{003 ספר 'מראש אמנה' – פרק 'אהבת התורה'.}

באהבתה ישגה תמיד

מיום עמדו על דעתו, משנות נעוריו היפות שהוקדשו כולן לשמים, נדבק מוהרא"ש הקדוש באש התורה הקדושה, המשיכה העזה לספרי רבינו ומוהרנ"ת, גררה משיכה לא רגילה אל כלליות התורה, בכל מקצועותיה, חדריה והיכליה. נמנה וגמר לנפשו – כל פינה בתורה אני מוכרח להשתטח בה.

הלימוד הקדוש של רבינו, שהחדיר בנו את אהבת התורה – נכספתי להמשיך העולם אל עשיה – נבלע בדמו, עד שכל מהותו היתה התורה. הוא היה מלא בתשוקה גדולה שאין לה אח וריע, ללמוד וללמוד וללמוד, אם בתחלת דרכו, הלימוד היה בפשטות, כרצונו של רבנו ז"ל, אשר לימים יפיץ אותו סדר דרך הלימוד לכל העולם כולו, ברבות השנים היה מוהרא"ש דבוק לכל ספר מספרי התורה, ונעשה בקי וחריף בכל חדרי תורה, כדוגמה חיה לאמתת דברי רבינו בסדר דרך הלימוד שלו – "וממילא יבין"…

כך זה היה בלימוד משניות, כך זה בלימוד גמרא ושולחן ערוך, הכל היה בהסתערות, בריבוי עצום, בהשקעת שעות על גבי שעות, בלימוד רציף של שמונה עשרה שעות ביממה לעתים, כשהוא עומד בעמידה עיקשת ליד הסטנדר, ומוסיף עוד אהבה על אהבתו לתורה נחשקה.

להבות האש שהתמרו אל על מתבערת חייו של מוהרא"ש, היו בבחינת אש של מתן תורה, כל החיות שלו ינקה מתורת אמת, אפשר לומר, שלא היה שייך לשהות בקרבתו של מוהרא"ש ולא לגלות את המאפיין הבולט הזה, מוהרא"ש והתורה היו מקשה אחת.

כמעט כל שיחו ושיגו של מוהרא"ש כל ימי חייו היו רק תורה, כל תחומי התענינותו והשפעתו על אנשים היו רק בכיוון הזה, הוא ראה בלימוד התורה הקדושה, בהקפת כל חלקיה את חזות הכל. בבירור ניתן לומר, שלא היתה שיחה, דרשה או כתיבה כל שהיא, שלא ידבר אודות הלימוד המתמיד והעקבי בכל חלקי התורה הקדושה, ידרבן, יעורר, יחזק ידריך… ואכן, זכה וזיכה את הרבים, כמעט לא ניתן להקיף במסגרת זו את הפעילות הנרחבת שעשה למען התורה ולמען כינון מקומות של תורה וסתם אנשים מתמידים בתורה שחבים לו את תורת חייהם.

אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה שאהב מוהרא"ש את התורה – בוז יבוזו לו, כי בבירור, אצל מוהרא"ש לא היה דבר יותר חשוב מלימוד התורה, וזה בלט כל כך, עד שזה השפיע ממש, כל מי שרק בא בקרבתו, בזמן מן הזמנים, באחת מתקופות חייו, אפילו לפרק זמן קצר, הושפע עמוקות מהאהבה הגדולה הזו לתורה, שהולידה נחיצות נחרצת, לעמול ולהתייגע בתורה ללא לאות, בעקביות ובשקדנות, עד שזכה לכבוש אף הוא חלקי תורה שזכה לסגל.

הדברים הללו היו ידועים כל כך, עד שכשראו בין אנ"ש חסידי ברסלב, אחד שנושא עמו את ספריו ושיעוריו לכל מקום, ודבוק בהם ללא הרף – היו נדים ואומרים: הוא בטח תלמידו של … כי אכן, זה הדבר שהיה תובע מכל תלמידיו, מקושריו והמסתופפים בצל קדשו, ואולי ניתן לומר, אף הבאים עמו במגע חד פעמי – לימדו תורה, קביעות, עקביות ותו לא מידי.

רבות התלונן מוהרא"ש אודות העובדה המצערת, שאין חסידות ברסלב מצטיירת בעיני ההמונים כחסידות של תורה, הוא מחה על כך נמרצות בכל הזדמנות, היה חוזר ומצטט ללא הרף את התביעה הבלתי מתפשרת של רבינו ז"ל אודות תורה וכל התיקונים שבעולם הקשורים וכלולים בה ובלימודה. והלכה למעשה הוא הפך את העולם – מוהרא"ש נהיה מזוהה עם תורה, וגרם לברסלב לקבל את האור האמיתי שלה, כפי שאכן לימד אותנו רבינו – רק תורה הקדושה כל היום – התכלית הנצחית.

