הזוגיות כפעילות רוחנית קדושה
כ"ז תשרי, יום חמישי לסדר בראשית תשפ"א
והאדם ידע את חוה אשתו.
הזיווג מכונה בתורה הקדושה בלשון 'ידיעה', הקשר הזוגי בין איש לאשה, הוא מסוד הדעת, המהות של האדם אמורה להיות הרבה יותר מאשר צרכיו הפיזיים, לדבר הכי גבוה הזה, שנקרא זווג, איננו קוראים אלא בשם הכי קדוש שיש באדם האנושי, המוח החושב, היודע, המתעמק, המתלמד, הוא זה שיוצר חיים חדשים, הוא זה שבונה אל העולם. אם היינו יכולים לראות בעצמנו את אור הדעת הזה, היו הקשרים הזוגיים שלנו עם בני ובנות זוגנו – נעלים ומרוממים יותר, האדם, הוא שלימות הבריאה, הכוונה העליונה של השם יתברך בבריאה, הוא יצר באדם את תכונת הבורא הזו, בהיותו זה שמביא עוד תולדות לעולם, בריאה של ממש, אני אמרתי אלוקים אתם… ואז, אנו נדרשים לעשות זאת מתוך רוממות, מתוך הבנה קדושה שאנו כעת יוצרים עולמות, לכן הכינוי הענק הזה למעשה שהוא גשמי לכאורה, לא כתוב והאדם בא על חוה אשתי, לתאר רק את האקט המעשי, אלא היה פה הרבה יותר מזה, והאדם ידע – ידיעה איכותית. מהו ידע? מהי ידיעה? ידע הוא היכולת של אדם לאכסן במוחו דברים שקלט ולמד, או שיש ידע אחר, גבוה הימנו, אור גבוה של ידע פנימי מהרגשת הנשמה, רבים נוטים לזהות בטעות את הקיום הזוגי שלהם כדבר פשוט ומגושם, צרכים אנושיים ותו לא. התורה אינה סוברת כך, היא רואה בזווג אור של חיבור ממקום הכי גבוה בנפש, אור של דעת, של הידע הפנימי ההוא, המסוגל לברוא עולמות. לכן כל המלמד את בן חבירו תורה כאילו ילדו, משום שהוא פועל פעולה של זווג והחדרת זרע הדעת בתלמיד, ברוחניות תלמידים חשובים כבנים. ואין זה שני דברים, זהו לא משל ונמשל, גם בזווג הגשמי הכי פשוט, יש כאן הזדמנות של נטיעת אור, של המשכה רוחנית פעילה, מי שהוא אדם אחראי, לומד את הפסוק הזה בקדושה ובטהרה, וממש יודע מה לעשות.