{אתה לא תדע הכל…}

ביטול להשגחה העליונה

אין דבר יותר מפחיד מהבלתי נודע, ממה שעומד להתרחש ואין לנו שליטה  עליו, המגלומניות האנושית, שלא מסוגל להתבטל להשגחה העליונה, יצרה את האשליה העצמית כי הכול יכול להיות בשליטה, אני אעשה – אני אצליח, אני אפעל – אני אשיג, אני אדע – אני אזהר, וכיוצא באלו.

המצחיק הוא, שאין לאדם באמת שום שליטה על גורלו, היה זה כבר הבעל שם טוב הקדוש זי"ע שהתבטא: יהודי לא הולך – יהודי מוליכים אותו. אצל יהודי הבלתי נודע, זהו החלק שמשלים אותו הקב"ה ברוב אהבתו, החלק שאין לנו שום שליטה עליו.

כשילד מובל בביטחה בידו הרחימאית של אביו המגונן, הוא ממעט בשאלות למה, מה, מי ולאן? הוא פשוט בטוח שאביו יוביל אותו אל הטוב ביותר שייתכן בעבורו. כך יהודי, ילד של ה', לא מתעניין דוקא לדעת מה עומד לקרות עמו, אלא מתהלך עמו בתמימות ולא חוקר אחר העתידות.

לפעמים עולות מחשבות של כמיהה לעולם ודאי כזה, אולי נמצא איזה איש חכם אבסולוטי שיחליט בשבילנו את הצעדים של החיים, הכל יהיה פרוש למול עינינו, לא נעשה טעויות בחיים, אולי אילו אורים ותומים מודרני, תחליף לנביא של הימים ההם… הגישה הזאת, מוטעית ביסודה, משום שהטעויות שלנו הן מוכרזות מראש, בבחינת אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמטה. נקיפת אצבע בפטיש במקום על המסמר, טעות כואבת… לא יכולה להתרחש ללא הכרזה אלוקית מראש.

הטרנד של החוזים והרואים מראש דברים, שרלטנות ברמה הגבוהה של המושג, עקר מלבות אנשים רבים את האמונה הפשוטה והתמימה, שיש השגחה פרטית על כל נברא ונברא, ואותה השגחה יודעת לתת לאדם לטעות בטעויות האנושיות הרגילות. גם אם יתגלה, שאם הייתי יודע קודם – לא הייתי עושה את הצעד הזה, עדיין עליך לשמוח כי טעות שכזאת נקרתה לפניך. כי בה בחר ה'.

אדם מחפש פרנסה, עושה את ההשתדלות הרצויה, פונה לריאיון עבודה, אך משהו בתוי פניו של האיש נראים לו חשודים, מכאן ואילך, הוא פונה לחכמת הפרצוף, שתעזור לו שלא ליפול בפח, שלא לעשות את הטעות, שלא לעבוד לצידו של האיש הלא-פתור הזה, וכי לא כדאי להתאים את הכל מראש? ודאי שכן. הרי רק כך תבטיח לעצמך חיים טובים ומתוקנים. הטעות של הגישה הזאת, טמונה בעובדה, כי מלבד תוי פניו של האיש, וחוץ מתכונותיו שאי אפשר להסתירן, עדיין קיימות עוד אלפי טעויות שהנך עושה והקב"ה מצילך מידן, ללא שתדע… אז מאיזו נקודה אנו סומכים על ה'?

החלוקה המגוחכת הזאת, שבה אנו חולקים עם ההשגחה העליונה את העבודה המשותפת של הצלחתנו בחיים, מתבצעת בצורה כזאת: אני עושה את המקסימום שאני יכול, ואתה, תתברך ותתעלה, מה שאני באמת לא יכול, משאיר לך קצת… (כביכול). יושב בשמים ילעג ישחק למו. תן לי את הכל – אני יודע יותר טוב.

