{005 ספר 'אור הדבקות' (יט-כב)}

יט.

כִּי אָדָם שֶׁחַי חַיִּים שֶׁל גַּשְׁמִיּוּת וְחָמְרִיּוּת, אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲצֹר אֶת עַצְמוֹ מִלַּחְטֹא, בְּבוֹא אֵלָיו פִּתּוּי גָּדוֹל וְעָצוּם, אֲזַי כֹּחוֹתָיו הַגַּשְׁמִיִּים מִתְגַּבְּרִים עָלָיו וְנוֹפֵל לְחֵטְא, וְאַף שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה פְּשׁוּטָה כִּלְכָל יִשְׂרָאֵל, אִם הָאֱמוּנָה הַזֹּאת אֵינָהּ מִתְגַּדֶּלֶת וְאֵינָהּ יוֹנֶקֶת מִשָּׁרְשָׁהּ הַקָּדוֹשׁ, לְהַפְרִיחַ שִׁמָּמוֹן הַגּוּף וּלְהַדְבִּיק אוֹתוֹ בְּחַי הַחַיִּים בּוֹ יִתְבָּרַךְ, הֲרֵי שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲמֹד בִּפְנֵי סַעֲרַת הַסִּטְרָא אַחֲרָא בְּהִתְגַּבְּרוּתָהּ, לֹא כֵן מִי שֶׁזּוֹכֶה לְהַגְבִּיר אֶת הַכֹּחוֹת הָרוּחָנִיִּים שֶׁלּוֹ, וְכָל גִּדּוּלוֹ וּמְזוֹנוֹ הוּא מִמָּזוֹן רוּחָנִי, וְנִשְׁמָתוֹ חַיָּה חַיִּים שֶׁל דְּבֵקוּת אֲמִתִּית בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הֲרֵי שֶׁבְּנָקֵל לוֹ לַהֲדֹף אֶת הַפִּתּוּיִים הַגְּדוֹלִים הַלָּלוּ, בִּהְיוֹתוֹ  מוֹאֵס בְּרָע, וּמַשְׁכִּים וּמוֹצֵא יִחוּל לְבָבוֹ לְיִרְאָה אֶת שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ. וְנִמְצָא, שֶׁחַיֵּי הָאָדָם הַדָּבוּק בּוֹ יִתְבָּרַךְ – אֵינָם חַיִּים קָשִׁים, כַּאֲשֶׁר מְדַמִּים הֲמוֹן הָעָם, אֶלָּא הַהֵפֶךְ, הָאֲנָשִׁים הַדְּבֵקִים – הֵמָּה אֲנָשִׁים בְּנֵי חוֹרִין מַמָּשׁ, וְיֵשׁ לָהֶם חִיּוּת גְּדוֹלָה וַחֲדָשָׁה בְּכָל עֵת וָרֶגַע.

כ.

וְעָלֵינוּ לָדַעַת, כֵּיוָן שֶׁאֵין יְכֹלֶת לִהְיוֹת דָּבוּק בּוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי אִם עַל יְדֵי הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, אֲזַי הָעִנְיָן הוּא כָּךְ, הֲרֵי נְשָׁמָה יְהוּדִית, שָׁרְשָׁהּ מִמְּקוֹם גָּבוֹהַּ וְעֶלְיוֹן מְאֹד מְאֹד, לְאֵין עֲרֹךְ, וְהִתְלַבְּשָׁה בְּגוּף גַּשְׁמִי וְחָמְרִי, הַמַּרְחִיק אֶת הַנְּשָׁמָה מִשָּׁרְשָׁהּ, וְהִיא נִמְצֵאת בְּגָלוּת גְּדוֹלָה עַד מְאֹד, וְצַעֲקָתָהּ גָּדְלָה עַד לַשָּׁמַיִם, וְאֵין לָהּ שׁוּם מָזוֹן אַחֵר מִלְּבַד לֶחֶם אַבִּירִים שֶׁהָיְתָה נִזּוֹנֶת בּוֹ בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, שֶׁהִיא אַהֲבָה בַּתַּעֲנוּגִים לְהִתְעַנֵּג עַל הַשֵּׁם וְעַל קִרְבָתוֹ וְכוּ', וְכָעֵת שֶׁהִיא חֲסֵרָה כָּל זֹאת, הִיא יְכוֹלָה לְהַמְשִׁיךְ לִהְיוֹת נִזּוֹנֶת מֵאוֹתָהּ שִׂמְחָה עֶלְיוֹנָה, עַל יְדֵי הַדְּבֵקוּת בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי בְּמָקוֹם שֶׁמַּחְשַׁבְתּוֹ שֶׁל אָדָם דְּבוּקָה שָׁם הוּא נִמְצָא מַמָּשׁ, וְאִם נְשָׁמָה חוֹשֶׁבֶת בְּעֹמֶק הָרַעְיוֹן מֵרוּחָנִיּוּת חִיּוּת אֱלֹקוּת הֲרֵי שֶׁהִיא זוֹכָה לִהְיוֹת בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים גַּם בְּשָׁעָה שֶׁהִיא נִמְצֵאת לְמַטָּה מְסֻּבֶּלֶת בְּיִסּוּרֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, וְכֵיוָן שֶׁהַדְּבֵקוּת הַזֹּאת הִיא הָאֱמוּנָה בּוֹ יִתְבָּרַךְ, הֲרֵי שֶׁכְּכָל שֶׁאָדָם מַרְגִּישׁ צַעַר וְיִסּוּרִים מֵהַבְלֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, נִמְצָא שֶׁעֲדַיִן לֹא זִכֵּךְ אֱמוּנָתוֹ לְגַמְרֵי, וַעֲדַיִן זֻהֲמַת הַטֻּמְאָה שֶׁל הָעוֹלָם הַחָמְרִי דְּבוּקָה בּוֹ, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ אוֹתוֹ שַׁעֲשׁוּעַ עֶלְיוֹן שֶׁהָיָה לוֹ בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן. וּמַה מְאֹד יֶחֱרַד הָאִישׁ וַיִּלָּפֵת, אֵיכָכָה הֻשְׁפַּל מִמְּרוֹם מַעֲמָדוֹ בָּעוֹלָם הַנִּשְׂגָּב, בְּמָקוֹר מַחְצֵב הַנְּשָׁמוֹת, לְחַבֵּק אַשְׁפַּתּוֹת חָמְרִיּוֹת, וַיִּזְעַק זְעָקָה גְּדוֹלָה וּמָרָה, לְבַל יִדָּחֶה מִמְּחִצָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהַבָּא לְהִטָּהֵר מְסַיְּעִין בְּיָדוֹ מִן הַשָּׁמַיִם.

