השמחה עם חוקי הבורא
שמחת תורה תשפ"א
שמחת תורה, אשר בארץ ישראל חל בשמיני עצרת, היום השמיני – עצרת החג הזה, מאופיין בהמון שמחה והשתוקקות פנימית המתפרצת החוצה, הריקודים הקדושים סביב ועם הספר תורה, כשאנו מקיפים את הבימה עליה אנו קוראים את חוקי האלוקים, ואנו מורים בזה, לעצמנו, לכל העולם כולו, ובפרט לאהובינו השם יתברך, שאנו שמחים עם החוקים שלו. הענין הנפלא הזה, לצאת במחולות סוערים עם חוקים שלכאורה מגבילים – משנים את התמונה לגמרי, אנו אוהבים את התורה, אוהבים את מי שנתן לנו אותה, מסכימים אתה, ופשוט מסוגלים לרקוד איתה, שמחה וריקודים אמיתיים יכולים לבוא רק מבפנים, אפשר לזייף, אפשר לעשות כאילו, אפשר סתם כך לשמוח ולרקוד, ולהסחף אחרי הציבור, אבל אי אפשר לרקוד ריקודים של שמחת תורה, במלא העוז והתעצומות בלי שאהבת התורה תקשקש בלב, ההקפות של שמחת תורה, הן ביטוי עז ועמוק לאהבת הבורא שבנו, ואהבת תורתו הקדושה, כל מילה בתורה היא אור של השם יתברך, וכאשר ניתנה הרשות – אנו שמחים עם האור הזה, עם אור הדבקות המוחלטת בהשם יתברך, עם הרצון הפנימי להיות טובים וטהורים יותר. לא בחנם הסיום של התורה וההתחלה הם ביום אחד, כי ביום הזה מתגלה האהבה הגדולה שבינינו לבין אבינו שבשמים, ביום זה משתפכת לה הנשמה היהודית על חיק אביה שבשמים. זהו יום של מתנות, יום ירידת הגשמים, יום עמוק מאד מבחינת התדר שלו, כדאי לשבת כמה דקות ולהתבונן, שיש לבורא עולם עם כזה, היושב ושמח עם תורת הבורא, הרוקד ומפזז עם כל אות כתובה שיצאה מאתו יתברך.