הרהורי פרידה ממעזיבוז
ימי הסליחות תש"פ
הרהורי פרידה ממעזיבוז. מי יתן והתדר הקדוש והעמוק הזה יתעבר בנשמתי, ויצוק לתוכי את התוכן המיוחד של הבעש"ט הקדוש, קודש הקדשים. ההבנה כי אלוקות היא הכל, והכל הוא אלוקות, בתור הבנה מוחדרת ומהולה בדם נפשי – זו מתנה מיוחדת שאני מקבל במעזיבוז, אך אני מתגעגע לשימור האור המיוחד הזה, אור של אהבה מושלמת, אור של רציון והתפייסות עם השם יתברך לגמריי, אור של הכלת כל האורות כולם, אור של אמת פשוטה וחיננית. בעל שם טוב הוא תדר, בעל שם טוב הוא דרך, בעל שם טוב הוא הכל, הוא תמימות ופשטות עם עומק נורא הוד, הוא שמחה ואהבה ויראה ולבטי נפש ביחד, אור הצדיק ואור המקושר לצדיק, אורות של ביטושים, ניגודים מושלמים, וקרעי לב היוצרים הרמוניה מדהימה. השמים במעזיבוז הם אחרים, הם שמים שמזכירים את ארץ ישראל, חלקת הקבר מגלמת ריכוז גבוה של התרוממות חושים, ואנרגיות רוחניות סוחפות. השמים של מעזיבוז הם שמים אחרים לגמרי, הם שמים של אמונה ודבקות, שמים של השתוממות מול גדלות הבורא, ולהב אש מעזיבוז צובע באודם מיוחד את תכול השמים המושלמים הללו, אש של דם הנפש, אש הגעגועים האינסופיים להקב"ה, שכעת מלבה אותה הבעש"ט. אור של אמת ואמונה, אור שאין בו חושך, אור של בעל שם טוב.