לשבחה של תזוזה יהודית
… וְאִם אַתָּה רָחוֹק מְאֹד מְאֹד מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, וְנִדְמֶה לְךָ, שֶׁאַתָּה פּוֹגֵם בְּכָל שָׁעָה מַמָּשׁ נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ, עִם כָּל זֶה כְּנֶגֶד זֶה תֵּדַע, שֶׁאִישׁ כָּזֶה שֶׁהוּא מְגֻשָּׁם כָּל כָּךְ, כָּל תְּנוּעָה וּתְנוּעָה שֶׁהוּא מְנַתֵּק עַצְמוֹ מְעַט מְעַט מִן גַּשְׁמִיּוּתוֹ וּפוֹנֶה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הִיא גְּדוֹלָה וִיקָרָה מְאֹד מְאֹד, וַאֲפִילּוּ נְקֻדָּה קְטַנָּה מְאֹד, שֶׁהוּא נֶעְתָּק מִגַּשְׁמִיּוּתוֹ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, הוּא רָץ בָּזֶה כַּמָּה וְכַמָּה אֲלָפִים פַּרְסָאוֹת בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים… (רבי נחמן מברסלב, ליקוטי מוהר"ן ח"ב סי' מח).
למעשה, יכולתי לסגור את הרשימה כבר עכשיו, אחרי ביטויים מפליגים כאלו בשבחה של נקודה קטנה מאד! היינו יכולים לחיות את שארית חיינו לאור הפיסקה הזאת הכל יש בה…
אבל בכל זאת כדאי ללעוס שוב את המילים הנשגבות הללו, לטעום מצוף הדבש הנוטף מכל משפט ומשפט, דברי אלקים חיים ממש.
ואם אתה רחוק מאד מאד ממנו יתברך… תחושת הריחוק הזאת, שלכאורה מוצדקת, מגיעה ממקום שהאדם חש את עצמו מנותק מהקדושה, נפרד מטהרת התורה והמצוות, המחשבות הלא טובות אופפות את כל כולו, והוא נמצא בתהייה מעיקה בעולמו של ה' ואז בא ה"ונדמה לך"… מלאך הדמיונות, שטן הכזבים מניע את השקפת האדם לעבר המצב הקיצוני בו "אתה פוגם בכל שעה ממש נגדו יתברך"… היש רוע כזה בעולם, שבכל שעה שעוברת, עם ההדגשה 'ממש', האדם פוגם בכבוד בוראו יתברך שמו? אין רוע יותר מזה… אבל גם לכזה יש לרבי דיבור מתוק, שימו לב – – –
עִם כָּל זֶה, כְּנֶגֶד זֶה תֵּדַע, שֶׁאִישׁ כָּזֶה שֶׁהוּא מְגֻשָּׁם כָּל כָּךְ, כָּל תְּנוּעָה וּתְנוּעָה שֶׁהוּא מְנַתֵּק עַצְמוֹ מְעַט מְעַט מִן גַּשְׁמִיּוּתוֹ וּפוֹנֶה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הִיא גְּדוֹלָה וִיקָרָה מְאֹד מְאֹד! ! !
כל תנועה ותנועה. הבה ונתבונן מהי תנועה? תנועה היא לא מעשה טוב, היא תזוזונת פעוטה וזעירה, משהו מיקרו לגמרי, קטנצ'יק כזה, החלטה לא ברורה, של פניה אל הקדושה. "לקום או לא לקום לתפלה"? כן אקום… בסוף לא קם, אבל התנועה כבר נעשתה.
תנועה של קדושה…
כל תנועה ותנועה, שהוא מנתק עצמו מעט מן גשמיותו ופונה להשם יתברך – – – לא התנתק לגמרי עדיין, הוא מונח בשכשוך במי המדמנה של תאוות העולם הזה, אבל המעט הזה נעשה, הניתוק החלקי, הזמני, הרגעי, הפעוט הזה…
היא גדולה ויקרה מאד!
וכדי שלא תהיה טעות על גודלה של הנקודה הזאת, הרבי מבהיר את דבריו בהטעמה:
'ואפילו נקודה קטנה מאד שהוא נעתק מגשמיותו אליו יתברך הוא רץ בזה אלפים פרסאות בעולמות העליונים'.
לסיכום, עלינו להפנים את המסר הנוקב הזה שאנו חיים בעולם ההזדמנויות, עולם שבו כל תזוזה לעבר הקדושה נרשמת כהישג רב ממדים, אין הדבר מכניס אותנו לשאננות יתר, לומר, שאנו 'כבר בסדר' מחמת התזוזות שלנו… לא ולא, ההיפך, התזוזה הנחשבת כל כך, דווקא מוכיחה – עד כמה מחכים לנו ומה גדלה האהבה האלוקית כלפינו, אשר כל ניד עפעף לעבר אור ה' הינו כהצלחת עולם!
נעתק מגשמיותו…
'מעט' ! ! !
זה שם המשחק!