סימן ג'
הִפְלִיג מְאֹד בִּגְדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר זֹאת בִּכְתָב. וְאָמַר: כִּי לִגְדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ אֵין שִׁעוּר כִּי נַעֲשִׂים דְּבָרִים נוֹרָאִים בָּעוֹלָם, נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים מְאֹד וְאֵין יוֹדְעִים כְּלָל. הַיְנוּ שֶׁעֲדַיִן אֵין יוֹדְעִים שׁוּם יְדִיעָה כְּלָל כְּלָל לֹא. וְגַם מַה שֶּׁמּוּבָא כִּי תַּכְלִית הַיְּדִיעָה אֲשֶׁר לֹא נֵדַע, הַיְנוּ גַּם כֵּן אֵצֶל כָּל יְדִיעָה וִידִיעָה הַיְנוּ שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁמַּגִּיעִין לְתַכְלִית שֶׁל הַיְּדִיעָה דְּהַיְנוּ לֹא נֵדַע אַף עַל פִּי כֵן עֲדַיִן אֵין זֶה הַתַּכְלִית. כִּי זֶה הַתַּכְלִית הוּא רַק בְּאוֹתָהּ הַיְּדִיעָה, אֲבָל בְּהַיְּדִיעָה הַגָּבוֹהַּ מִמֶּנָּה עֲדַיִן לֹא הִתְחִיל בָּהּ כְּלָל וְכֵן לְמַעְלָה מַעְלָה. נִמְצָא שֶׁלְּעוֹלָם אֵין יוֹדְעִין כְּלָל כְּלָל לֹא, וְאַף עַל פִּי כֵן אֵין זֶה הַתַּכְלִית, כִּי עֲדַיִן לֹא הִתְחִיל כְּלָל לֵידַע בִּידִיעוֹת שֶׁלְּמַעְלָה מִזֹּאת הַיְּדִיעָה שֶׁהִגִּיעַ בָּהּ אֶל הַתַּכְלִית שֶׁלֹּא נֵדַע וְכוּ' (שיחות הר"ן סימן ג).
דעת רבי נחמן מברסלב זי"ע, ספוגה בידיעה שדעת אלוקים מרוממת ונשאת מאתנו לאין שיעור, אי אפשר לדעת כלום מגדולת הבורא, וכמה שתדע, לא התחלת לדעת בכלל… וגם כשאתה חושב שהגעת לאיזה מקום גבוה, ומשם ואילך אתה מגלגל עינים ואומר: אני לא יודע, ואני נמצא בתכלית הידיעה, אז זהו שלא… אתה באמת לא יודע, וכלום, אתה בכל רגע מגיע לנקודת ההתחלה, לדעת שאינך יודע כלל.
אל תחשוב שאם אינך יודע – אתה בתכלית הידיעה, כי גם בידיעה זו אתה אינך יודע, ואתה צריך להתחיל מחדש, ומהי כן התכלית? הביטול הגמור, לא לפסוע בשביל של הידיעה, אלא של ההתמסרות, לזכור תמיד שאין יודעים שום ידיעה, כלל וכלל לא, בהדגשה מופלגת.
למה כל כל חשוב לנו לדעת את הנקודה של "תכלית הידיעה שלא נדע"? שאם אנו רוצים לדעת משהו – אז זה רק על ידי "שלא נדע", ובא רבנו ואומר, לא, גם אז אתה לא יודע, כי מיד אתה עולה למקום גבוה, וכל התכלית הידיעה שלך – מתאפסת. כי הדרך שלנו היא באופן טבעי להאניש את ה', לייחס לו כוחות ותכונות כמו שאנו מכירים בחיי היום יום, שם מתרחשת ההתרחקות שלנו מהבורא, אנו כועסים עליו כשנדמה לנו שהוא לא מתנהג כרצונינו, ואנו שמחים אתו כשהולך לנו, ואנו חושבים שזה בדיוק הכוונה של אמונה, שהכל מהשם, כמובן, כשטוב לנו…
המקום האמיתי הוא – לעמוד מול ה' בהתאפסות מוחלטת, לא לדחוק רגלי השכינה, לתת את כל המקום של העולם והמאורעות שלו להשם יתברך, כי אין עוד מלבדו ממש, וזו היא גדולת הבורא, שכמה שתפליג בה – תבין, שאינך יודע כלל, וכשנדמה לך שהגעת לשיא, יש בכל חלקיק רגע השגות חדשות של שיאים חדשים בלתי נפתסים.