שירת האמונה
שירת חייו הקדושים של מוהרא"ש היתה שירת האמונה. כבר כאשר נתוו חבלי ההתחלה של ההתקרבות, חדרו ללבו דברי רבינו ז"ל: "העיקר הוא האמונה"! על יסודות אלו נבנו נדבכים על גבי נדבכים שעליהם עמדו היכלות אור, שהיו מסוגלים להאיר לארץ ולדרים עליה.
מוהרא"ש היה אומר, שכל התורות של רבנו ז"ל, הן כעין אבנים טובות ומרגליות, אשר כדי ליצור מהן את הענק היפה והמרהיב המקשט את הצואר – חייבים את החוט שמושחל בינות האבנים. החוט הזה – היה אומר מוהרא"ש – הוא חוט האמונה, כאשר הוא מושלם, הכל מאיר באופן נפלא עד מאד.
ואכן, זאת היתה עבודת חייו של מוהרא"ש, אמונה ושוב אמונה ושוב אמונה. מי שזכה אי פעם לשמוע את מוהרא"ש מדבר על אמונה פשוטה בו יתברך – מבין את הדברים, העינים בערו כמו מי שתמונת ה' יביט, מראה הפנים הקדושות המשתנות בהתלהטות שלא מעלמא הדין החדיר הרהור תשובה בכל הנוכחים, כאשר מוהרא"ש דיבר אודות אמיתת מציאותו יתברך – היו הדברים מוחשיים, מה שקרוי בפי הקדמונים: אמונה בחוש ממש.
ברור, שבנין אמונה מרהיב כזה, נדיר מסוגו, נבנה על ידי שנים רבות של תפלה והתבודדות ושיחה בינו לבין קונו, מציאותו של בורא כל עולמים עמדה לנגד עיניו, מוחשית, חיה, קיימת ומאירה עוד משחר נעוריו, הוא חי את כל חייו בבחינת אני והו הושיעה נא, שאין בעולם כי אם אני והוא, ואין שום מציאות מבלעדיו יתברך כלל.
באותם לילות שקטים, כאשר פסיעותיו הדהדו במשעולי היערות והשדות, כאשר נקטה נפשו את הדרך הישנה־חדשה – לצעוק ולזעוק אל א'ל חי מעומקא דלבא. והיקום בשקט הרועם שלו, איים להפחיד ולהרעיד בתחילת דרכו של מוהרא"ש, היה נוטל עמו מקל ליתר בטחון, ומנעים בקול חרישי תנועת ניגון שהתחברה לו באותם לילות, והתנועה כה ידועה היום, בימי חייו הקדושים היינו שרים אתו עמו במחיצתו, וכיום, היא נחלת הכלל, בחתונות ובשמחות.
והמילים, אוי המילים, כל כך מקיפות את הכל, כל כך מספרות את כל הסיפור בעצם – ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין, אין שום מציאות מבלעדיך תתברך כלל, ובכל תנועה ותנועה שם אלופו של עולם… שיר האמונה, שיר של ממלא כל עלמין כמו שכותב רבינו, זו שירת השירות של חייו של מי שלא היה לו בעולמו כי אם אמונה בו יתברך, בלבד.
אגב, הכל יודעים, שבתוך בית הכנסת הגדול של חסידי ברסלב ביבנאל עיר ברסלב נחרטו מילות השיר הזה בענק, למען ידעו, שזהו יסוד היסודות, לדעת שהכל מהשם יתברך, ואין עוד מלבדו ממש.
וכך הכל סב על ציר אחד ויחיד של אמונה. הדיבורים, הסיפורים, הדרושים, המכתבים, השיחות, העצות, הקונטרסים, הספרים הניגונים והאמרות. שכולם מלאים מזן אל זן – אמונה ודבקות בהשם יתברך. כל חידוש תורה שיצא מפיו הקדוש – היה חידוש של אמונה, מוהרא"ש היה איש האמונה במלוא מובן המילה, לא היה לו רגע דל מאמונה בחייו.
הקונטרס הראשון שיצא לאור, שלאחריו חברו מאות ואלפי קונטרסים, היה נקרא בשם 'בית אמונה', הוא לא יצא לאור בסגנון המנוקד והחינני שבו הוא יצא במהדורה אחרת. הוא היה עותק ארוך קצת בלי נקודות, אבל הופץ במליונים בלי גוזמה. לאחרי ההצלחה המסחררת שקונטרס זה קטף, נדפס שוב באותיות מנוקדות, ויצר את הדמות הידועה של הקונטרס הנודע בשערים. מני אז החל מוהרא"ש, לצד קונטרסים אחרים, לחבר קונטרסים על אמונה, לפי סדר האלף בית, אור אמונה, בית אמונה, גילוי אמונה, דרך אמונה, התגלות אמונה, ורעה אמונה, זכרון אמונה, חיזוק אמונה, טהרת אמונה, יסוד אמונה, כלליות אמונה, למודי אמונה, מעלת אמונה, נעימות אמונה, סוד אמונה, עריבות אמונה, פתח אמונה, צדקת אמונה, קול אמונה, ראש אמונה, שמחת אמונה, תפארת אמונה.