כא.

וְנִמְצָא, שֶׁיֵּשׁ לְאָדָם עֲבוֹדָה בְּרוּרָה, כַּאֲשֶׁר רוֹאֶה שֶׁעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַחָמְרִי מְבַלְבְּלִים אוֹתוֹ, אֲזַי בִּמְקוֹם שֶׁיִּכָּנְסוּ בְּקִרְבּוֹ הִרְהוּרִים אוֹדוֹת נְמִיכוּת מַצָּבוֹ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁיָּבִין וְיֵדַע, שֶׁמַּה שֶׁחָסֵר כָּאן הוּא הִתְעַצְּמוּת בִּדְבֵקוּת וֶאֱמוּנָה, וּכְכָל שֶׁיּוֹתֵר יְדַבֵּר אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּכָל שֶׁיּוֹתֵר יַחְשֹׁב מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, כְּכָל שֶׁלִּבּוֹ וּמֹחוֹ יִהְיוּ מְלֵאִים בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה – הֲרֵי שֶׁאֲחִיזָתוֹ בַּטִּנֹּפֶת שֶׁל הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן הַזֶּה, תֵּלֵךְ וְתִתְמַעֵט עַד שֶׁתִּהְיֶה כְּלֹא.

כב.

וְזֶה מַה שֶּׁכָּתוּב: "אֱמוּנָתְךָ בִּקְהַל קְדוֹשִׁים", כִּי הָאֲנָשִׁים הַצַּדִּיקִים הַקְּדוֹשִׁים וְהַטְּהוֹרִים, שֶׁאֵין לָהֶם אֲחִיזָה בְּטֻמְאָה כְּלָל, וְכָל רְצוֹנָם, חֶשְׁקָם וְכִסּוּפָם הוּא, רַק לְהִכָּלֵל לְגַמְרֵי בּוֹ יִתְבָּרַךְ, הֵם יְכוֹלִים לְהָעִיד עַל עַצְמָם שֶׁזָּכוּ לִשְׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה וְהַדְּבֵקוּת בּוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲבָל לֹא כֵן מִי שֶׁלֹּא זָכָה לְקַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ כָּרָאוּי לוֹ בְּאִסּוּר וּבְהֶתֵּר, הֲרֵי שֶׁעוֹלוֹת עַל מֹחוֹ מַחֲשָׁבוֹת שֶׁהֵן הֵפֶךְ הָאֱמֶת שֶׁל הָאֱמוּנָה, וְעָלָיו לְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ לְהִתְקַדֵּשׁ וּלְהִטַּהֵר כָּרָאוּי, עַד שֶׁיִּזְכֶּה אֶל הַזִּכּוּךְ הָרָאוּי לְאִישׁ יְהוּדִי. וּלְהֵפֶךְ גַּם כֵּן, מִי שֶׁזָּכָה לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הֲרֵי שֶׁזּוֹ מְבִיאָה לוֹ אֶת מִדַּת הַקְּדֻשָּׁה וְהַפְּרִישׁוּת מִן הַכִּעוּר וְהַדּוֹמֶה לוֹ, כִּי זוֹכֶה לִהְיוֹת דָּבוּק וְאָחוּד עִם הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, שֶׁהוּא קָדוֹשׁ וּמְשָׁרְתָיו קְדוֹשִׁים, וְאֵין דּוֹמֶה לוֹ.