מעשים רבים לצדקות אחת
ל' תשרי, יום ראשון לסדר נח, א' דר"ח חשון תשפ"א.
אלה תולדת נח, נח איש צדיק תמים היה בדורותיו.
כמה נפלא לגלות בפסוק מאיר זה, אשר תולדות שלמים של חיים שלמים מקבלים כותרת כה ממצה – צדיק תמים היה בדורותיו, אדם שחי כל החיים שלו בצדקות, זה בעצם כל הסיפור שלו, ואחר כך אפשר לדבר על הדברים הפחות עקרוניים, עיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים, לדעת שרק זה נשאר מהאדם, הצדקות שלו. ובכלל, צריך להבין, על זה שנח לא נמשך אל המעשים הנוראיים שעשו אנשי דורו, זכה בתואר צדיק תמים? אף כי נתחשב שיש אכן כאלו שדורשים לגנאי, אבל המשמעות הפשוטה של צדיק תמים היה בדורותיו, היא מחמאה ענקית שכמעט ואין זוכים לה, ולימוד גדול למדה אותנו תורתינו הקדושה, שמעשים טובים אינם נמדדים ביחס, נכון שלא מגיע יישר כח גדול לאדם שאינו נואף, אבל אם הוא עשה שבירת שוויון מכל בני דורו – הוא פשוט צדיק, צדיק תמים היה בדורותיו, כי כל דבר, אפילו הכי מובן מאליו, אם הוא טוב וקדוש – גורם לעושהו להיות צדיק תמים ממש. גם המילה "אלה", מעוררת מחשבה, כי לא מדובר על מעשה אחד, או תדר אחד, הפסוק מבטא את היות נח נתון בהמון פרקי נסיון סוערים, שבהם הוצרך להתמודד עם האמת הפנימית שלו, הוא גידל ככה את המעשים הטובים כמו שמגדלים ילדים, דאג להם שישמרו בשלימותם תמיד, שיהיו עמידים בפני כל רוח, שלא תחול בהם פשרה או קרירות, הוא נאבק בהמון תדרים סותרים, כדי לכונן את הסיפא של הפסוק – את האלקים התהלך נח.