הקונטרסים הללו לא יצאו בפעם אחת ובתקופה אחת, הם הגיחו לעולם הבלבול שלנו בקריאות איטיות, אבל מהדהדות בקול רם מאד, היו כמה מהקונטרסים על אמונה שהופצו בכל רחבי ארץ ישראל בכמליון עתקים, הניסוחים והביטויים שרגיל מוהרא"ש לדבר, כאשר הוא מדבר על אמונה ודבקות באלקים חיים – הפכו לנחלת הכלל. מפיצים סיפרו בהשתאות, איך אנשים שהיו 'מכורים' לדיבורים הללו, כבר היו מדברים בסגנון הזה. ועד היום ניתן להבחין במשפיעים שונים ממגזרים רבים, שהגישה האמונית הזו – מככבת בין השורות של כתביהם והרצאותיהם.
מוהרא"ש הפך את העולם לעולם של אמונה ובטחון, קשה לתאר את מוהרא"ש בכלל אם לא נבטא את הבהירות הזו, שהיא כללה את כל מדותיו, מוהרא"ש היה דבוק בהשם יתברך בתכלית הדבקות, הדבר הזה בלט מאד לכל מי שהכיר אותו, אפילו תקופה קטנה בחייו. לא היה רגע במחיצתו, שהענין האלוקי לא היה ככותרת לכל דבר וענין, הוא זה שבכל מכתב כמעט היה מאחל "ברכה והצלחה מן השמים", אור אלוקי שרה במחיצתו, בעת דיבוריו עם בני אדם, בעת כתיבתו, ובעת לימודו.
כך לימד והנחיל את דעת רבנו ז"ל, לדעתו, זאת היתה תורת אמונה פשוטה, רבינו שלחם כל ימיו לעקור את דעת הפילוסופים והכופרים, או אף את דעת החוקים מבני עמנו, אף הכשרים ביותר – הנחיל לנו את תורתו שהיא תורת אמונה פשוטה שבעיני מוהרא"ש היתה עמוקה מני עמוק, וכלשונו אינספור פעמים – עמוק עמוק מי ימצאנו.
הגישה הזו, להנכיח את הבורא בכל רגע בחיים, נתנה את אותותיה על תלמידיו, גם זה שרוצה להסתיר את עובדת השתייכותו למוהרא"ש, מצא את עצמו 'נופל' עד מהרה בגילוי הסוד, אם לא היה בוחר בשתיקה מוחלטת, הרי שכל משפט הרווי בנגיעות של אמונה פשוטה ובהירה היה נתקל בתגובה – אתה מדבר כמו… אתה בטח שייך אל… ואכן, זאת לא היתה קבלה טובה של בני החבורה, שמהיום והלאה כולכם מדברים כך. כל אדם שהיה שומע, אפילו פעמים בודדות, את מוהרא"ש מדבר ומספר… או שהיה רואה את העינים הנוצצות בעת אמירת המילים "הקדוש ברוך הוא", היה מתנהג אף הוא כך.
כי הדיבורים הללו היו יוצאים מן הלב, זאת לא היתה אמונה 'רגילה' שעליה חונכנו, ורובנו מדברים אודותיה כמצוות אנשים מלומדה, היא היתה דרך חיים, תוססת ותובעת, הלוא הקב"ה נמצא פה, הלוא אין עוד מלבדו, הלוא הכל מהשם יתברך… ואלו גם לא היו סיסמאות כי אם עומק ההרגש והידיעה שאין באמת ממה להשבר, ואין תנועה אחת נעשית בעולמנו שאינה פקודה ישירה של עילת העילות וסיבת כל הסיבות.
זכינו לראות את מוהרא"ש ברגעים קשים ביותר, לפי בחינתו, ונדהמנו לראות את ישוב הדעת שאפף את כל כולו, את המשכת האמונה הבטוחה שאליה נמשך גם בזמנים של נסיונות ותמורות. הוא היה המודל והדוגמה האישית, איך חיים חיי אמונה מלאים, ללא שיור וללא סדק כלל.
