בעזרת השם יתברך, יום חמישי לסדר ויצא, ח' בכסליו תשע"ז.
לכבוד ידידי היקר לי מאד, היושב בחדרים הכי פנימיים שבלבבי – הרה"ח ר' … שיחי'.
בכל יום צריך להתחדש ולחשוב מחשבות אודות הקב"ה, כי לכאורה, למה בכלל נבראנו בעולם, זה כל כך מוזר, שאדם חי ומתפתח, מתבגר ומזקין, ותיכף כשכבר הגיע לשיא פסגתו – אזי מת, וגופו נקבר, ולא נשאר ממנו מאומה, אז מה התכלית? וברור, שיש איזו כונה עליונה ותקון עצום בכל רגע ורגע שאנו חיים בזה העולם, וזה מרגש מאד, כי כל דקה שעוברת היא כלי לגבי גילוי האין סוף, ועלינו לראות לחטוף בכל רגע איזה טוב נצחי איזו דבקות נפלאה בבורא יתברך.
הלימוד הזה הוא למוד פשוט מצד אחד, אבל מאידך הוא יסוד היסודות של דבקות הבורא כפי שגלה הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, וכפי שלימדו אותנו רביז"ל ומוהרנ"ת תלמידו, ואיך שלא הפסיק מוהרא"ש הקדוש לדבר על זה ולגלות את האור האלוקי, האתה זוכר איך שהיה אומר בחן נפלא כזה, שאדם צריך לראות את עצמו כאילו הוא מסובב באור, והוא בתווך, וזה דבר נפלא מאד, כי כך אנו יכולים להיות צדיקים קדושים באמת, שלא מסיחים דעת מהשם יתברך.
בפרשיות הללו רואים איך שהאבות הקדושים עבר עליהם מה שעבר, והם היו רואים את השכינה הקדושה עין בעין, איזה פחד נורא זה לשמוע את קול ה' ממש, ואף על פי כן עשו הרשע בא לרדוף את הצדיק יעקב, והוא לא מתבלבל ודבוק בהשם יתברך בתכלית הדבקות, ועושה כל מיני פעולות להנצל, אבל אינו שוכח את התכלית – לדורון, לתפלה ולמלחמה, התפלה באמצע, כי בלי תפלה לא יעזור שום דבר.
וזה יכול להיות התפקיד שלנו גם כן, הדורון, הוא השיעורים כסדרן, שלומדים וחוטפים תמיד ומביאים מתנה להשם יתברך, התפלה היא עצם הדבקות בו יתברך, ומלחמה היא מלחמת היצר שרוצה לייאש את האדם, וכמו בסיפורי מעשיות במעשה א', שהאדם המשונה אמר – מען האט דיר א נארישקייט איינגערעדט, והשני למלך התעקש, וזכה וכו'.
הרי כאלו דברי אוהבך מאד, ומתפלל בעדך תמיד שלמה ברוך בלוי