האהבה הגדולה של מוהרא"ש לתורה, קבלה ביטוי מוחשי בדמות הספריה הענקית והאגדית שהיתה בביתו ומעונו הפרטי, הן בארצות הברית, ובזעיר אנפין גם בביתו שביבנאל. מאות אלפי ספרים מכל חלקי התורה, ומכל הסוגים והמינים, חדשים גם ישנים, נערמו בחדר משכיתו, לאחר שכבר לא היה מקום להכילם בעמודונים וארונות ספרים, שפזורים היו בכמה מהחדרים, מלבד החדר הקדוש שבו עבד את עבודתו הקדושה. מחזה מרהיב עין היה לראות את מוהרא"ש כמו טובל בים ספריו, ואת תשוקתו הבולטת למראה כל ספר חדש שפקד את נווהו.

היו שם כל ספרי היסוד של התורה, גם אלו שלא היו מוכרים לשאינם חובבי ספר מובהקים, מפרשים רבים מכל הדורות, ספרי דרוש ואגדה, מפרשי התלמוד, ראשונים ואחרונים ואחרוני אחרונים, ספרי הלכה לאין קץ, מהתקופה הקודמת לשולחן ערוך ועד ספרי קיצורים בני ימינו. ספרי חסידות מכל השושלות, ספרי מוסר בני כל התקופות, ספרי קבלה וסוד, וספרי שו"ת אחד לאחד, שבהם היה שם את עיונו בקביעות.

המרתק הוא, שמוהרא"ש היה בקי בספריו, הוא לא היה קונה סתם ספרים כחובבנות, הוא היה משתמש בהם – ובכולם. את רובם למד כמה וכמה פעמים, ואת חלקם המכריע למד פעמיים, מלבד יסודות התורה שחזר בהם ללא הרף כל ימי חייו.

מי יכול להקיף את מדת התמדתו בלימוד הגמרא, הן בימי נעוריו, כשבלע מסכתות על גבי מסכתות, בשני התלמודים, והן בימי עמידתו וזקנותו, כולם היו שוים לטובה בלימוד הגמרא, שהיה הלימוד העיקרי שלו, ושעות רבות בכל יום היה מבלה על הלימוד הקדוש הזה. לא הכל נגלה לנו בדיוק מפורט, מספרים וכמויות, אך נודע הדבר, שהיה גאון ובקי באפיקי הש"ס ביותר, וכן בדרשותיו היה מצטט מאמרי חז"ל מש"ס ומדרשים נדירים, כמו שהכל היו לפניו כספר פתוח, שלא לדבר על כתיבתו המשופעת בכל פינה ופינה ממראי מקומות בכל רחבי ים התלמוד והמדרשים והספרים הקדושים.

ומשם, מהלימוד העצמי, כשהיה מתבודד במועדיו, ואין איש אתו, ואין יודע על כמות ואיכות שנאספו בלתי לה' לבדו – שאב את הכוחות העצומים, לקרב את כל העולם אל לימוד התורה הקדושה, במדה שלא ניתנת לתיאור. מוהרא"ש כמו חגר חרב מלחמה נגד הבערות, מאס בבינוניות, ושאף להכניס את כל בני העולם תחת דגל התורה, שכולם יהיו אוהבי תורה וחושקים בלימודה.

בתחילת דרך השפעתו להתמדת התורה, קידש קרב עקבי למען ידע דור אחרון, וידעו כל בני העולם כולו, כי הצדיק רבי נחמן מברסלב זי"ע נתן עצה בדוקה וקלה ליישום, השיחה הידועה והארוכה שבספר שיחות הר"ן, סימן עו – נאספה לתוך קונטרס מכובד, בשם 'סדר דרך הלימוד', שבמקורו סונף לספר שמירת הזמן ואילן החיים שהדפיס בדפוס מהודר ובכריכה מפוארת. לימים נוקד הקונטרס הזה, ויצא ללא הפסקה במליוני עתקים, והופץ ברחבי העולם היהודי.

מטרה אחת ויחידה היתה להדפסת הקונטרס הזה, שתמציתו היא הלימוד בבקיאות ובמהירות וכסדרן בכל חלקי התורה. המטרה היתה נטו להגדיל תורה ולהאדירה. כל שמחתו ואשרו היו כאשר שמע שאנשים החלו באמת לערוך שינוי בחייהם, ובמקום להעביר ימים משמימים ללא תורה וקביעות שיעורים, ניסו את הגישה הזו, וראו ברכה בעמלם ואור בחייהם.

