הקדמת הספר
דברים אחדים
שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב, אמרות ה', אמרות טהורות. היו אלו חיי הצדיקים שבכל דור, שכיוונו את רגעי חייהם למול אמרת אלוק צרופה, מגן היא לכל החוסים בו. ספרי תולדות רבים חוברו ועדיין יוצאים לאור על כל צדיק וצדיק בכל מקום ובכל דור. אך לא כל הספרים מהסוג הזה ממלאים את יעודם הנכון. חלקם מאדירים ביותר את שמו של הצדיק אך לא מבהירים לקורא איך יוכל אף הוא לדרוך בנתיבתם. לרוב, מותירים בלב הקורא טעם של געגוע לדבר בלתי מושג, לא כך רציתי שיהיה ספר אודות חייו הקדושים ומשנתו של מוהרא"ש.
לא לי יאה להתהדר בהבנה מינימלית באור גדול ונשגב כזה, אך לעזות תחשב ההפיכה הגסה בימיו ושנותיו של מי שחי כל חייו בביטול כל ההרגשות להשם יתברך… תפקידי ברשימת הדברים מסתכמת בלימוד התלמיד הדן לפני רבו בקרקע, להוציא לימודים אמיתיים ומשפטי הנהגות ישרות, איך לעבוד את השם יתברך באמת על פי חסידות ברסלב רבת הגוונים, ועמוקת ההבעות התובעות שלה, להמשיך אור אמיתי מאיר ממעל.
מה רבו מעשיך ה', בהגלות נגלות לנו חסידות טהורה, אמיתית ותמימה כזו, כמו חסידות ברסלב – פינה של אמת אמיתית בתוך ים של שקר גועש. הדיבורים של רבינו הקדוש נוצצים כחדשים, כעת כתיבתם כך בזמן הזה, רלוונטיים, שייכים, ומורים את הדרך לדור האחרון, כזה ראה וקדש. אנשי שלומנו חסידי ברסלב מכל הדורות של מאתים שנה האחרונות, נרדפים ונחבאים אל הכלים מסתכלים בעינים קמות על תחייתה של חסידות ברסלב, והפיכתה מחסידות נעלמת ונרדפת לתנועה של המונים, אלפים ורבבות של יהודים מאמינים בני מאמינים.
האחראי הישיר לכל זה, היה אדם אחד, בודד ויחיד – מוהרא"ש הקדוש, שמרגע התקרבותו ממש, חלם את החלום הנשגב הזה, "רבינו הוא מתנה לכל עם ישראל" קרא כבר אז. ומיום עמדו על דעתו, הפיץ את הסגולה לעם סגולה, בתחילה בספרי רבינו ומוהרנ"ת שהיו אז, שנדפסו על ידו בהידור האפשרי של אותה תקופה, אחר כך בליקוטי דברים מספרי מוהרנ"ת, והנגשתם לציבור הרחב, עד פריטת ההון הגדול לכסף קטן, שביד כל אדם בעולם, בשפתו הוא – נמצאים דברי הצדיק האמת מיחידי הדורות עד שנעשתה כל הגולה כמדורת האורה.
בר מזל הייתי לגמרי, בכך שזיכני השם יתברך להכיר, או יותר נכון – להציץ ברסיסי האורה שהתנפצו מאדרת חייו הקדושים של מוהרא"ש. משחר ילדותי, בהיותי עדיין שומע את קול הקריאה הידועה, נמשך לבבי אחריו והבנתי עד כמה שפר חלקי וגורלי בחיים, כשהדרך להתעלות בעבודת הבורא סלולה ומוכנת, על ידי אותו ענק שבענקים, שהעניק את החמה בגובה קומתו הרוחנית, והועיד לעולם בו חי את כל הטוב.
רבים הדברים הנפלאים שזכינו לראות אצלו, מאותו רגע בו ראינו את עיניו הקדושות שבערו באש להבה שלא מעלמא הדין, הבנו, כי במקומו שואף זורח אור גדול מאד שמסוגל להאיר את החושך הסמיך ביותר, אך הפלא הגדול ביותר שלו – היה של קרוב הרחוקים, ולאו דוקא רחוקים ממש, אלא אף בחורי ישיבות, אברכים ובעלי בתים חרדים לדבר ה' – הפכו לעובדי ה' והמירו את חייהם הפשוטים לחיי טוהר.
