{008 תפילות לקנין תורה – בשמחה}

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם! הָאֵל הַגָּדוֹל, הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, אֲשֶׁר עוֹז וְחֶדְוָה בִּמְקוֹמוֹ, יִשְׂמַח יְהֹוָה בְּמַעֲשָׂיו, מְשַׂמֵּחַ נַפְשׁוֹת עֲגוּמִים, הוֹרֵנִי יְהֹוָה דַּרְכֶּךָ אֲהַלֵּךְ בַּאֲמִתֶּךָ, שַׂמַּח נַפְשִׁי יְהֹוָה, זַכֵּנִי לָבוֹא לְמִדַּת הַשִּׂמְחָה דִּקְדֻשָּׁה – שֶׁלֹּא אֶפֹּל לְעַצְבוּת כְּלָל לְעוֹלָם, כִּי אֵין דָּבָר הַמַּפְסִיד וּמוֹנֵעַ עֲבוֹדָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה וְהַטְּהוֹרָה בִּכְלָל, וְהַשָּׂגַת קִנְיַן תּוֹרָה בִּפְרָט, כִּי אִם מִי שֶׁהוּא בְּעַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה, וְאֵין דָּבָר הַמְּקָרֵב אֶת הָאָדָם לְאוֹר פָּנֶיךָ הַקָּדוֹשׁ, כִּבְיָכוֹל, כִּי אִם הַזּוֹכֶה לִהְיוֹת תָּמִיד שָׂמֵחַ בְּאַהֲבָתְךָ בְּשִׂמְחָה עֲצוּמָה שֶׁאֵין לָהּ קֵץ וְתַכְלִית, שֶׁהַשִּׂמְחָה הַזּוֹ הִיא עוֹלָם הַחֵרוּת.

אֲדוֹן הַשִּׂמְחָה וְהַחֶדְוָה! זַכֵּנִי לִהְיוֹת שָׁרוּי בְּשִׂמְחָה תָּמִיד, שֶׁאָז הַמֹּחַ נָקִי, פָּנוּי וּמְיֻשָּׁב לִקְלֹט אֶת תַּלְמוּד תּוֹרָתֶךָ, כִּי עַל יְדֵי שֶׁזּוֹכֶה אָדָם לִקְנוֹת בְּנַפְשׁוֹ קִנְיַן תּוֹרָה הַזֶּה, וְהוּא בְּשִׂמְחָה תָּמִיד עַל נֹעַם חֶלְקוֹ שֶׁזָּכָה לְהִבָּרְאוֹת מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל עַם קָדְשֶׁךָ, בְּנֵי בְּחוּנֶיךָ, בְּחִירֶיךָ מְקַבְּלֵי תּוֹרָתֶךָ הַקְּדוֹשָׁה וְהַטְּהוֹרָה עַל הַר סִינַי, וּמְקַיֵּם גִּלּוּ בִּרְעָדָה, בְּמָקוֹם רְעָדָה שָׁם תִּהְיֶה גִּילָה, דִּיצָה, שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה וְחֶדְוָה אֲמִתִּית עַל שֶׁזּוֹכִים לַעֲסֹק בְּפִקּוּדֶיךָ הַיְשָׁרִים וְהַתְּמִימִים מְשַׂמְּחֵי לֵב, עַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְתוֹרָה בְּקִנְיָן שָׁלֵם וְנִצְחִי.

אָנָּא! תֵּן בְּלִבִּי – אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם! שִׂמְחָה אֲמִתִּית כָּזוֹ, שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה בְּעֵת קִיּוּם מִצְוַת תַּלְמוּד תּוֹרָה, וְאֶלְמַד תָּמִיד בְּהִתְרוֹמְמוּת הַדַּעַת וְרִנְנַת הַלֵּב, וְאֶהְיֶה שׁוֹנֶה אֶת מִשְׁנָתִי עִם זִמְרָה נְעִימָה הַמְּעַנֶּגֶת אֶת הָרוּחַ, נֶפֶשׁ, נְשָׁמָה, וּמְחַיֶּה אֶת נְבִיעַת הַמֹּחַ. וְהַצִּילֵנִי מִכָּל עָגְמַת נֶפֶשׁ וְיִסּוּרִים נַפְשִׁיִּים הַמְּמָרְרִים אֶת חַיֵּי הָאָדָם וּמוֹנְעִים מִמֶּנּוּ אֶת הַדְּבֵקוּת הָאֲמִתִּית בְּךָ תִּתְבָּרַךְ וְתִתְעַלֶּה.

