{002 ספר יהושע – משה עבדי מת!}

דרכי ההנהגה של יהושע אחר מות משה

ו' אב תש"פ

משֶׁה עַבְדִּי מֵת, וְעַתָּה קוּם, עֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, אַתָּה וְכָל הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל (יהושע א, ב). משֶׁה עַבְדִּי מֵת – הפתיחה המדברת על מיתתו של משה, באה לבטא את עומק המקום של המנהיג החדש, אשר צריך לדעת, ולזכור כל ימי מנהיגותו, שאם משה קיים – הרי שהוא היה ממשיך להנהיג, ותורתו נצחית, עומדת וקיימת לעד, ואילו הוא רק יושב וממלא מקום של הצדיק שנפטר. במיוחד חשוב הדבר הזה בענין משה רבן של ישראל, שתורתו נצחית, ו"משה עבדי מת", הוא סוג של אמירה, שזו הקדמה לכל התורה כולה, ולכל המנהיגות של יהושע והבאים אחריו עד סוף כל הדורות, אתם צריכים לזכור את מיתתו של משה, ומקום שכינת כבודו היא בתורתו, ואתם הממשיכים את תורתו, אתם זוכים להחיותו, כי צדיקיא שכיחין יתיר מבחייהון. ולכן הזכיר את מדרגת משה במיתתו, כי הוא שכיח יתיר, וכוחו וזכותו יעמדו ליהושע בהנהגתו, בהיותו מנהיג את ישראל לפי הרוח והאמת שהנחיל משה רבינו.

וְעַתָּה קוּם – חז"ל הקדושים אומרים, אין ועתה אלא לשון תשובה, אחר מות הצדיק, ומובא שמיתת צדיקים מכפרת, זהו הזמן לעשות תשובה, יהושע בן נון היה התלמיד שלימד את נשמות ישראל אודות האור הגדול של רבו משה, וזירז את העם להתקרב מחדש אל השם יתברך אחר הסתלקות הצדיק, ואכן, כתיב שספר יהושע הוא המשך של התורה הקדושה, משום שכאן היתה התחזקות מחדש להחזיק בכל דברי התורה, ולעשות הכל מחדש בהתאמצות חדשה, לעשות הכל מחדש, שלא יאמרו שמנהיג ישראל שמת, בטלה תורתו והלכה הנהגתו, אלא תקומה חדשה יש אחר הסתלקותו, שזהו סוד ועתה קום, ועתה לשון תשובה, קום לשון התקוממות וכינון מחדש את הכל. ומובא בספר 'חומת אנך': ועתה קום עבור. ר"ת [קום] עבור גימטריא ס"ת אברהם יצחק ישראל כי בזכותם תעברון הירדן ותנחלו את הארץ. ומזה רואים עד כמה החשיבות של המשך הדורות שיהיו קשורים לדורות הראשונים, כמו שכאן מרומזים האבות הקדושים.

עֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה – יש כאן רמז שהמנהיג, שרוצה להחדיר בעם איזו תודעה רוחנית, עליו להיות מושלם קודם בתודעה הזו, כי כאן בפסוק, אינו כותב קום והעבר את העם, אלא מדבר לנוכח אליו, בלשון יחיד, שהוא יקום ויעבור את הירדן הזה, ולכאורה זו קושיה עצומה, הרי מדבר למנהיג ישראל, שצריך להעביר את כל עם ישראל את הירדן, ומהי הלשון הזו, קום עבור את הירדן הזה? והלא מה ענין שיעבור ביחידי? אלא שלעבור את הירדן – אינו רק במובן הפיזי של הענין, אלא הוא ענין רוחני קדוש מאד, כי כשכלל ישראל עברו את הירדן, נעשו מונהגים על ידי מנהיג שהוכרז בשמים, והם פוסעים והולכים לארץ ישראל הקדושה, מקום האמונה, היינו שיהושע מחדיר בהם אור אמונה חדש לגמרי, אור של ארץ ישראל, וזה כבר מתחיל החל מהעברת העם את הירדן, וכדמות ראיה לדבר יש, בהמשך המלים – אַתָּה וְכָל הָעָם הַזֶּה, שיש כאן שוב חזרה על הנקודה הזו, אתה, אתה יהושע, אתה תמלא את עצמך באור קדושת ארץ ישראל, ואחר כך, אחריך ימשכו כל העם הזה. וצריך להבין את הדגש המלים, הירדן 'הזה', העם 'הזה', וכי מה היה המקרא חסר אם היה כותב, את הירדן, את העם.

