הכעס המיותר של קין
כ"ח תשרי, ערב שבת קודש פרשת בראשית תשפ"א
ויאמר ה' אל קין, למה חרה לך ולמה נפלו פניך, הלא אם תיטיב שאת ואם לא תטיב לפתח חטאת רובץ. והלא מובן טוב לא נפלו פניו, כי ה' לא שעה אל מנחתו, ואיך באים דברי המוסר הזה כתשובה למה שנפלו פניו. בפשטות, היתה פה ביקורת על מעשיו, שבגינם הוא לא זכה להעלות נחת רוח לפני השם יתברך, אבל בדקות יש כאן יותר מזה, עצם התהיה של נברא על הנחת רוח של הבורא יתברך, היא חטא. אין לאדם להתעסק עם דרכיו של הבורא, ומאיפה ידע קין שה' לא שעה אל מנחתו? כי לא ירדה אש ולחכה את הקרבן? זו פרשנות שלו ממש, כי מי יודע דרכי המקום, וכי אי אפשר להקריב קרבנות בלי לקבל פידבק מן השמים? זו האמירה של ה' אליו, למה חרה לך, למה אתה כועס, ולמה נפלו פניך, פניך המועדות לעתיד, אתה לוקח את המקום של עבודת השם למקום של עצב ותחרות, וזו התשובה בדברי ה', הלא אם תיטיב את דרכיך, אתה תשאב את האור האלוקי מעצם הקירבה, שאת היא לשון התנשאות ורוממות, שם המקום של קרבת האלוקים, לא רק באש הזאת שנראית גם לעיניים, ואם לא תיטיב, אם לא תהיה טוב אמיתי, רק תחשוב 'לחנוף' את ההשגחה העליונה על ידי מעשים ללא פנימיות, לפתח חטאת רובץ. ההחטאה של המטרה ממש מזדמנת לפתחה, משום שאם אתה מתעסק עם הפידבק ולא עם רצון השם, זה מה שתקבל. את השיעור הזה קין לא קלט בשלימות, הוא הקשיב לקול הקנאה שפעפע בו, הוא התעסק בקטנות במקום בעיקר. ובכלל, עלינו לדעת שה' שועה אל כל מנחה שתהיה, אפילו מהפרי הגרוע, כל זמן שאנו מתעסקים בפנים הפנימיות – אנו זוכים לראות את קרבת האלוקים אלינו, אסור לנו לעשות חשבונות מעבר לכך.