רַחֵם נָא עָלַי, אֵל אֱמוּנָה! וְתֶן לִי דַּעַת דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁאֶזְכֶּה לַחְקוֹק הֵיטֵב הֵיטֵב בְּדַּעְתִּי וּבְמֹחִי כִּי כָּל מַה שֶּׁנֶּאֱרַע עִמִּי בָּעוֹלָם, הוּא הַכֹּל לְטוֹבָה גְּמוּרָה וּמֵאִתְּךָ תִּתְבָּרַךְ וְתִתְעַלֶּה לֹא תֵּצֶאנָה הָרָעוֹת כְּלָל, חַס וְשָׁלוֹם. וְכָל הַנִּסְיוֹנוֹת, הַמְּנִיעוֹת וּקְשָׁיֵי הַחַיִּים הַמְּרֻבִּים – הַכֹּל לְנִסָּיוֹן בְּעָלְמָא, לְהָרִימֵנִי וּלְנַשֵּׂא אוֹתִי בִּקְדֻשָּׁתְךָ הַגְּדוֹלָה וּלַהֲבִיאֵנִי לַחֲדָרִים יוֹתֵר פְּנִימִיִּים בְּהַשָּׂגַת אֱלֹהוּתְךָ, וְעַל יְדֵי יְדִיעוֹת אֵלּוּ לֹא אֶשָׁבֵר וְאֶתְעַצֵּב לְעוֹלָם.

אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם! עַל יְדֵי שֶׁתְּזַכֵּנִי לְכָךְ, יִהְיֶה חֶלְקִי שָׁלֵם בְּקִנְיַן תּוֹרָתְךָ, וּמֵרֹב שִׂמְחָה וּבְדִיחָא דַּעְתִּי, יִהְיֶה מֹחִי חַד וְחָרִיף, לִקְלֹט וְלִתְפֹּס בַּהֲבָנָה נִרְחֶבֶת אֲפִלּוּ דְּבָרִים עֲמוּקִים שֶׁצָּרִיךְ לָהֶם זִכּוּךְ הַמֹּחַ, מִצּוּי הַנֶּפֶשׁ וְרִכּוּז הַשֵּׂכֶל מְאֹד מְאֹד, וְרַק עַל יְדֵי מִדַּת הַשִּׂמְחָה הַקְּדוֹשָׁה אֶפְשָׁר לָבוֹא לְדַרְגּוֹת כָּאֵלּוּ בַּהֲבָנָה וְעַמְקוּת.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! אַתָּה לְבַד יָדַעְתָּ עַד כַּמָּה הַמָּרָה שְׁחוֹרָה וְהָעַצְבוּת רוֹדֶפֶת אַחֲרַי בְּכָל עֵת, כִּי אֵין אֲנִי רָאוּי כְּלָל לְהַגִּיעַ אֶל מִדַּת הַשִּׂמְחָה דִּקְדֻשָּׁה, כִּי כָּל כָּךְ הִתְרַחַקְתִּי מֵאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים, עַד שֶׁנִּשְׁקַעְתִּי עָמוֹק בְּתוֹךְ טִנֹּפֶת הַבְלֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, אֲשֶׁר כָּל הַנּוֹפֵל שָׁם הוּא מָלֵא עַצְבוּת וְדִכָּאוֹן פְּנִימִי, עַל כֵּן לֹא יָדַעְתִּי שׁוּם דֶּרֶךְ כֵּיצַד לְהַשִּׂיג לִי זֹאת הַשִּׂמְחָה הָרוּחָנִית, שֶׁאָדָם זוֹכֶה לְעַנֵּג אֶת נִשְׁמָתוֹ בְּעֹנֶג הָאֵין סוֹף שֶׁל הַכָּרַת הָאֱלֹקוּת, וְקִרְבָתְךָ הַטּוֹבָה וְהַנְּעִימָה, אַךְ מָצָאתִי עֵצָה נְכוֹנָה וְהִיא לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ בְּעַצְמוֹ, כִּי מֵעוֹלָם קָרָא לָנוּ בָּנִים, וְלִצְעֹק מַמַּעֲמַקֵּי הַשְּׁאוֹל תַּחְתִּית וּמִתַּחְתָּיו.

אָבִי! אֲדוֹן הַשִּׂמְחָה וְהַחֶדְוָה! זַכֵּנִי לְהַשִּׂיג זֹאת הַשִּׂמְחָה, שִׂמְחָה שֶׁאֵין בָּהּ נִפְתָּל וְעִקֵּשׁ, שִׂמְחָה אֲמִתִּית, שִׂמְחָה בְּטוּחָה, שִׂמְחָה גְּדוֹלָה, שִׂמְחָה טְהוֹרָה, נְקִיָּה, זַכָּה, צָחָה וּמְזֻקֶּקֶת, בְּלִי עֵרוּב עִנְיְנֵי עוֹלָם הַזֶּה כְּלָל, וְשֶׁעַל יָדָהּ אֶקְנֶה לְעַצְמִי רַב טוֹב אֲמִתִּי וְנִצְחִי בְּלִמּוּד תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה וְהַטְּהוֹרָה, הַתְּמִימָה וּמְשִׁיבַת נֶפֶשׁ, עֵדוּת נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי, וְשֶׁלֹּא יִהְיֶה כֹּחַ לְשׁוּם עַצְבוּת שֶׁבָּעוֹלָם לְהָמִיר אֶת הַשִּׂמְחָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת וּלְהָעִיב עַל נַפְשִׁי הַשּׁוֹקֵקָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה אֶזְכֶּה לִהְיוֹת דָּבוּק בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה תָּמִיד, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, אוֹהֵב עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל – שָׂמֵחַ בְּמַעֲשָׂיו.