{004 תפילות לקנין תורה – בבינת הלב}

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! לִבָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל! הַנּוֹתֵן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתוֹ, רַחֵם נָא עָלַי, וְזַכֵּנִי לְבִינַת הַלֵּב וְשִׂכְלוּת הַלֵּב, שֶׁיִּהְיֶה לִי לֵב מֵבִין בְּתוֹרָתְךָ.

אָנָּא רַחוּם! אַתָּה לְבַד יוֹדֵעַ הָאֱמֶת, כִּי לֵב שֶׁנִּהְיָה מְטֻמְטָם בְּכָל מִינֵי עֲווֹנוֹת, פְּשָׁעִים, עֲבֵרוֹת, חֲטָאִים וּזְדוֹנוֹת, הוּא בִּבְחִינַת 'כִּי קָצַר הַמַּצָּע מֵהִשְׂתָּרֵעַ', וּמוֹנֵעַ אֶת שֶׁפַע אוֹר הַדַּעַת הָאֱלֹהִי לִהְיוֹת נִשְׁפָּע, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהָכִיל בְּחֻבּוֹ גַּם חָכְמַת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. וְעַתָּה מַה אֶעֱשֶׂה אֲדוֹן כֹּל? כִּי יָדַעְתִּי מָךְ עֶרְכִּי, וְיָדַעְתִּי אֶת נֶפֶשׁ בְּהֵמִיּוּתִי, כִּי רָחוֹק אֲנִי מִבִּינָה וְשִׂכְלוּת כִּרְחוֹק מִזְרָח מִמַּעֲרָב, וְאֵין אִתִּי יוֹדֵעַ עַד מָה, מַה אֶעֱשֶׂה כָּעֵת? וְאֵיךְ אֶזְכֶּה לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל בְּתַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ? וַהֲלֹא כְּפִי עֹמֶק הַמֻּשָּׂג וְקֹצֶר הַמַּשִּׂיג, אֵין אֲנִי מֵבִין כְּלוּם בְּלִמּוּד, וּמַה יִהְיֶה עִמִּי הַסּוֹף? וְאֵיכָכָה אוּכַל לִרְאוֹת שֶׁעוֹבְרִים הַיָּמִים וְהַשָּׁנִים, וַעֲדַיִן לֹא זָכִיתִי לְבִינַת הַלֵּב וְלֹא לְשִׂכְלוּת הַלֵּב, וְאֵיךְ אֶזְכֶּה לְמַה שֶּׁשּׁרֶשׁ נִשְׁמָתִי צָרִיךְ לִזְכּוֹת בְּזֶה הָעוֹלָם?!

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! אַתָּה לְבַד גִּלִּיתָ לָנוּ כִּי אֵין לָנוּ שִׁיּוּר רַק הַתּוֹרָה הַזֹּאת, וּבְלִי הַתּוֹרָה אֵין הָאָדָם נִקְרָא אָדָם, וְאִם אֵין מְבִינִים בַּתּוֹרָה הֲרֵי אֵלּוּ אַנְפִּין חֲשׁוֹכִין, וַאֲנִי מִתְחַנֵּן אֵלֶיךָ "פָּנֶיךָ הָאֵר בְּעַבְדֶּךָ", אוֹר פָּנֶיךָ עָלֵינוּ אָדוֹן נְשָׂא, שֶׁאֶזְכֶּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לְהָבִין הֵיטֵב בְּלִבִּי וְדַעְתִּי אֶת כָּל מַה שֶּׁאֲנִי לוֹמֵד, וְלֹא תִּהְיֶינָה שׁוּם פָּנִים מֵהַשִּׁבְעִים פָּנִים שֶׁבַּתּוֹרָה נֶעֱלֶמֶת מִמֶּנִּי, רַק אַדְּרַבָּה! אֶזְכֶּה לְלֵב מֵבִין בֶּאֱמֶת, לֵב מַשְׂכִּיל וּמַחְכִּים, לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי, שֶׁלֹּא אֲאַבֵּד אֶת עוֹלְמֵי, חַס וְשָׁלוֹם, רַק מֵעַתָּה יִפָּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי הַדַּעַת, וְהַמּוֹחִין שֶׁלִּי יִנְבְּעוּ בִּנְבִיעָה שֶׁאֵין לָהּ סוֹף וְקֵץ, וְאוּכַל לְהָבִין, לְהַשְׂכִּיל, לְהַחְכִּים, לְהַשִּׂיג, לָדַעַת, וּלְחַדֵּשׁ חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה אֲמִתִּיִּים בְּכָל חֶלְקֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! נוֹתֵן הַתּוֹרָה! תֶּן לִי בְּמַתָּנָה אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁהַתּוֹרָה שֶׁהָיְתָה שֶׁלְּךָ, תִּהְיֶה תּוֹרָתִי, עַל יְדֵי שֶׁאֶהֱיֶה בֶּן בַּיִת, מְהַלֵּךְ כְּדַרְכּוֹ וּמְטַיֵּל בְּשֹׁפִי בְּכָל חֲדָרֶיהָ וּמְבוֹאוֹתֶיהָ, וְכָל רָז לֹא יִהְיֶה אָנִיס לִי, וְטַע נָא בִּי טֶבַע חָדָשׁ, טֶבַע טוֹב שֶׁל עִיּוּן וַהֲבָנָה, שֶׁלֹּא אַטְעֶה אֶת עַצְמִי בְּדֶרֶךְ לִמּוּדִי, לַחֲשֹׁב עַל מַה שֶּׁלֹּא הֵבַנְתִּי שֶׁכְּבָר הֵבַנְתִּי, וּלְגַלּוֹת פָּנִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַּהֲלָכָה, חַס וְשָׁלוֹם.

אָנָּא! אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם! הַמְּרַחֵם עָלַי תָּמִיד, תֶּן בִּי כֹּחוֹת נַפְשִׁיִּים, שֶׁאוּכַל לְפַנּוֹת אֶת לִבִּי מִכָּל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה בְּעֵת לִמּוּדִי, כְּדֵי שֶׁלִּבִּי יָכִיל אֶת הֲבָנַת הָעִנְיָן הַנִּלְמָד בְּאֹרֶךְ רוּחַ וּבְסַבְלָנוּת, לִהְיוֹת מֵבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר וּבְכָל דָּבָר, וּמִלְּתָא בְּטַעֲמָא, וְנוֹתֵן טַעַם לְשֶׁבַח, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ דִּבְרֵי תּוֹרָה אֶצְלִי כְּאִילָן סְרָק שֶׁאֵין עוֹשֶׂה פֵּרוֹת, כִּי אִם אֶזְכֶּה לְהוֹסִיף הֲבָנָה בְּלִבִּי שֶׁיִּהְיֶה מְחַשֵּׁב תָּמִיד בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, וּמֵבִין אֶת הַשֵּׂכֶל הַנָּעִים וְהֶעָמֹק שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם, בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה תִּהְיֶה תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה וְהַטְּהוֹרָה מְאִירָה אֶצְלִי בְּאוֹר יְקָרוֹת, אוֹר נִפְלָא הַמֵּאִיר אֶת כָּל מַחֲשַׁכֵּי הַלֵּב, וּמְטַהֵר אוֹתוֹ מִכָּל זֻהַמָּתוֹ, אָנָּא רַחֵם עָלַי וְטַהֲרֵנִי מִכָּל סִיג וּפְגַם, וְטַהֲרֵנִי וְקַדְּשֵׁנִי בִּקְדֻשָּׁתְךָ הָעֶלְיוֹנָה, אָמֵן סֶלָה!