{תפסיק לבלבל במח…}

ביום שנפסיק לתרץ תירוצים…

כולנו צודקים, לעולם לא טועים, לא עושים דברים סתם, על כל שגיאה או מעידה שלנו בכל תחום בחיים יש לנו אלף ואחד תירוצים והצטדקויות…

אדם מתפלל ביחידות בבית. יש לו נקיפות מצפון על זה? מה פתאום! הוא יגלגל עינים על המצב המיוחד בו הוא נמצא, ואשר לכן הוא עושה בזה רצון השם… כאשר הוא 'דווקא' מתפלל בבית ולא בבית הכנסת.

ראיתם אחד מדבר לשון הרע? מה פתאום! אין כאלו. יש רק כאלו שמוחים על עוולות ומדברים נגד כאלו שזו ממש 'מצוה' לדבר עליהם להוציא מלבם של הטועים…

כך אנו מזלזלים בהמון 'גופי תורה' כדי לפרוק עול מלכות שמים, ולקול המצפון המכה אנו משיבים איזו תשובה ניצחת שיחשוב שאנו מתכוונים רק לשם שמים.

רוצים עוד דוגמאות?

לא צריך הן מונות מאות… בעצם, כמעט כל העבירות שאנו עושים או לא יודעים שאנו עוברים מקורן בשקר והטעיה.

סוד הסטרא אחרא.

להצדיק דברים רעים ולהסתובב מרוצים מעצמנו זה שם המשחק.

באותו יום אשר בו נכיר בעוצמת הרוע הנושב מההתעלמות המופגנת הזאת מחובותנו כלפי הבורא אוטומטית נמצא את עצמנו ממהרים לתקן מעשים רעים ודרכים כושלות.

השקר… ההטעיה העצמית הם שורש לכל הרע.

מי שזוכה להיות אמיתי בחיים, ללא נדנוד של כזב מיד מבחין בטיב מעשיו האם הם טובים, נכונים, צודקים, אמיתיים או שמא הם השקר בהתגלמותו. אם יודה אדם על קלקוליו בפה מלא, מיד יבחין את הדרך הנכונה שעליו לפסוע בה.

זו המעלה הגדולה של חשבון הנפש לפני השינה כהוראת הזוהר הקדוש. איש אשר שמורות עיניו נעצמות מתוך ניקיון כללי, הגורם לו להבין שהמצב הנתון דרוש תיקון כל לילה שעובר עליו הוא מקדם אותו אל תכליתו הנצחית אל האמת האמיתית של הקדוש-ברוך-הוא, בבחינת הורני ה' דרכך אהלך באמתך.

אהלך באמתך…

ללכת באמת שלו של הקדוש-ברוך-הוא. לא באמת האנושית, המזוייפת והמטעה המביאה אותנו לעורון עינים מוחלט.

בחשכת החומריות של עולמנו השוגה, הטועה והתועה הננו מנסים לפסוע לאור איזה פנס-אור שתאיר לנו את סמטאות החיים הלוטות בערפל העלטה. קרן האור הזו היא האמת! להיות אמיתי וכן…

אבל האמת היא אחת לא אמת תירוצית ומשקיטת-מצפון מייסר. אמת של אלה'י האמת… ללא האמת הזאת אנו פוסעים במקומות המסוכנים בחשכה.

ההטעיה העצמית היא אחת מתכונות האדם הבולטות ביותר הדבר ניכר בכל צעד ושעל, יש בה גרעין חיובי ביסודה, האדם אוהב להיות טוב, לא נעים לו להיות 'לא' נכון, מרושע או רע… זה מתבסס על אהבתו הישרה לאמת, לטוב, ליושר ולאימון. הוא זכאי לכך. זה מגיע לו האלקים עשה את האדם ישר.

אבל זהירות! צדק אמיתי לא מזוייף… המזוייף לא עושה אותך יותר טוב הוא עוצר את ההתקדמות שלך, אתה לא נהיה טוב בזה אתה נהיה פחות טוב על ידי זה.

לכן מעכשיו אנו 'קוראים לילד בשמו'… לא מעניקים לגיטימציה שקרית לדברים לא נכונים שעשינו ואנו עדיין עושים נביט נכוחה מול החסרונות שלנו, לא במבט מיוסר ומיואש אלא כרואה חשבון חרוץ הבודק מה אפשר לעשות.