איך באמת נזכה לעשות את זה?
כ"ד סיון תש"פ
מי שהתודעה של שמירת העינים זרה לו, הוא מפסיד את השקט הנפשי הפנימי שלו, בחוויה הפשוטה השחרור להסתכל איפה שאתה רוצה – הוא חופש ממשי, אבל הראיות הרבות, לא ממש עוזרות לאדם, לשמחת חייו, לשקט שלו… לשלווה … ההיפך, הם מעוררים בו יצרים שהוא לא היה רוצה אותם, שהם דווקא מציקים לו, הרצון לעשות מה שאתה לא ממש רוצה – הוא רצון שצריך ללמוד אותו, ולדעת איך להתמודד אתו, אם נכיר את התוצאות של הרצונות שלנו, את עגמת הנפש שהם מביאים, הם יהפכו מרצון ללא רצון, פשוט צריך לזהות מה אתה רוצה באמת ומה אינך רוצה. כל אדם שמאמין בתורה ובהלכה – מצטער הרבה על אי שמירת עינים, על תוצאות לא נעימות שהוא מרגיש בלב, עליו להקציב זמן למחשבה על זה, להתחיל לתרגל לאט לאט, אפילו רווח של הסתכלות אחת פחות – שוה, זו גם כן הסתכלות נכונה על המצב, אם לא זכית לגמרי – הותרה הרצועה? ממש לא. על כל הפניית עורף מאי המוסריות זוכים לאור גדול בנשמה.
עלינו לדעת, כי אף אחד לא נולד מלאך, כל אלו ששמרו על עיניהם באדיקות, הם לא היו מסוג האנשים שהעולם שעמם אותם, הם היו ממש כמוני וכמוך, שרצו לטרוף בעיניהם את העולם הזה, בדיוק כמו שאתה רוצה, אלא שהיה שם איזה ערך שלשמו הם התאפקו. אולי אם הערך הזה יהיה מאד שווה לך, גם אתה תוכל לטעום ממה שאנשים האלו מרגישים, דרך החשיבה הזו תעניק לאדם את החשק להתחיל לנסות, לטעום, ובע"ה להצליח.