האמונה הזו היתה רק השורש למדת הבטחון הענקית שאפפה את כל ישותו. תלמידים זוכרים, איך מוהרא"ש אמר בטלפון למדפיס הזועם, שרצה את הכסף שלו – בוא ותקח את הכסף המגיע לך… כשהכל ידעו שלא היתה פרוטה אחת. ואדהכי, בדקות הנסיעה של המדפיס לביתו של מוהרא"ש, נכנס מישהו עם מעטפה ובה סכום זהה שהוגש מעדנות, ברגיעה מפליאה לידו של המדפיס, ששמח על האימון שנתן במוהרא"ש.
הסיפור הזה לא היה יחיד ומפתיע. כך היו החיים במחיצת מוהרא"ש. אודות ביתו הפרטי (שמתחתיו שוכן בית הכנסת שהקים) שבנה ביבנאל, היה מתבטא בדרך צחות – כי ביתי בית תפלה, כי הבית הזה נבנה עם קשיים בלתי פתירים, רק אמונה חזקה ואיתנה הדפה את כל המכשולים, הכספים הגדולים עד כדי כינונו של בית גדול וקדוש זה. ועוד דבר צחות היה שגור בפיו באותה תקופה, בלשון חכמים (תענית כה, ב): 'בית שקירה רבי חנינא בן דוסא בתפלתו' – כי הכל נס, אין שום טבע כלל.
"אסור לאבד את עצמו" – היה שב ומתריע בכל עת. לפני שאנו מדברים על הבעיה, לפני שנכנסים לבדוק מה אפשר לעשות, קודם כל, אהובי אחי, אל תתבלבל, תדע שהקב"ה פה, הוא עשה את הסיפור הזה, כעת בוא נבדוק מה אפשר ומותר לעשות. כך הוא בעצמו היה חי, הן בהצטרכויות הפרטיות שלו, והן בפעילות הכלל – הכל היה לחם מן השמים, בית מן השמים, הדפסה והפצה מן השמים, כי אין כלום חוץ ממנו יתברך.
רבים לא ידעו, כי מוהרא"ש, שהצליח להדפיס ספרים יותר מכל אדם אחר, הן ספרי רבינו ומוהרנ"ת, והן ספרים שחיבר בעצמו, ובעצם, המערכת הענקית הזו, היתה אמורה להניב רווחים הגונים. ומוהרא"ש שהקים בניני פאר ביבנאל, למוסדות התורה והחסד, ומוהרא"ש שהיה לבוש בהידור חיצוני, וצהלתו על פניו – לא היה עשיר כלל ועיקר. רוב ימיו היה חי בעניות דוחקת, וגם בשנים המאוחרות יותר, החיובים לשלם את כל ההדפסה הזו, שלא הביאה שום רווח (משום שלא נעשתה למטרה זו), היו מכריעים ממש, הקושי הגדול היה ענק והיה מסוגל למוטט את אבירי הלב הגדולים ביותר, אך לא את איש האמונה, שהיה עשוי ללא חת.
הסיבה שהצרות הגדולות שהיו מנת חלקו רוב ימיו – לא ניכרו על פניו ועל חזותו החיצונית, לא היתה כי השכיל להסתיר זאת היטב. אלא כי גם בפנימיותו, הוא היה המתחזק הגדול באמונה, הוא הרגיש בכל רגע בחיים, כי הקב"ה אתו עמו ואצלו, גם בשעות הקשות ביותר, היתה הכתובת היחידה אותה הכיר – השם יתברך, ורק השם יתברך.
הלימוד הזה שכה ידוע מספריו הקדושים, לא היה רק פרי התמדה וגאונות ללקט לימודים נפלאים מספרי רבינו ומשאר ספרים קדושים. לא, הוא היה לימוד חייו, נקודת חיות נפשו. אם ישאלך אדם מהו מוהרא"ש, אמור לו – מוהרא"ש הוא אמונה, ואמונה הוא מוהרא"ש, ויצא שדייקת היטב.
בכל הזדמנות, היה ההמנון ההוא, של ממלא כל עלמין וכו', מתנגן על שפתי קדשו, בשבתות ובמועדים, בחופות של ילדיו, וסתם כך ביום אפרורי חסר גוון, היה במחיצת מוהרא"ש חג, הוא היה נתון בתוך עולם של אמונה ודבקות, שכל הקרב לעולם זה ניזון מהאור הנפלא הזה.
