו הוזהרתם!
ושיהיו לנו חיים שמחים ומאושרים!