*

באמת אמרו, מדת הביטחון אינה רק עבודה רוחנית נשגבה, למאמין האמיתי, היא גם הגיונית למדי, משום שאם אמנם, הכל מושגח בהשגחה פרטית, מה שאני צריך להזהר בתכלית הזהירות, היא שלא להתערב במעשיו של יוצר בראשית, לא לתת לו עצות, לא לדעת יותר מדאי – "תכלית הזהירות שלא נרבה להזהר" – קבעו הראשונים.

חבר נעורים היה לי, בעל לשון לימודים רהוט מאין כמוהו, וכאשר הגיע לפרקו – והיו מדברים בו נכבדות בעונת השידוכים, לחש מי שלחש למשפחה המוצעת, כי המדובר בבחור מגמגם מעט… האבסורד זעק לשמים, במקרה של הבחור דנן, ההיפך הגמור היה הנכון. אך כדרכן של גוברין יהודאין, השידוך נפל כי כבר מישהו אמר, ומי יכול לקחת שידוך שמישהו אמר, או שהיה נדמה לו… למה לו להסתבך. כמובן, שמישהו אחר זכה בו. ויהי היום, ארגן ידידי סדנא שלימדה מרצים ודרשנים איך להעביר הרצאה או שיעור. והנה ניגש אליו יהודי של שיבה, והתוודה בפניו, כי הוצע לו באותה תקופה, והוא שמע משהו על גמגום… חברי חייך בנועם… וכי מה יגיד?

*

בהיותי חובש את ספסלי דבי מדרשא, זכיתי לקבל תורה מאת הגאון רבי יוסף בנימין ואזנר שליט"א בעל שו"ת ידות הלוי. במלאות השלושים להסתלקותו של זקנו מרן הגר"ש ואזנר בעל השבט הלוי זי"ע, נשא דברים בשבחו של צדיק. הוא העלה זכרונות מימי עבודתו כמגיד שיעור תחת כנפי זקנו הגדול. בין השיחים סיפר לקהל את האפיזודה הבאה.

פעם, בהיותו משוחח עם אחד המחנכים, סיפר לו הלה, כי מצא עצה איך להועיל למחונכיו, הרי מבחנים רבים עוברים תחת ידיו, כל אחד עם כתיבתו, לכל אחד כתב שונה ואחר, למה שלא נבדוק לעומק את מהותו של כל תלמיד, ועל ידי כך נועיל לו. הגרי"ב סרב לשמוע על כך, אך אחרי שהלה המשיך לשכנע, נמנו לשאול בעצת פוסק הדור – הלא קרוב אתה אליו כנכד, למה שלא תשאל.

התשובה של בעל ה'שבט-הלוי' היתה נחרצת למדי. משום שלש סיבות אין לימוד החכמה הזאת (גרפולוגיה) כדאית לך ולמעמדך. הסיבה הראשונה, הרי זהו חרם דרבינו גרשום שלא להסתכל בכתבו של זולתו ללא רשותו, המבחנים ניתנו לך לבדוק את הידע הנלמד ולא יותר. הסיבה השנית, אדם כמוך, צריך להתעסק רק בחכמת התורה, ודרכה להשפיע על התלמידים – ולא על ידי עזרים אחרים. הסיבה השלישית, אין כדאי לדעת מה שלא צריך… ומה שאתה צריך לדעת, אתה תדע גם בלי זה.

זכיתי להיות חברותא במשך שנה שלימה, של אחד מגדולי האדמורי"ם שליט"א, ותחת אחד השיחים סיפר לי שיש לו מכר – אדמו"ר אף הוא, שכאשר עושה שידוכין לבניו ובנותיו, משתמש בחכמת ההתאמה על ידי שמות החתן והכלה, כידוע… אך אני, הפטיר באזני, מורי הגדול, איני נוהג כך, אני מתהלך בתמימות. והעיקר: לא ראיתי שפלוני ידידי הרבי, עשה שידוכים יותר טובים מאשר אני עשיתי בתמימותי.