{001 מסכת עירובין – מבוי דרבנן תנו תקנתא!}

חכמים מאפשרים ליהודי לקיים דברי תורה

עירובין דף ב'

כ"א אב תש"פ

המבוי אינו רשות הרבים, ומן התורה לא היה אסור להוציא ממנו לרשות היחיד, אלא שחכמים גזרו, כדי שלא ישכח האדם, ויחליף ברשות הרבים, כלומר, יתיר להוציא מרשות הרבים ויעבור על איסור תורה. מכאן נובעת ההלכה של הקורה, שהוא סימן ההיכר, חז"ל לא אוסרים את המבוי, הם רק רוצים שתזכור שאתה במבוי, שאתה לא ברשות הרבים, שלא תקבע בנפשך זרימת התנהגות שתהיה אסורה. גם כשאתה לא ברשות הרבים – אתה אמור לזכור את האיסור, כדי שמן ההיתר לא תבוא אל האיסור. הקורה היא הקרש שמונח מלמעלה. ואל תטעה, הקורה לא מתירה כלום, כי אי אפשר להתיר משהו שלא אסור, אלא היא גורמת את ההיכר. כל הסיפור פה הוא היכר, יהודי צריך להכיר, לחי או קורה, מסמלים את ההיכר היהודי, שעליו לדעת איפה הוא נמצא, מה ענינו ומהותו בכל רגע נתון. האימרה של הגמרא – דרבנן תני תקנתא, מחדדת את הנקודה של מצוות דרבנן. החכמים מתקנים את היהודי שיהיה כשיר לקיים את התורה. כמובן שהם לא סתם "לא סמכו" על היהודי, והעמיסו עליו גזירות, אלא זאת היתה האמת האלוקית שבעבעה מתוכם, בידעם, שקיום התורה, התקנתא, היא הבסיס של הקיום, לתקן את היהודי, לעשות אותו מוכשר לקבל את התורה, וכל הדיוק הזה בא מחובת ההכר, למעלה מעשרים אמה, ענינים מופשטים שאינם בכלים מעשיים – לא יעזרו, היהודי צריך להכיר, התקנתא שלו מגיעה עם ההיכר. בדברים הפשוטים והברורים מדין תורה, היכן שאין מקום לטעות, התיקון הפשוט הוא להבין מהו פסול, מה לא משרת את המטרה, כשאין צורך בתקנתא, אין חכמים מוסיפים כלום. מכאן באה קריאה להדר להקשיב היטב לדברי חכמים, שהם מתקנים אותנו לא את התורה, הם אומרים לנו "ימעט", הם עוזרים לנו בדרך הקיום, כמו אח בוגר, כביכול, שעוזר לאדם לקיים את מה שהוא צריך.

בדרך פנימית, אפשר להתבונן בחילוק שבין רשות הרבים לבין מבוי, המבוי הוא כבר האות המבשרת שהגעת הביתה, אתה רגוע יותר, אתה ממש ליד הבית, אתה כבר ממשמש את צרור המפתחות שלך. ברשות הרבים אתה אבוד, יש לך עוד דרך לעשות, אתה גם לא יחיד פה, אין לך כאן שום זיהוי עצמי, אתה נבלע בין ההמונים וכו'. במבוי, עלולה הסכנה של זיהוי בטעות את עצמך להתרחש, משום שאתה לא ברשות היחיד, ממש לא, אתה עדיין נפגש עם החוץ. חכמים עומדים שם עם הקורה והלחי, ומבקשים ממך שתשים לב, לא לשכוח שאתה עדיין בחוץ, שעם אי הזהירות הזו, אתה בהחלט עשוי לאמץ אורח חיים של רשות הרבים, משום שבטעות אתה עלול שלא להבחין בין המציאות של רשות היחיד לבין מציאות של רשות הרבים, כלומר, ההיכר של הקורה באה להציל אותך מהרשות הרבים, ולא מתמקדת דווקא במבוי, היא מלמדת אותך שאתה אדם שעלול לטעות, בין שני התדרים המנוגדים הללו.