ודבר ידוע הוא זה, אומנות של ממש היתה למוהרא"ש הקדוש, לגרום לבר־שיחו לרצות לעבוד את השם… התואר הנשגב בו כינו את אליהו הנביא – איש סחו אחריו ה' הוא האלקים, הולם את מוהרא"ש ממש כפשוטו. כל אדם שהכיר אותו בתקופת־מה בחייו – החל לדבר גדולות ונצורות מנוכחות ה' בעולמו, ודבר זה די מפורסם ומאפיין בולט אצל אישיותו של מוהרא"ש, שהיו יודעים בו כל מכיריו.
ככלל אפשר לומר בזהירות, כי את האומנות המיוחדת הזו קיבל מן שמיא, על ידי יגיעות ועבודות שאין בדומה להן, בהתמסרות אין קץ להיות 'שמש אצל הצדיק האמת' כלשונו, והקדשת חיים שלמים לפרסם אלוקותו של הקב"ה בכל העולם כולו, בכל הדרכים, בכל החזיתות, בכל השפות, ובכל האפשרויות, לא בחל באף עבדות ויגיעה, באף נסיעה וטרחה, הוא באחת – כל עוד נפשי באפי אגלה ואפרסם את האור הגדול של רבינו די הצורך.
באמת קשה לאמוד את ההיקף העצום, אדיר הממדים והבלתי נתפש של העבודה הבלתי פוסקת של חיים שלמים, שהשקיע מוהרא"ש למען פרסום שם הצדיק בעולם, וכמעט אין תחום שלא השתטח בו, אין זוית שלא גילה, ואין כיוון שלא ירה בחיציו את הבשורה המהדהדת עדיין בעולם – יש רבי כזה שיכול לעזור לכל בני העולם, לכל אחד ואחד ממש, יהיה מי שיהיה, בכל דרגה ובכל מצב.
לעולם הזה יש טבע משלו, טבע שמשכיח הכל, הרעש העצום שעשה מוהרא"ש בעולם – נמוג אט אט לתהום הנשיה והשכחה, לא התוצאות חלילה, אבל המלח שאחז בהגה של האניה הגדולה הזו, פנה והלך לו, עלה דודי להיכלו, להתעלות אל עילאה דכל עילאין, אל המקום שלשם שאף וזרח כל ימיו, לא לפני שהותיר אחריו כמה ארונות ספרים שחיבר, גדושים מזן אל זן, בדיבורי אמונה והתחזקות, בדרשות התעוררות והתלהבות, בשיחות חסידות, מוסר, יראה, קבלה ודרוש, וכל צד ופינה שיש ביהדות, הכל הואר על ידו באור בהיר בשחקים, ונשמתו הגדולה עלתה אחר פעולתה להתלונן בצל צחצחות, אל על.
ועדיין חסרים אנו לימוד עמוק לדמותו הנפילית, להבין, שאם שלח הקב"ה אדם נעלה כזה לעולמנו השפל, תורה שלימה ולימוד אנו צריכים, הרי לא לחנם הראה לנו בורא כל הנשמות, נשמה אחת שכזו, שבכל רגע היותה בעולם – בערה אליו יתברך בתבערה מפליאה ומפעימה, עד שכביכול, היה זה מלאך מן השמים שכשגריר מעולמות עליונים, נועד להדריך את נשמות ישראל להתקרב אל די ברא כולא למעבד ליה רעותא שלים, לאהבה אותו וליראה ממנו.
ידעו נא אנשי שלומנו היקרים, חסידי ברסלב, כי מוהרא"ש הקדוש, לא היה לו שום רצון אחר בזה העולם, כי אם לעבוד את השם יתברך בתמימות ובפשיטות, הוא חי בעולמנו מתוך תחושת שליחות קבועה, שלא שכח אותה אפילו לרגע – לגלות ולפרסם לכל באי עולם כי הקב"ה ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין ואין שום מציאות מבלעדיו יתברך כלל, ובכל תנועה ותנועה שם אלופו של עולם, וכיון שכך – הידיעות אודותיו ועל חייו הקדושים, היא ידיעה המעוררת את האדם לפסוע בנתיבות טוהר עילאין, ולהאיר על הנפש ממקורי דרחמי.