זה היה מוהרא"ש! את כל מה שהוא חווה והשיג בחייו הקדושים, מיהר להגיש לעמו של הקב"ה, שלא יהיה שום יהודי עם הארץ בכלליות נשמות ישראל. ומלבד בחלק הבקיאות הלזה, הכין פעם ספר בשם 'תורה לשמה' שיגלה איך ללמוד בעיון, והתעוררות והתחזקות איך לזכות לזה. בנוסף, היה מעודד את שומעי לקחו להצטרף ללימודים קבועים הנהוגים בכלל ישראל, כל הדברים שנקראים יומיים – דף היומי בבלי, דף היומי ירושלמי, רמב"ם יומי, שולחן ערוך יומי וכן על זה הדרך. בהיותו נאמן לדברי רבינו ז"ל שאמר, שיהיה חיוב על כל אחד ללמוד בכל יום "כך וכך".

יריעה בפני עצמה תדרוש התביעה שלו ללמוד בכל יום משניות. דומה, שלא היה לימוד שכה החדיר מוהרא"ש בעולם כמו לימוד המשניות, מכמה פרקים בכל יום עד ח"י פרקים קבועים הנאמרים בגירסה יום יומית, כדברי גורי האר"י. שבח הענין הזה לא זז מפיו ומפי כתבו, במכתביו, בקונטרסיו, בשיעוריו ובדרשותיו, התיקון הנורא והנפלא הזה היה בראש מעייניו, עד שקרא עליו ההוא ספדנא בלשון מליצת הפסוק: "מאשר שמנה לחמה", מאש"ר מרמז על שמו הקדוש, שמנה – אותיות משנה, לחמו – לחם חוקו, בעידוד צעירים ומבוגרים לאחוז בעקשנות ובקביעות.

בראשית דרכו בהתקרבות, סיגל את העצה הזו, שנתן רבינו למוהרנ"ת ולעוד כמה אנשים (שיחות הר"ן סימן קפה), וכאשר הקים את ישיבתו, תבע במפגיע, שכל בחור ותלמיד יאמץ אותה כחוק קבוע בל ימוט מדי יום ביומו. והוסיף לתבל את דבריו בהפלגות גדולות על מעלת הענין הנשגב הזה, שראה בו הן דרך להגיע לחמידו דאורייתא, והן תיקון הנפש על העבר, ובעיקר שריפת ומיגור היצר הרע לגמרי.

החשק של כל צורב להיות שייך לתורה, להקיף חלקים נרחבים ממנה – נמוג במשך הימים והשנים כאשר המציאות הבלתי מעודדת טופחת על פניו, אך מוהרא"ש היה מחדיר בסובביו אהבה עזה לתורה. פעם נשמע מפיו ביטוי – אני לומד 'לבוש' כי אני אוהב אותו… וכן לגבי ספרים אחרים. כל שו"ת או כל ספר חסידי ובמיוחד ספרי מדרשים ושאר ספרי יסוד והלכה, קנו שביתה בלבו, המגע העורג שלו בספרים, העינים המצפות בשקיקה כאשר קיבל  עוד ספר ועוד ספר – כל אלו השרו סביבו אוירה של אהבת התורה ותשוקה עזה להדבק בה עד לאחת. רבים מתלמידיו מוסרים על החמידו דאורייתא שקנו רק בזכות המראה הגדול הזה, להווכח באהבתו הבלתי נלאית לתורת חמד.

מוהרא"ש ותלמידיו – זה הוא 'איין שטיק תורה' [מקשה אחת של תורה], הוא היה אומר, שאי אפשר להקראות תלמיד שלו בלי … וכאן באה רשימה ארוכה של ספרים ומקצועות בתורה, ומי שלא קובע את עצמו בהם, מה יש לו אתנו, אם את העיקר שבעיקרים לא קלט.

עוד רבות ידובר על הקשר האלמותי בין מוהרא"ש לתורת ה', מלבד הקונטרס הנזכר, יצאו לאור על ידו סדרת חוברות לבן ישיבה, שכולן רוויות באהבת התורה ותשוקת אמת ללכת בדרכיה, במלים פשוטות ביותר ובמתיקות האופיינית – פותח את לבם של הצעירים לאהבת התורה, ללמוד עקבי, יום יומי, בתשוקה ובחשק. כאומר להם, עשו נא מה שעשיתי, ותצמחו לאילנות המפוארים שאתם אמורים להיות.