להתאייד אחר החטא
כ"ו תשרי, יום רביעי לסדר בראשית תשפ"א.
ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים.
רש"י אומר, שהכרובים האלו הם מלאכי חבלה, שהם אוטמים את האפשרות של כניסה חזרה לגן עדן, הם חובלים ולא נותנים את הרשות. למרות שבפסוק הקודם יש וישלחהו ה' מגן עדן, כאן נוסף ביטוי חדש – ויגרש, גירוש הוא יותר משפיל, העונש הוא זה, היציאה מגן עדן היתה פשוט כי אתה כבר לא שייך לשם, העולם הקסום הזה שייך רק למצייתים, אבל הגירוש הוא עונש ממש, מאז ועד עולם, האדם תוהה ומבולבל, לא יציב ומגורש תמיד, חש את תחושת הגירוש וההשפלה הזאת, גם לאלו שהם מסודרים בחיים – יכולים להתקל בלא מעט מקרים בהם הם חשים ממש שהם נרדפים סתם, ונסתם ואין רודף אחריכם, כל זה נובע מהגירוש הקדמון של האדם, שם בחוץ יש את להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים, החרב הזאת לא נותנת להכנס, אפשר לגבור עליה באמצעות התורה, כאשר יהודי דבק במקור החיים, ומתקן לפי מעשיו את חטא אדם הראשון, אורו של גן העדן יוצא אליו, החרב הזאת היא חרב החטא, חרב החותכת דבר שלם, השוברת רצף של בריאה מושלמת, החוטא מתקומם מול חוקי האלוקות השליטים ממילא בעולם, כאשר אתה חוטא – אתה פשוט נכנע תחת המציאות שאינה מציאותית, אתה נותן לחיי שקר את היכולת להשתלט עליך, אין יכולת אמיתית לאדם למרוד בהשם, משום שמרידה בהשם אינה קיימת במקום שלא ניתן למרוד, העולם הזה כאשלייה אמיתית, נותן את הרושם כאילו אתה באמת יכול להתחצף, ולמול פניה הנדהמות של הבריאה, אתה נוגס בפרי האסור למרות עיני כבודו יתברך, אבל באותו רגע עצמו אתה מאבד את הכל, את החיים שלך, את המציאות וההויה שלך, עף מגן עדן על טיל, אין לך מה לעשות פה יותר, וממילא איזו מין מרידה היא זו? התאבדות? כן, כן, זה בעצם מהותו של חטא – אשליה! הדבר הזה הוא השיעור המכונן של פרשת בראשית. אם אדם זוכר את התוצאה של טעימה ממעדן החטא – הוא מתקרב יותר ויותר לרבונו של עולם, וזה בעצמו תיקון חטא אדם הראשון. בהצלחה.