כשהחלטתי ליצוק לתוך אותיות את ההרגש העמוק שהותיר בי חיי רא"שנו, נאלמתי דומיה, ביודעי על נכון, כי דבר בלתי אפשרי הוא זה, שאדם בדורנו, יוכל למתוח קוים, אף כי כלליים, אחרי שבילי חייו הנעלמים והטמירים של איש אשר מסר נפשו בכל יום ויום אליו יתברך, למרות פרסומו והיכרותו ברבדים נרחבים של העם – אפשר לומר בביטחה, כי הצדיק הזה נשאר עלום, ו'צדיק נסתר' ייקרא לו, ואיככה אכתוב דברים אודותיו, ומה תהיה עבודתי ומטרתה.
ואחר שובי נחמתי, כי כל השנים ידענו, כי אף שאיננו מכירים 'אותו', הננו כן מכירים 'אותנו', ויודעים היטב היטב, אל מה זכינו על ידי הצדיק הזה, שהנחיל לנו את המורשת של רבינו הקדוש בשיא שלמותה וטהרתה, וקרבנו אל האור הגדול הזה, ונשא אותנו כל השנים, כאשר ישא האומן את היונק, ולבו – לב הארי – לא פסק מלהגות בטובותו של העם היהודי, שהוא ההתקרבות האמיתית שלו אל בורא כל עולמים.
וכיון שכך, אמרתי לנפשי, לא אנסה לכתוב ספר תולדות, גם לא ספר של תיאורים מפעימים, שישנם לרוב… ואף אם לא אמנע מכל דבר טוב שאפשר לכתוב עליו, לא זאת מגמתי, כי אם אלא לכתוב ולהביע את המיית הנפש השוקקת אחר קדושתו הנוראה של מוהרא"ש, ולהודיע בשער בת רבים, כי הגיע הזמן לומר את האמת הפשוטה הזו: מוהרא"ש היה חד בדרא כפשוטו, לא היה איש שעשה כמעשהו, ולא דמה לו אף במאום, שלמותו כעבד נכנע אל רבונו של עולם, עלתה וגם נצבה לנגד עיני בכתבי את הדברים הללו, בנפש נענה ובעין דומעת.
העם הקדוש משופע בצדיקים גדולים, גאונים וקדושים, וכל אחד בשמו הטוב יבורך, עבודות נשגבות, מדרגות עילאיות, יש ויש. אבל הנמצא כזה איש, שכל רגע בחייו היה מוקדש להוריד את השכינה בתחתונים? שכל דיבור ודיבור שכתב ופרסם היתה למען שמו יתברך בלבד? הסוד הגדול של מוהרא"ש היה, שלנגד עינינו התרחש מאורע פלאי ביותר, שאדם אחד ויחיד, מחולל מהפכה אדירה בכל שכבות העם, בכל כדור העולם. והשקט המרעים סביבו מעורר השתאות. לעולם לא נדע את עצמת הכח הנורא הזה.
בחייו הקדושים, מעטים יחסית היו שהכירו את גדלו, ומעטים עוד יותר נפגשו בכלל עמו, ספון בחדרו כל הימים והלילות, היה הוגה בתורת ה' ועובד אותו במסירות נפש, כותב מכתבים ארוכים וקצרים לאנשים שאינו מכיר אישית, ובלבד שיוכל לנטוע בהם אור קרבת אלוקים. הפרסום שסביב אישיותו היה בעיקר בשליש האחרון של חייו, כשרוב שנותיו היה עושה את הבלתי ייאמן – איש אחד ומהפכה רוחנית אדירה שאין לה תיעוד בכלל.
תפקידו של ספר כזה ברור ביותר. בעיון קל בארחות חייו ובתולדותיו, נפגשים אנו עם לימוד מעמיק של קדושה גדולה מאד, אין זה רק להזכיר זכות צדיקים ולהכיר את דרכיהם, כי אם ללמוד בלימוד בהיר את המעשה אשר נעשה בחיינו, כי כאמור, היכולת העל־אנושית כמעט של מוהרא"ש להחדיר אמונה ודבקות בכל אחד ואחד, יהיה מי שיהיה, עדיין מרחפת בעולם, ועלינו לצעוד בעקבותיה ולהמשיך להתבשם ממנה, בבחינת 'גדולים צדיקים במיתתם יותר מבימי חייהם'.
אסיר תודה הנני למסבב כל הסיבות, שהביאני המלך חדריו, ועיני ראו ולא זר, את היופי האצילי הזה. זכרתי ימים מקדם, את ההשפעה האדירה שהיתה למוהרא"ש עלי ועל חבריי המקורבים, שתחת רצונות ילדותיים טבעיים, נטע בנו בחן נפלא שאין כמוהו – חשק אדיר לשאיפות רוחניות מרוממות, ואני בטוח שכל חבריי וידידיי שיקראו את השורות הללו, יבינו היטב במה דברים אמורים, ויתכן שיגערו בי בלבם, על התיאור החיוור יחסית, לעומת האור הבוהק הזה, שכה אפיין את מוהרא"ש.