ואפשר לומר, כי לימוד גדול לימד המקרא את יהושע בן נון, ואותנו לומדי נ"ך עד סוף כל הדורות, שפעמים רבות, אדם חושב שאין לו יכולת לעבוד את השם יתברך במצב ובמקום שהוא נמצא בו, ומדמה שאם יגיע למקום אחר, יותר טוב, יזכה לעבודת השם יותר נוחה ופנויה מכל הטרדות שחווה כעת, אבל לא כן היא האמת, כי בכל מקום אשר דורכת כף רגליו הוא צריך לדעת, שיש כאן עבודת השם. השם יתברך רצה, שהחל מהרגע הזה דייקא [שעל כן כתב את המילה 'ועתה'], ילמדו לעבוד את השם יתברך, ולא אנשים אחרים, ודורות אחרים, שיש שמתיאשים מאנשי הדור, וחושבים רק על הבנים שלהם, לכל הפחות הם ילכו בדרך הישרה, ולכן הדגיש ואמר – הירדן הזה, העם הזה, להורות, שאלו הם האנשים שיזכו לאור הגדול, ושעליו מוטלת האחריות להאיר בהם את אור הקדושה והאור של ארץ ישראל. וכן כן, גם עתה בהיותם עוברים את הירדן, כבר הם צריכים לדעת, שיש לכל פסיעה ופסיעה שהולכין לארץ ישראל – משמעות מיוחדת, והירדן הזה אשר לפני עיניו, הוא מקום של עבודת השם, כי עליו נאמר: הירדן הזה.

אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל – גם כאן, יש אריכות דברים, המלמדת אותנו את היחס הקדוש שצריך שיהודי יתייחס לארץ הקדושה, משום שהזכיר תיבת 'אנכי', שקדושת ארץ ישראל מתקיימת רק כששומעים לקול התורה הקדושה, שנתנה בהר סיני, באותות ובמופתים כאשר השמיענו מהוד קולו באמרו: אנכי, וזהו "אשר אנכי נתן להם לבני ישראל", שיזכרו שנתינת הארץ תלויה בדבר זה, ובעונות כי רבו – שלא שמרנו את התורה כראוי, גורשנו משם, עד עת בוא דברו. וזו הערה חזקה ולימוד קדוש עד מאד.

וצריך לדקדק, למה כתוב "אשר אנכי נותן להם לבני ישראל", שלכאורה, תיבת 'להם' נראית כשפת יתר, אלא אפשר לומר, שרצה להורות לו דרך ההתבוננות בקדושת ישראל, שצריך המנהיג הקדוש לזכור שמדובר בבניו של מקום, ברוך הוא, ולא סתם עם, כי קודם כתוב אשר אנכי נותן להם, שזהו נתינה להם, שאפשר לשכוח במי מדובר, באיזה עם מדובר, דרך השגרה והרגילות, המלחמות והתלאות. לכן מצוה אותו השם יתברך שיזכור שני דברים: אני הוא נותן את הארץ, וממילא קדושה יתירה ועליונה יש בישיבת הארץ, כי אינה סתם התיישבות של עם לשבת בשלוה באיזה מקום, כי אם גילוי רצונו של הקב"ה, ודבר שני, למי אני נותן זאת? להם? לא מספיק… צריך שתזכור כי הם זרע קודש, בני רחומיו של מקום, בני ישראל.