כאשר התקבצו החוברות של אמונה לכדי עשרים ושנים כמנין אותיות האלף בית, עלה כמאליו הצורך להוציאם בכרך סדור, "אוצר אמונה" קראו לו. מוהרא"ש התבטא אז, שמי שילך ויפיץ את הכרכים הללו מבית לבית, אמור להיות בעל נשמה גבוהה מאד. כי תהיה מניעה למי שהיה רגיל להפיץ קונטרס בודד לעמוד בעול של הפצת ספר. ומכלל הדברים אנו שומעים, כי מי שחיבר את הספר הזה, מי שחי את כל אותיותיו – איזו נשמה קדושה ונשגבה שכנה בקרבו!
רגיל היה על לשון קדשו – איש אמונות רב ברכות, מי שיש לו אמונה כל הברכות מצויות אצלו. בעיניו, היתה האמונה הקדושה הפתרון לכל תחלואי החיים ומבוכותיו. ושוב, לא רק אמירות של בעזרת השם ויהיה טוב, אלא לחיות את הדברים בחיות מופלאה. כאשר אדם מרים את עיניו לשמים באמת, ויודע שהקב"ה אתו – נמתקים כל הדינים, וסרים ממנו כל הדברים הבלתי רצויים והחיים – חיים טובים.
פעמים רבות, כאשר שאלו אותו תלמידים ומקורבים, איך מוהרא"ש… איך אתם מתחזקים, העוינות שבה נתקל פעמים רבות כל כך בחייו, ההאשמות והמסירות, ההתנכלויות מכל צד, ומוהרא"ש כאברהם אבינו המתהלך בתוך כבשן האש, ואין שלהבות האש הזועמות המלכחות אותו חורכות אף את קצה אדרתו, והיו התלמידים רוצים לדעת, מה סודו של מוהרא"ש, מאין הוא שואב את הכח הגדול שלו?
התשובה היתה פשוטה להדהים, יש אמונה ויש אמונה. יש אמונה של כל שלומי אמוני ישראל, שבשעת נסיון קטן אחד – העצבות משתלטת, והאמונה לא עמדה במבחן המסוים. אצל מוהרא"ש, כל נסיון וכל צער הגדילו והרחיבו את אפקי האמונה הגבוהים והמרוממים שלו, כל צרה הביאה תפלה יותר חמה ורוטטת, כל בעיה חידשה לו חידושי תורה עמוקים יותר, וכאמור, חידושי אמונה מפליאים לעשות.
האמונה הקדושה היתה בעיניו של מוהרא"ש "יסוד חסידות ברסלב", ומקור כל הקדושות של הצדיקים, וצדיק באמונתו יחיה, כל החיות של הצדיק היא חיות של אמונה. ולכן בעת שנשא את משא חסידות ברסלב בעשרות שנות פעילות בלתי פוסקת, היה מציף את העולם היהודי בספרי ברסלב – ספרי אמונה, כל דבר שבעולם מקושר הישר לאור אמונה, כי אין שום מקום ופינה בעולמו של האדם – שאין לו מקום לאמונה. רצונך להיות יהודי טוב? חסיד ברסלב? התחזק באמונה! מזה תקח כח להתבודד, מזה תקח כח לשמוח, מזה תקח כח ללמוד תורה, מזה תקח כח להתפלל ולקיים את המצוות, כי הכל הוא אמונה.
לאחר הסתלקותו של מוהרא"ש הקדוש, כאשר הופתעו הכל להווכח שאת צוואתו הקדושה, שנכתבה בשנת המ"ח לחייו מתארת בפרוטרוט את אשר יעשה עמו לאחר עלותו בסערה השמימה. למדו הכל שנוסח המצבה שנכתב על ידו, הוא מדוקדק ומלמד מאין כמוהו, ולכן המילים: אשר מסר נפשו בכל יום אליו יתברך – מלמדות אותנו את לימוד החיים, איך חיים את החיים בעולמנו כשהקב"ה נוכח יחידי בו.
רבים הספרים שהוציא מוהרא"ש בחייו הקדושים, אך גם היו כאלו שעדיין לא יצאו לאור. בין הדברים שעיני הכל נשואות אליהם, היא הידיעה שמוהרא"ש כתב הרבה פירושים על כתבי האר"י, איננו יודעים היכן הם הכתבים כיום, ואם לא נגנזו על ידו וכו', אך בינתיים, אם נזכה ללמוד במה שכן נמצא לפנינו נהיה אנשים כשרים בודאי. או אז אמר לי אחד מתלמידיו – הברקה יפה ביותר: אם תחפש אחרי מוהרא"ש בכיוון של כתבים בסודות התורה, אולי לא תמצא, אבל אם תחפש אחר "מסר נפשו בכל יום אליו יתברך" – תמצא גם תמצא.
