ה' האוהב הוא הסוגר
יום שני לסדר נח, א' בחשון תשפ"א
והבאים זכר ונקבה מכל בשר באו כאשר צוה אותו אלקים ויסגר ה' בעדו.
במרוצת הדינים הקשים אשר מתרגשים על האדם, הוא שוכח לפעמים שהמדובר באוהב האמיתי – השם יתברך, קשה לחזק אדם שעובר עליו מה שעובר, והוא מתקשה להתמודד בחיים, המקום הכי מדוייק לחזקו הוא בהצבעה על האמת האלוקית, לדעת, שמי שעומד מאחורי כל זה הוא אלוקים חיים, ידוע שהשם הקדוש אלקים הוא מבטא את ההנהגה של מדת הדין, לעומת זאת, השם הוי"ה, הוא מבטא את ההנהגה האלוקית במדת הרחמים. לכן בא הפסוק ומלמד, שלמרות שהמצב הזה של כניסה לתיבה בכליון העולם, היה בצווי אלוקים, אך ויסגור הוי"ה בעדו, במקום מסויים, הוא הבין, כי האהבה של השם עוטפת אותו, מי שסוגר בעדו באמת הוא הקב"ה, השם של מדת הרחמים, כי אין רע בעולם כלל, וגם מה שנראה לנו כצו אלקים – דינים, הוא באמת סגירה וביטוי לשם הרחמים הוי"ה. ועוד משהו, הרי פה מדובר בהצלת אדם מן המוות, הוא היה אמור לשמוח על הענין שיש לו היכן להתחבא, אבל בכל זאת, הפעילות שלו בענין התיבה – היתה למען שמו יתברך, כאשר צוה אותו אלקים. ולא לשם הצלתו שלו גרידא, כי אם ראה בכך עבודת השם, צדיק תמים היה.