{001 ספר יהושע – משה עבד ה'}

עבד ה' ומשרת משה

כא תמוז תש"פ

וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה עֶבֶד ה', וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה לֵאמֹר (יהושע א, א).

פסוק זה הפותח את ספרי הנביאים, מלמד אותנו כמה עיקרים ושרשים חשובים מאד, במדרגות עבדי ה' הנאמנים. בראש ובראשונה, מוכתר כאן אדון הנביאים משה רבינו, בתואר הנכסף "עבד ה'", הבא ללמד על היותו נכנע ושפל מול הדרת כבודו של מי שאמר והיה העולם, בכל עת ורגע. ראוי למנהיג הדורות, המלמד תורה לעמו ישראל, להיות נכנע בדרגת עבד, שאין לו כלום משלו, כי אם בטל ומבוטל אל בורא כל עולמים. ספר יהושע פותח בהזכרת משה, ללמד לדורות, כי תיכף אחר מות משה, אחר הסתלקות הרבי והצדיק, השראת השכינה שהיתה בזמנו עוברת מיד אל תלמידו.

גם כאן בא התואר המיוחד של יהושע בן נון, שהוא "משרת משה", התלמיד הנאמן הדבוק ברבו, לא נזכר כאן בלשון הלימוד, כמו "תלמיד משה", אלא בלשון "משרת משה", משום התלמיד הוא גם בבחינת ישות בפני עצמו, שיש מלמד ויש תלמיד, והוא חלק מהענין. לא כן, תלמידו של משה, קיבל ממנו גם את האור הזה של שפלות והתבטלות לגמרי, וכמו שרבו משה לא ראה את עצמו כלל, כן יהושע, למרות שעליו נאמרו דברים גדולים, נכתר כאן בכתר של "משרת משה", שגדולה שימושה של תורה יותר מלימודה (ברכות ז' ע"ב). וזה נרמז בתיבת "משרת"; ואולי יש לומר עוד בדרך צחות, כי משר"ת נוטריקון תורת משה, משום שזו היתה תורת משה, שהיה עניו מאד מכל אדם אשר על פני אדמה, וגם הוא היה משרת לשכינה, ודבר זה קיבל ממנו תלמידו יהושע בן נון. כי זהו טבעו וטיבו של מנהיג ישראל, שהוא בטל אל השם יתברך, ואינו רואה את מלכות עצמו כלל, כי אם מלכות שמים לנגד עיניו תמיד.

ואמרו חכמינו הקדושים (במדבר רבה יב, יא): 'לפי ששמש אדוניו – זכה לרוח הקודש שנאמר: "ויהי אחרי מות משה" וגו'; שאין תלמוד לומר "משרת משה", למה נאמר? לומר לך, לפי שהיה משרת משה – זכה לנבואה'; הנבואה היא סוד הדבקות הגבוהה ביותר שבן אנוש יכול לזכות אליה, להיות דבק בא'ל המנבא בני אדם, ועיקר השראת השכינה אינו אלא על ידי אדם שהוא נמוך ביותר, בעיני עצמו, לגמרי, והוא בסוד משרת, שהוא טפל לרבו לגמרי, ואינו רואה את עצמו כממשיכו של רבו, אלא כמגלה את אורו שעדיין קיים בעולם, וזו בחינת הנבואה האמיתית, כי הנביא צריך להיות בטל לגמרי אליו יתברך, ואם יש בו ישות – אין השכינה שורה עליו כלל, כידוע. וזו הקדמה יקרה לסדר נביאים ראשונים, שהראשון שבהם, תלמידו של אדון הנביאים – יהושע בן נון.

והאמת, כי משה רבינו נתן לו את האות יו"ד, כי היה נקרא הושע, ואמר לו: יה יושיעך מעצת מרגלים. כי שמו מורה על הביטול, שהיא האות יו"ד שהיא בסוד החכמה, סוד הביטול, כח מ"ה וכו', כידוע. ואכן יהושע בן נון, הוא סוד החכמה והבינה, כי יהושע הוא חכמה, כנ"ל, ובן נו"ן הוא בן נ' שערי בינה. ואיתא בספר הקדוש "עבודת הקודש" (ח"ג פי"ח): 'כי הנה תורה שבעל פה לא נכתבה ומשה רבינו, עליו השלום, מסרה ולמדה כולה בבית דינו, ועיקר הקבלה שהיא פירוש המצוות – היה תלמידו יהושע בן נון, ולו מסרה כולה עם סתריה וסודותיה, כמו שקיבל בסיני מפי הגבורה, והיא החכמה האמיתית שהיא נשמת התורה'. נמצא, שתלמידו של משה – יהושע, הוא בסוד משה בעצמו.

ותחילת דבר ה' אל יהושע בן נון, היתה בהזכרת תואר רבו – עבד ה', וכמו שכתוב בפסוק הסמוך: משה עבדי מת. כי בהיותו יושב על כסא רבו, עליו לדעת, כי אין רבו משה מציאות בפני עצמה בעולם, כי אם עבד ה', ומיתתו היא התכללותו בהשם יתברך, ובזה רמזו לו מן השמים איך מנהיגים את עם ישראל, לא על ידי כבוד ושררה, אלא כדרכו של משה, להיות עבד נאמן להשם יתברך.

ומובא בדברי חכמינו הקדושים (ראש השנה כא ע"ב): 'חמשים שערי בינה נבראו בעולם וכולן ניתנו למשה חסר אחד, שנאמר (תהלים ח, ו): "וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים"'; והנה המעט הזה שהחסירו למשה רבינו – היה משלים זאת בהתכללות מוחלטת בו יתברך, כי עצם הדבר, אשר אדם יודע שאין לו כלום רק כל שלימותו היא השלימות של השם יתברך, וחסרונו הוא שלמות אדון כל, זה שער החמישים הקדוש, שאין השגה לאף בריה שבעולם, כי הוא תכלית השלימות של חמישים שערי בינה, והנה יהושע בן נון, היה בן נון, היינו בן החמישים, כי כך היו מכנים אותו לשם כבוד, כי הוא היה הגדול שבתלמידי משה רבינו ויקראו לו בינון, כלומר, הנבון, כי אין נבון וחכם כמוהו (רמב"ן הקדוש שמות לג, יא), וזהו ענין משרת משה, כי היא מגלה את שער החמישים שהחסיר משה רבינו, בבחינת ותחסרהו מעט מאלקים, שיודע הצדיק כי כל מה שיש לו הוא מעט, והכל הוא מאלקים חיים ומלך עולם.

הפסוק הזה מחובר על סדר התורה המסיימת בפטירת משה (רש"י), להורות, שכל קיום התורה הקדושה, הוא לידע כי אין התורה תלויה באיש, וגם אחר מות משה עבד ה', אף כי הוא מת – אלוקיו ותורתו קיים, ולכן צריך להמשיך את האור של אבותינו הקדמונים, כי הם מעולם לא מתו, וכל מיתתם היא כמו אחד שהולך מחדר לחדר, שממשיך אורו להאיר.