כיום, מעגל השפעתו של מוהרא"ש התרחב לממדים לא צפויים, יודעים אנו על קהלות שלמות של אנשי תורה ויראה, שבונים את בנין חייהם לאור כתביו ופרסומיו, על מוהרא"ש אפשר לקרוא בקול גדול: לשמו ולזכרו תאוות נפש", כל אחד שזכה לדעת מהדיבורים הנוראים והנפלאים שנשפכים מכל פינה מספריו, קונטרסיו, מכתביו, סיפוריו, דרשותיו ושיחותיו – מתרומם בכל עת מצוא, ורואה את עולמו בחייו הרוחניים, לעבוד את השם יתברך באהבה, ביראה ובשמחת הלב מתוך התקרבות לצדיק האמת רבינו הקדוש מוהר"ן מברסלב זי"ע ותלמידו הקדוש מוהרנ"ת זי"ע.
ועדיין יש מקום לחבר חיבור של 'לימוד חייו', להנחיל לדורות הבאים את המורשת הנפלאה הזו, למען ידעו דורותינו, כי אפשר בעולם הזה לחיות חיים אמיתיים, יפים ונפלאים לפי כל אמת מידה. הרי כל ברסלבר חסיד יודע, כי את מושפעיו של מוהרא"ש ניתן להכיר מיד, בפגישה אקראית אפילו, הדיבור, הסגנון, הגישה… הכל צועק אמת פשוטה כזו. אם המדובר בלימוד התורה – הלפיתה הבלתי פוסקת בספר כלשהו בכל עת מצוא, בכל מקום ובכל זמן. אם המדובר אודות תפלה ושיחה בינו לבין קונו – יכלה כח התיאור לגמרי. ואם המדובר בהפצה – נו, אתם יודעים… ועוד ועוד. וכל זה טעון לימוד, עקבי ומעמיק, כי כל זה שזור בחייו הקדושים של מוהרא"ש – נדבך אחר נדבך.
לפלא גדול נחשפתי בעת שכתבתי את החיבור הזה, כי אף שרגיל אנכי בכתיבה, הרגשתי קושי עצום לכתוב את הדברים, ביודעי עד כמה חסרים יהיו, ועד כמה לא אצליח להעביר את כל מה שברצוני להעביר, להנחיל את העומס הגדול שיושב על הלב וכו' וכו'. ועם זאת, חש אני מחויבות אמיתית לגשת אל המזבח ולמעלה מתוך חרדת קודש, ולשאוב משם להבות א"ש שבערו שבעים וחמש שנים אל הקב"ה בלי הפסק רגע.
הקושי להקיף לתוך חיבור אחד פרטים רבים כל כך, אם נתאר את אהבת התורה, או שנעמיק חקר ביראה הטהורה, או שמא נפסע בשבילי אמונה נוראי הוד, ואולי נציץ לתוך התקשרות אמיצה ואלמותית של חסיד לרבו, וגם הידע הנרחב בכל מכמני הסוד והנסתר, ואפשר נקשיב אל התפלות הקדושות הרבות לאין קץ, או שנהרהר יחד בפרסום של האמונה ודעת רבנו ז"ל, ההדפסה, ההפצה, קירוב הרחוקים וכו' וכו'. כשכל אחת מהנקודות הללו, תובעת חיבור מיוחד בפני עצמו, עב כרס שתחילתו נודעת ותכלתו אינה מגעת.
אשר על כן אמרתי לנפשי, למתוח קוים חיוורים, כמראי מקומות ממש, מציון נקודות חייו הקדושים של מוהרא"ש, חיים סוערים מלאי עשיה ופעילות בלתי פוסקת. ואף אם לא אגע אף בקצה מטה רדיית הדבש, יהיו נא אמרינו לרצון לפני אדון כל, כי אף המעט הזה, בכוחו להלהיב נפשות ללכת בדרכיו ולצעוד בנתיבותיו, לעשות הרבה טוב בעולמו של הקב"ה, ולחיות חיים קדושים וטהורים בקדושת צדיקי האמת.
ואם קורא כלשהו, יחדיר בדעתו ולבבו את עומק התכלית הנצחית, שלשמה באנו לעולם – והיה זה שכרי.