אחד מקטעי המדרשים שהיו אהובים על מוהרא"ש והיה מרבה לצטטו, היה (בראשית רבה מג, ז): 'אמר לו הקב"ה לאברהם: אני לא היה שמי ניכר לבריותי והכרת אותי בבריותי – מעלה אני עליך כאילו אתה שותף עמי בברייתו של עולם הה"ד (בראשית יד) קונה שמים וארץ'. בזהירות אנסה לומר, שהדחף הענק שהניע את מוהרא"ש 'להפוך את העולם' היה כאשר נתקל בעולם ש'שמי לא ניכר לבריותי', כי להכיר את רבונו של עולם אינו דבר של מה בכך, בעיני ההמון.
אותו תפקיד של אברהם אבינו, ראש למאמינים, נטל בידו איש יחיד ומיוחד בדורנו, להכיר את שמו של הקב"ה בלב הבריות. מליוני חוברות (כשאנו אומרים מליוני, יודעים אתם שאין זו שגרת לשון מגזימה), שכל עמוד שבהן צועק אמונה פשוטה – הגיעו לכל בית בארץ ישראל, צפון דרום מזרח ומרכז. עיירות שלמות, מקומות הומי בני אדם, מפעלים וחנויות, ישיבות וכוללים, ובכל מקום שבו יהודי מכל סוג עשוי להסתובב – כוסו על ידי מוהרא"ש ושליחיו, עם בשורה פשוטה ביותר: אמונה!
אין הקב"ה מסתתר באנשהו, הוא לא יושב ומציץ מלמעלה, ואתה חסר ידע אודותיו, הוא כאן אתך בחדר… דבר אליו! פנה אליו! הוא אבא שלך… את המסר הפשוט הזה הבעיר מוהרא"ש במשך למעלה מחמישים שנה בלבבות של המוני בית ישראל. את העבודה הקדושה של "מסר נפשו בכל יום אליו יתברך" – נתן מוהרא"ש מתנה לכל יהודי ויהודיה באשר הם, אין זה סוד שכל מי שמסתכל בדיבורי האמונה שלו – הופך להיות אחד שכזה… שמוסר את נפשו, כמה שיכול – אליו יתברך.
בעת הסתלקותו, שמעו הנוכחים בחדר את מוהרא"ש חוזר ומלחש: הריני עושה את עצמי מרכבה לשכינה… אין מן הצורך להרחיק עד שם, נדמה, שלא היה רגע בחייו הקדושים, שמוהרא"ש לא עשה את עצמו מרכבה לשכינה, הדבר היה כה ברור, וכה מוחשי, עד שאנו, שזכינו לשהות במחיצתו לא אחת, כבר לא הופתענו לראות במו עינינו במעשי אמונה מפליאים ומפעימים, כי זאת היתה דרכו של מוהרא"ש – לקחת את הדבר הכי עמוק בעולם ולהמיר אותו לאותיות הפשוטות ביותר, וכמו שהיה רגיל לומר: שגם ילד יבין…
קשה לתאר את העולם בלי מוהרא"ש, לנגד רוחי עוברים המוני אנשים שחזרו בתשובה בזכות הדיבורים של אמונה שהפיץ בעולם, ולא ידעו הכל, כי אלו לא דברי תורה שגרתיים שלוקטו מאנשהו. הדיבורים הללו נגזרו מאור נשמתו של מוהרא"ש. בהיותו נשמה כללית, הפיץ מאורה של נשמתו זו – אור של אמונה שהקיץ את תבל כולה, הוא לא נח ולא שקט עד יומו האחרון כאשר יש עוד יהודי אחד בעולם שלא יודע מה זה שמע ישראל…
ניתן לומר, כי הספר הקדוש 'אוצר אמונה' – ליקוט הקונטרסים הנזכרים, היה בעצם תמצית סיפור חייו של מוהרא"ש. כל כולו היה אוצר אמונה, הלימוד שלו, התפלה שלו, המצוות שלו, שיחו ושיגו, תהלוכותיו הגשמיות והרוחניות, כולן היו ממניע אחד עמוק וחודר – אמונה בהשם אחד!
כידוע היו למוהרא"ש מופתים רבים, שסופרו בחייו ועדיין מסופרים מאיש לאיש, אבל תפארתו האמיתית היא בסיבה שהביאה את המופתים הללו – כח האמונה המשבר מתלעות הדינים בשיא הפשטות, הוא הכח העצום שחולל מהפכה בעולם והיה יכול לשדד את הטבע ממש בכל עת שיחפוץ, כי גדול כוחה של האמונה, ועצום כוחו של מי שמסר נפשו אליו יתברך בכל יום ויום.