{003 תפילות לקנין תורה – בעריכת שפתיים}

רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים! צַדִּיק בְּכָל הַדּוֹרוֹת! זַכֵּנִי לְהַרְבּוֹת בְּלִמּוּד תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה וְהַטְּהוֹרָה, וְיִהְיֶה פִּי מָלֵא תְּהִלָּתֶךָ, שֶׁאֶזְכֶּה לוֹמַר אֶת הַלִּמּוּד הַקָּדוֹשׁ בְּפִי וּבִלְשׁוֹנִי 'בַּעֲרִיכַת שְׂפָתַיִם', וּבִמְתִיקוּת הַהַגָּדָה וְהַהִגּוּי אֶת כָּל דִּבְרֵי תוֹרָתֶךָ, הָחֵל מֵהַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, הִיא הַתּוֹרָה, הַנְּבִיאִים וְהַכְּתוּבִים, עִם מְפָרְשֵׁיהֶם וְתַרְגּוּמֵיהֶם וְכַלֵּה בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה עַל רִבּוּי סִפְרֵיהֶם הַכְּלָלִיִּים וְהַפְּרָטִיִּים, כֻּלָּם אֶזְכֶּה לִקְנוֹתָם עַל יְדֵי קִנְיַן נָכוֹן לִקְנוֹת בּוֹ דַּעַת הַתּוֹרָה.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! אַתָּה הוֹדַעְתָּנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶיךָ הָעֲצוּמִים כִּי הַדִּבְרֵי תּוֹרָה חַיִּים הֵם לַמּוֹצִיאֵיהֶם בְּפֶה, וְאַתָּה לְבַד יָדַעְתָּ עַד כַּמָּה מִתְגַּבֵּר עָלֵינוּ הַיֵּצֶר הָרַע שֶׁלֹּא לִלְמֹד בַּעֲרִיכַת שְׂפָתַיִם, הֵן מֵחֲמַת הָעֲיֵפוּת וְהַלֵּאוּת, וְהֵן מֵחֲמַת קַטְנוּת הַמּוֹחִין וּשְׁאָרֵי מְנִיעוֹת, אֲבָל אֵין לָנוּ דֶּרֶךְ אַחֶרֶת כִּי אִם הַדֶּרֶךְ הַנְּעִימָה שֶׁל רַבּוֹתֵינוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה אֲשֶׁר סָלְלוּ לָנוּ דֶּרֶךְ וְנָתִיב, שֶׁעַל יָדָם נִזְכֶּה לְהַגִּיעַ אֶל הַשָּׂגַת הַתּוֹרָה, וּפְעָמִים שֶׁאֵין לִבֵּנוּ מְסֻגָּל לְהִפָּתֵחַ אֶל דִּבְרֵי תּוֹרָה כִּי אִם עַל יְדֵי אֲמִירַת הָאוֹתִיּוֹת וְהַתֵּבוֹת בְּקוֹל נָעִים וָרָם הַמִּתְנַגֵּן בַּעֲרֵבוּת וְחֵשֶׁק, אֲבָל גַּם עַל זֶה צָרִיךְ תְּפִלָּה וּבַקָּשָׁה לְהַתְמִיד מְאֹד לַעֲרֹךְ אֶת כָּל דִּבְרֵי הַלִּמּוּד בְּפֶה דַּיְקָא, בְּלִי שׁוּם עַצְלוּת וּכְבֵדוּת כְּלָל רַק אֶזְכֶּה בִּשְׁלֵמוּת גְּמוּרָה לִקְנוֹת בְּנַפְשִׁי אֶת קִנְיַן הַתּוֹרָה הַלָּזֶה שֶׁהוּא עֲרִיכַת שְׂפָתָיִם, וְהוּא, עַל יְדֵי שֶׁאֶחֱזֹר עַל כָּל לִמּוּדִי מֵאָה פְּעָמִים וְאַחַת בְּפֶה מָלֵא וּבְקוֹל נָעִים, מִבְּלִי לְהִתְעַיֵּף כְּלָל.

וְזַכֵּנִי לִלְמֹד תָּמִיד כָּךְ לְעוֹלָם, אַף אִם אֵשֵׁב בֵּין בְּנֵי אָדָם, אֶחֱזֹר עַל תַּלְמוּדִי בְּלַחַשׁ וּבַחֲשַׁאי, כִּי תָּמִיד שִׂפְתוֹתַי תִּהְיֶינָה דּוֹבְבוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָתֶךָ וּבְמִצְוֹתֶיךָ וְתִהְיֶינָה דּוֹבְבוֹת תָּמִיד בְּלִי שׁוּם הֶפְסֵק חַס וְשָׁלוֹם, וְעַל יְדֵי רִבּוּי הַהַתְמָדָה בָּאֲמִירָה וַחֲזָרָה רַבָּה עֲלֵיהֶם שׁוּב וְשׁוּב – יִהְיוּ שְׁגוּרִים הַדְּבָרִים שֶׁלָּמַדְתִּי מִן הַסֵּפֶר בְּעַל פֶּה, עַד שֶׁאוּכַל לִלְמֹד בְּעַל פֶּה בְּלִי שׁוּם סֵפֶר מֵאַחַר שֶׁיִּהְיוּ הַדְּבָרִים עֲרוּכִים בִּשְׂפָתַי כִּכְתָבָם וְכִלְשׁוֹנָם, וְלֹא יִשָּׁמֵט מִמֶּנִּי שׁוּם דִּבּוּר מֵהַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְשֶׁבְּעַל פֶּה לְעוֹלָם.

אָנָּא! רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! נָתַתָּ לִי פֶּה וְלָשׁוֹן וַחֲמֵשׁ מוֹצְאוֹתָיו, כְּדֵי שֶׁאֶהְגֶּה בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה וְהַטְּהוֹרָה בַּעֲרִיכַת שְׂפָתַיִם, עַל כֵּן זַכֵּנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לַעֲסֹק בְּאֹפֶן כָּזֶה שֶׁל 'אֲמִירָה' דַּיְקָא בְּלִמּוּד, וְלֹא רַק עַל יְדֵי הִתְבּוֹנְנוּת בַּלֵּב בִּלְבַד, שֶׁעַל יְדֵי זֶה אֶזְכֶּה לְחַיֵּי תּוֹרָה אֲמִתִּיִּים, כִּי עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ, וְהַכֹּל בְּכֹחֲךָ וְסִיּוּעַ קָדְשְׁךָ שֶׁאַתָּה תְּזַכֵּנִי בִּזְכוּיוֹת שֶׁל חִנָּם לִזְכּוֹת לְכִתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ.