הכנה לקדושת שבת שקלים
בעזרת השם יתברך, שבוע לסדר ויקהל, שבת שקלים של שנת ת'ורה ש'לנו נ'עימה ז'כה, כג אדר א', אשדודת"ו.
לכבוד חברי היקר, אלופי ומיודעי, אשר יחדיו נמתיק סוד, עצה והגיון איך לשוב בתשובה, ואיך לעצור את ההדרדרות הרוחנית שלנו כאשר הצר הצורר מצליף בחימה שפוכה, ואין לנו על מי להשען כי אם על אבינו שבשמים, ואתה אנוש כערכי אשר קטנך עבה ממתני, ידיד נפשי ר' …. ….. נרך הבהיר יאיר ויזריח את אפלת הדור, אם אך תחפוץ להתנער ולהשיל מעליך את אבק המונה של רומי חייבת, ולהתעלות לדרגות נוסקות ועולות אל הבורא יתברך החפץ בכל בריה, אשריך אם תזכה לכך, אמן כן יהי רצון.
…. היקר! כעת הנני יושב בחדר ההמתנה לרופא שינים, וזה זמן רב שהנני ממתין לתורי, וכבר נסיתי בכה וכה לנצל את הזמן [מחוסר ברירה אחרת]. ועתה עלה ברעיוני ליקח עט ומחברת ולרשום עליה אלין מלין קדישין כדרכנו זה ימים ושנים. ואפתח במאי דעסיקנא השתא – הרמזים שאפשר ללמוד מחדרו של רופא שינים.
כיון שזכינו להצטרף, מעט על כל פנים, בכבשונה הלוהט של תורת החסידות וצדיקיה – חסידי קמאי, מבי מדרשא רברבא דמרן אור שבעת הימים הבעל שם טוב הקדוש והנורא זיע"א, וידענו דרכו בקודש, אשר מכל דבר שרואים, שומעים וקוראים, בעינן למילף מיניה ארחות חיים, ורמזי רמזים של מוסר, התעוררות והתחזקות, ולהפיק לקח טוב אשר יקרבנו אל די ברא כולא למעבד ליה רעותא שלים.
הנה יש לשים לב היטב למה שקורה אצל רפואת שינים. שאין שן הדומה לחברתה, יש שן שֶׁדַי לשפצה מבחוץ, ויש שן שאין די לה בכך, אלא מצריכה טיפול שורש, ויש אשר מחוייבת עקירה לגמרי, וכיוצא בזה.
ונראה לי לחשוב עתה, שזה מרמז לנו בענין עבודת המדות וזיכוך התכונות הלא טובות, שיש מהן אשר אך צריך לתקן בהן אלו פרטים, וישנן מדות ותכונות שצריך לעקרן לגמרי, ואף גם לשרש אחריהן, ולעומת זאת יש מדות שצריך רק לנתבם לאפיקים הרצויים והנכונים, שזהו בחינת טיפול שורש – להביט על השורש, מאיזו מדה נפולה נמשכה תאוה זאת או מדה רעה פלונית, ולהביט אל מעלה, לתקן הכל אצל השורש.
ולמשל, מי שיש לו מדת אהבה הנפולה, ששקוע חס ושלום בתוך תאוות רעות וזרות ואהבות שפלות ה' ירחם, צריך להתבונן מהיכן ומאיפה נמשכה זו המדה, אין זה כי אם ממדת החסד, הספירה העליונה, הגבוהה, הקדושה, הנשגבה, הטהורה והזכה, שהיא כמו חלון ואור שיש לנו זכות כלשהי [להציץ מרחוק כביכול], שתהיה לנו רשות לכנות להשם יתברך בכינויים ותארים. ומדה זו מהעשר ספירות, כאשר נשתלשלה למטה ונפלה בגלות רחמנא ליצלן, אזי יכולה להתגשם ולהתעבות על ידי האדם שאינו זך וטהור מעבירות ומתאוות. ומשם באה ונמשכת אהבה אסורה, אהבה נפולה, שהאדם נמשך לדברים שהם היפך הקדושה והטהרה במחשבה דבור ומעשה ובכל החמשת חושים – ראיה, שמיעה, טעם, דבור ומישוש.
ואיתא בספר הקדוש 'מאור עינים' (פרשת מקץ, דרושים לחנוכה): 'אמר הבעל שם טוב – "ואיש אשר יקח את אחותו וגו' חסד הוא" (ויקרא כ, יז), הנה מי שהולך אל ערוה רחמנא ליצלן, הלא הוא מחמת אהבה שבו, הלא האהבה ההיא חסד, הוא המדה שבבורא יתברך שמו, ועתה עושה בזה רעה ומוריד את האהבה כביכול במקום מטונף'. וכן כתב ה'מאור עינים' בפרשת פנחס (במאמר הראשון בא"ד): 'כללא דמלתא, כי כל הדברים הגשמיים והנבראים הם רק משל להבין מהם הנמשל, שהיא בחינת אלקות שבדבר ההוא, שעל ידי זה הוא מלא כל הארץ כבודו, כמו שאם רוצה הרב להבין לתלמיד איזה ענין, שאין אפשר להתלמיד להשיג הדבר, כי אם שישפיל לו הרב הדבר וילביש לו כפי שכלו, ועל ידי זה יבין הנמשל. כן הוא כוונת הבורא ברוך הוא בעולמו במה שהוטבעו מדות עליונים גם כן בדברים שפלים וחומרים כמו שכתוב (דברים ל, טו): "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע"; כי זהו הבחירה שביד האדם – להמשיך את עצמו עם אותו המדה או למעלה או למטה. "ובחרת בחיים" – פירוש, בחיות בכוונת הבורא ברוך הוא שבדבר ההוא כי בהיפוך חס ושלום, נקרא מיתה שמוריד המדה למטה כי מאן דנחית מדרגיה קרי ביה וימת (עי' זח"ג קלה.). וזהו (קהלת ט, ט): "ראה חיים עם אשה אשר אהבת", פירוש, עם אותו האהבה תראה על החיות שמלובש בדבר ההוא, ולא שתמשך למטה ותשאר המדה בצמצום שם, רק תדבק באהבת הבורא על ידי זה, ואז תעלה המדה לשרשה שהיא בחינת חיים. וזהו ואיש אשר יקח את אחותו חסד הוא כמבואר אצלנו במקום אחר בשם הבעל שם טוב נשמתו בגנזי מרומים, כי האהבה העליונה, בכדי שעל ידי זה יוכלו לבא לאהבת ה', שמבעלדי זאת לא יתעורר בו מדה ההיא. ועל כן אמרה התורה "ואיש אשר יקח את אחותו", ונמשך למטה עם אותו המדה, איך לא נתן דעתו להבין כי חסד הוא, פירוש, שהוא נובלת ממדת החסד העליונה, בכדי שעל ידי זה יהיה לו בנקל לבא לאהבת הבורא ברוך הוא, ואדרבה על ידי זה נמשך למטה ומכריח כביכול רצון וכוונת הבורא ברוך הוא לשנותו, ודי למבין, ואין לך פגם גדול מזה חס ושלום' (ומביא רעיון קדוש זה בעוד מקומות בספרו הבהיר, בפרשיות לך לך, תולדות, שמיני, שלח, ועוד).
ואיך מתקנים ומעלים מדת החסד העליונה שנפלה לאהבה שפלה? על ידי שמתגברים עליה בזה שזוכרים שיש הקדוש ברוך הוא בעולם, שנמצא אתי עמי ואצלי, ורואה ומסתכל ומביט ומתבונן ומשגיח על כל פעולה ותנועה שלי, ואין דבר שנעלם מעיני ה' אשר צופיות בכל הארץ.
וכח הבחירה כל כך גדול, שאת התאוות הרעות המשתוללות בראש כל חוצות, רואים ומרגישים, אף שברור לכל שהן דמיון גדול, דמיון המכסה לדמיון, ממש כבנין קלפים, אריה העשוי מנייר, כי בקל, על ידי מחשבת קדש אחת, יכולים למוטט בנין שלם של הסטרא אחרא, כי גץ אחד יוצא ממפוח שלך, ששורף את הכל (ב"ר פד, ה), על ידי "בית יוסף" – קדושת צדיק יסוד עולם [שיש בכל יהודי, בכל מאן דאתגזר (בכל מי שנימול – עי' זח"א צו:)], יש ניצוץ קדוש ועליון כזה, המסוגל לשבר מלתעות רֶשַׁע.
כי יש כח רוחני גדול באמת, ששרשו במציאות הרוחנית האמיתית הרחוקה מכל שמץ דמיון, והיא אמת ברורה וצחה שהנה הנה הקדוש ברוך הוא נמצא אתי עמי ואצלי, ואיך אוכל לחטוא?! אך דא עקא שאין מרגישים זאת מנפלאות נסתרות כח הבחירה והנסיון שהוא כל כך גדול ועצום, ועל זה ידוו כל הדווים.
… היקר! היה לי פעם חבר, בחור צעיר, שהיינו מדברים יחד הרבה על קוטב נקודה זו, שצריך להסתכל תמיד על מציאות השם יתברך, ולחשוב מהקדוש ברוך הוא תמיד וכו'. ועל בחור זה עברו נסיונות רבים לאין מספר. והנה סיפר, שיום אחד פחז עליו יצרו, ואץ ברגלים חוטא, לקנות עיתון חילוני, רחמנא ליצלן [ואיני צריך לספר לך, מה גדלה רעת הקניה הזו, עד אין סוף, חס ושלום]. והנה – כך מספר הבחור – שהדבורים הרבים שהיינו מדברים, וגם הוא היה משתתף בשיחות באופן פעיל [כי היתה לו נשמה גבוהה עם הרגש באלקות], פעלו אצלו כל כך, עד שבאמצע הדרך, כרב עמרא חסידא בשעתיה (קדושין פא.), החל לפתע להזכר בקדושת בוראינו יתברך שמו. והדיבורים הקדושים, שהיו מנת חלקו וחבלו, פעלו אצלו, וחלחלו בו כארס של עכנאי. ויאמר לעצמו בקול הנשמע לאזניו ולפנימיות נפשו: – "אהה! איככה אוכל, והלא הקדוש ברוך הוא בודאי נמצא כאן, כאן ממש, ובתוכי דייקא, והוא ממלא ומסבב הכל, ואין שום מציאות מבלעדיו, ולית אתר פנוי מיניה. ונמצא שעתה הנני הולך להמרות את צווי מלך מלכי המלכים, ממש לנגד עיניו, חס ושלום". ובזה נשקטה מעליו הרוח רעה, כל כך, עד שחזר על עקבותיו, ופיו מלא שיר תודה והודאה לא'ל עליון גואלו שהצילו מחטא חמור כזה. ולא רק שניצול, אלא שמספר, כי לאחר מכן, לא היה יכול להאמין לעצמו, שהוא היה מסוגל לעשות דבר כזה – לשקוע במי המדמנה של זוהמת נבלתם, רחמנא לישזבן.
זה לא סתם סיפור! אלא אמת לאמיתה!
והעיקר למה שספרת לך זאת, הוא הפקת הלקח מכך, ששייך בכל אדם, בכל מקום ובכל זמן, שאם האדם מחזק את עצמו באמונה בהשם יתברך, ותמיד כבודו לנגד עיניו, ומתחנן להשם יתברך – עשה לכבודך ולא לכבודי, אזי ניצול מכל רע. כי כל עיקר מטרתו של הבעל דבר הרשע לפעול, הוא להשכיח מן האדם את אמיתות מציאות הבורא, ועל כן קודם החטא, משכיח ממנו את השם יתברך, כדי שיוכל להחטיאו, וכמאמר הרה"ק רבי מאיר מפרימישלאן זיע"א "אז מ'איז בא'האפטען אויבן פאלט מען נישט אונטן" (אם מחוברים למעלה, אין נופלים למטה), על פי מעשה ידוע שיסופר בהזדמנות. ואחר החטא, משכיח ממנו את השם יתברך על ידי שמפילו לעצבות, יאוש ושממון. ועיקר ההתגברות עליו הוא רק בדבר זה – 'אמונה', זעהן דער אייבישטער (לראות את ה'), להרגיש אלקות! …., …., שים לב לכך, שגם כל חשך לא יחשיך ממך, וכחשכה כאורה. ולהיכן שרק תתגלגל, ובאיזה מקום שרק תימצא, תמיד זכור נא – "יש כאן הקדוש ברוך הוא". ובכל מעשה אסור, ובכל ראיה חוטאת, ובכל הרהור ומחשבה בלתי הגונים, פוגמים כנגד כבודו של מלך מלכי המלכים כביכול השם יתברך, מאצילך, בוראך, יוצרך ועושך.
וכנגד זה זכור! שככל שהפרישות מהחטא וההתרחקות מן הטומאה קשים יותר ודורשים מאמץ עליון יותר, השכר הנצחי הבא מחמת זאת הוא גדול ועצום לאין שיעור וערך. וגם הקשיים שיש על עבודת השם, גם הָרֵי המניעות הנערמים על דרכה של הקדושה, כולם מתבטלים ונמוגים במשך הימים והשנים שבהם מתאמצים להתקרב, להתקדש ולהיטהר. וזהו השכר הכי גדול שיש לעושי רצונו יתברך.
והנה עתה קדמה ואזלא שבת שקלים, תקלין חדתין, וכבר נאמר 'כבר קדמו שקליך לשקלי', שהכח של הקדושה רב וגדול יותר מכח הטומאה, השקלים של עם קודש קודמים לשקלי המן הרשע ימח שמו, שרוצה לטמאות ולהחטיא את ישראל.
ובשבת שקלים יכול כל יהודי להתעורר בתשובה מאהבה, כמו שאיתא בלשונו של מרן החידושי הרי"מ זי"ע (על שקלים, עיי"ש): 'השבת הזה, יש לו סגולה שנוכל ליקח ממנו משקל – לשקול רצון ודעת לה', להיות במדה ובאופן הצריך, כאמור (איוב כח, כה): "לעשות לרוח משקל", ורוח הוא הרצון'… כי זוהי ממש מתנה מן השמים – "לעשות לרוח משקל", שיהיה רוחו של אדם שׁוֹקֵקָה וְהוֹמָה ומתגעגעת וכוספת וחומדת אחר יוצרה – אבינו שבשמים.
ועל כן נקראת השבת הזאת 'שבת שקלים', כי כמו שהשקלים הם תיקון לאדם [כאשר נדבר בזה לקמן], כך השבת קודש היא תיקון לכל ימות החול. ובהמשך למה שכתבתי לך בשבוע העבר, אעתיק לך קטע נפלא מהחידושי הרי"ם זי"ע בפרשתנו (ויקהל) וזו לשון קדשו: 'ששת ימים תעשה מלאכה, וביום השביעי יהיה לכם קודש, שבת שבתון וגו', פירש רש"י ז"ל, הקדים להם אזהרת שבת לציווי מלאכת המשכן כו'. קשה, הלא בפרשת תשא נאמר צווי המשכן לפני אזהרת שבת. ויש לומר, שלפני החטא של העגל היה המצוות בימיהחול גם הם מוקדשים, וששת ימי המעשה היו הכנה לשבת. ואחרי חטא העגל נתגשמו מעשי ימי החול, ורק על ידי כח השבת אפשר לתקן מעשי ימי החול, ולכן נאמר כאן הצווי של שבת לפני הצווי של המשכן, להגיד, שעל ידי השבת יכולין להעלות את מעשי ימי החול למלאכת המשכן, עד כאן לשוון קדשו. וזה יסוד גדול במעלת קדושת שבת קדש.
והנה עתה בשבת שקלים, שכל יהודי נותן מחצית השקל בשביל האדנים – היסודות, שזה מרמז כי כל אחד ואחד מכלל ישראל יש לו כוחות עצומים להשרות השכינה בעולם, שזהו ענין 'משכן'.
ועל כן ענין השקלים הוא דבר קצוב, ולא נאמר בשקלים "איש אשר ידבנו לבו", וכיוצא בזה, שכל אחד יתן כמה שהוא רוצה. לא! כי בשקלים כולם נותנים בשוה, אותו סכום. ולהורות, שמכולם, אף ממי שחושב את עצמו בטעות להכי גרוע, גם ממנו נתעלה כבודו של השם יתברך. והאדנים מחזקים את הקרשים למטה בהיותם אמנם למטה למטה בסוד (משלי ה, ה): "רגליה יורדות מות", אך היא מחזקת הכל, והיא מדת האמונה הקדושה שהיא יסוד כל התורה כולה, כמו שאמרו (מכות כד.): 'בא חבקוק והעמידן על אחת – וצדיק באמונתו יחיה (חבקוק ב, ד)'. ועל כן אדנים מלשון אדנות כביכול, להורות כי מלכותו יתברך בכל משלה, אין שום מקום פנוי ממנו כלל, ואפילו כאשר אברך צריך לשוטט ברחובות תל אביב [למשל] המלאים פריצות ושחצנות נוראה ואיומה, והעינים נתונות בסכנה רוחנית עצומה, כל רגע ורגע אפשר ליפול לשאול תחתית על ידי הבטה והסתכלות אחת, רחמנא ליצלן רחמנא לישזבן, אשר על כן, אף אם מחמת ההכרח צריך לשהות במקומות מגושמים כאלו, צריך לידע, כי גם כאן יש השם יתברך, ופשוט להזכר בזה, וזה אפשרי ויתכן בהחלט, כי אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו (ע"ז ג.), רק החלט והסכם חזק ואמיץ, ותפילה מכל הלב, יכולים להחזיק בעטיים מעמד ברוח סערה המעוורת עיני האדם.
והנה הפסוק אומר (תהלים צב, ג): "להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות" – אימתי זוכים לראות את חסדיו האמיתיים של השם יתברך בהרגש שחרור והתרה גמורה מכבלי האסורים של בית הסוהר של התאוות הקשות והמרות, ודעתו מיושבת עלייו, זהו רק כשאמונתך בלילות, כשהאדם נמצא בבחינת לילה וחשכות, ואינו מרגיש שום דבר רק התרחקות והתקררות, ואף על פי כן מחזק את עצמו באמונה בהשם יתברך, שהנה כבודו יתברך גנוז בכל פרט מפרטי הבריאה, ושלא קיים שום מצב, אשר בו חס ושלום נעלם ונסתר האור לגמרי.
והבט נא בדיבור מחזק בספר הקדוש והנפלא 'ישמח ישראל' (בפרשת שקלים סימן י'), וזו לשון קדשו באמצע דבורו: 'עיקר האמונה הוא בזמן החשכות, וכמו שאמרו חכמינו ז"ל (פרקי היכלות רבתי פל"א): 'חיה אחת יש ברקיע, ולערב אות אמונה במצחה, ולשחרית אות אמת במצחה, וכמאמר חכמינו ז"ל אמת ואמונה ערבית (ברכות יב.), וערבית הוא בזמן שהדעת הוא מעורבב ואין נוגה לו, ועצתו אמונה – שיאמין באמונה שלימה וימשיך חיות לכל אברים וגידים; עד כאן לשון קדשו. והדברים מדברים בעד עצמם, וכל המוסיף מייתר!
ואמרתי לפרש פסוק מפרשת השבוע שעבר (כי תשא), דכתיב (שמות לג, כא): "הנה מקום אתי ונצבת על הצור", ופירש רש"י (מב"ר סח, ט): 'אני מקומו של עולם ואין העולם מקומי'. ואפשר לפרש סדרך רמז בשביל התעוררות והתחזקות. כי הנה צוּר בענין זה הוא 'הר אבן'. וידוע כי היצר הרע נקרא אבן, וכן צדיקיםנדמה להן כהר (סוכה נב.). והנה כל עיקר סיבת נפילת וירידת האדם היא בגלל שנופל תחת המקום, הזמן והמצב, שנדמה לו, הנה אני נמצא כאן ברחוב טמא ומשוקץ, איך יכול להיות שגם כאן ארגיש את הקדוש ברוך הוא, ואיך יתכן שגם במצב כזה יהיה לי כח להתגבר על יצרי הבוער בי ממש כבמדורה. אבל כאשר יכניס בדעתו בידיעה ברורה ומזוככת בחוזק ותוקף, שאין מקום כזה אשר אי אפשר להשרות בו את שכינת עוזו יתברך שמו, אין מצב בו לא יכול האדם לקרוע מעל פניו את המסך המבדיל, את קורי העכביש, מחיצת האבק והדמיון שאורג הבעל דבר הרשע, התאוות הזרות שאין להן שום שייכות לדעת ולשכל וחכמה כלשהם. טעות גדולה לחשוב כן! כי כלפי הקדוש ברוך הוא אין שייך מקום כלל, כי אין העולם מקומו, והוא מקומו של עולם, ולכל יהודי יש מקום שמור מיוחד אצל השם יתברך, שזה בחינת "חלקי ה'" החלק אלו'ה ממעל ממש שיש בי, ואז "ונצבת על הצור" – תוכל להתעלות מעל הבעל דבר, מעל הפיתוי הכוזב של השקר הגדול ביותר שנברא בשביל הבחירה והנסיון.
ואף שאין יודע אם הווארט הזה, הוא לאמיתה של תורה או נכלל בגדר של פטטיא וכדבייא דאורייתא [וכבר איתא בירושלמי (ברכות דף סח.): 'רבי יונה בשם רבי יוסי בן גזירה: כָּל פִּיטַטַיָּא בִּישִׁין וּפִּיטַטַיָּא דְאוֹרַיְיתָא טָבִין. כָּל כָּדָבַיָּיא בִּישִׁין וְכָדָבַיָּיא דְאוֹרַיְיתָא טָבִין'], על כל פנים, זה ודאי, שהדבורים הקדושים הנרמזים בעניינו מדיבור זה, הם נכונים מאד בלי ספק כלל.
ואמרתי לפרש עוד על קדושת מעלת שבת שקלים גם כן [רק] בדרך רמז ואפשר, את מאמרם ז"ל (תנחומא תשא ג): 'אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, משאני מת אין אני נזכר, אמר לו הקדוש ברוך הוא, חייך, בכל שנה ושנה שישראל קורין לפני פרשת תשא כאילו אתה עומד וזוקף את ראשן'. וזה פלא, שדוקא במצוה זו יהיה נזכר משה רבינו ע"ה. וגם, מה עלה על דעתו, והרי כל התורה מלאה בשמו הקדוש – וידבר ה' אל משה, ויאמר ה' אל משה, ואיך יהיה נשכח שמו משמת?!
אלא נראה לרמז, שכל עבודת הצדיק האמיתי בחינת משה, דאתפשטותיה בכל דרא ושייכותו עם כלל נשמות ישראל. כדאיתא שמשה רבינו ע"ה הוא הדעת של כלליות ישראל, היינו שיודעים מהשם יתברך, וכל יהודי, ככל שמכיר יותר את השם יתברך, אזי נתעלית נקודת משה שבו. ומשה אומר להקדוש ברוך הוא, הרי שאני גנוז בכל יהודי, ואם פעם יהיה יהודי נופל לבחינת מיתה, תרדמה ועלפון רוחניים. איך אהיה נזכר?! והרי זו כל עבודתי, שלכל יהודי תהיה שייכות עם ידיעת ה' בכל עת ובכל מצב… ואז גילה השם יתברך למשה, שבשעה שכלל ישראל יתעסקו בפרשת שקלים, אזי משה בעצמו זוקף ראשם של ישראל. והוא עושה אותנו 'דֶערְהוֹיבֶּענֶע אִידְן' (יהודים מרוממים), אף שנפלנו לבחינת מיתה, בחינת (ברכות יח:): 'רשעים בחייהן קרויין מתים' וכו', אף על פי כן, בכח קדושת שבת שקלים, אנו יכולים להתרומם על ידי שנשלים את עצמנו עם עוד יהודי, עוד מחצית ועוד מחצית, וכמובא.
ובספרים הקדושים מרמזים עוד על מאמרם ז"ל (תנחומא בפרשתן סימן ט), הובא ברש"י: 'כמין מטבע של אש הראה לו למשה, ואמר כזה יתנו', ואיתא בספר הקדוש 'בן פורת יוסף' (דף קיט ע"ב, הובא בס' בעש"ט עה"ת), שמעתי משל, איש אחד למד אצל צורף אומנתו, ואיחר שלימדו האומנות, רשם ברשימה סדר האומנות ולא רשם לו שישים גחלת של אש בתחילת המלאכה, כי הוא העיקר ואין צריך להזכירו, והוא טעה בזה וסבר וכו', והנמשל מובן, כי העיקר כשיש ניצוץ אש להתלהב; עד כאן לשון קדשו. ומצויין למטה שם עוד מובאות על זה בשם מרנא הבעל שם טוב הקדוש זי"ע (עי' בבעש"ט עה"ת כי תשא).
ומזה לומדים דרך נפלאה ומבט חדש כיצד להסתכל על שבת שקלים – מטבע של אש, בְּרֶען (תבערה), התלהבות, חיות, שהאדם יהיה חי, לא מת. וזהו 'משאני מת אין אני נזכר'? והתשובה היא: לא! יש חיות! הכיצד? – 'זוקף את ראשן', 'מְ'לֶעבְּט זֵיי אוֹיף' (מחיים אותם).
[ומעניין מאד, שבספר 'חידושי הרי"מ' לשבת שקלים, מעתיק המוציא לאור קטע מספר 'שיח שרפי קודש' ח"ד, וזו לשונו: 'דרשן אחד באשכנז דרש על פי 'מטבע של אש הראה לו', ולמה לא של מתכת? אלא עיקר נתינת המטבע הוא האש, ההתלהבות. ופלא שחידוש כזה נתחדש באשכנז! והרבי זצ"ל מקאצק אמר, יען שמקפידים במקום הזה על קיום מצות הכנסת אורחים, בזכות זה נתגלה להם "תורה" כזו'; עד כאן לשונו].
ועתה נחזור להתעוררות שזיכנו השם יתברך להתעורר לחשוב ממנו יתברך שמו תמיד ולפחד מן החטא [לפחות] וענין שויתי ה' לנגדי תמיד (תהלים טז, ו) – ממש כפשוטו. והיא הלכה בשולחן ערוך, ואין מנוס מלקיימה. ולא בחנם רשמה אדונינו הרמ"א הקדוש זי"ע בפתח המפה שלו, כי הוי כעין הקדמה ותנאי לכל סימני וסעיפי השולחן ערוך. להורות, שהרוצה להשאר קיים על קיומו ולזכות לקיים את כל דיני ומשפטי השולחן ערוך ולעשות רצון השם תמיד, ושלא לזוז זיז כלשהו ממנו ולהכשל באיזה עון וחטאת שלא כדת של תורת חיים חס ושלום, עליו לזכור תמיד מהשם יתברך ולחשוב תמיד שהשם יתברך תמיד עמו ואצלו.
…. היקר! הלא תראה בעיניך מנהג האנשים, איך שכל אחד מודע היטב שזה שאינו מצחצח שיניו, והמתרשל מלערוך בכל חצי שנה בדיקת מצב שיניו, עתיד לסבול סבל רב מכאב שינים, ולפעמים זה מגיע עד כדי יסורי תופת, ולא רחוק היום… אלא מידי פעם צריכים לילך לטיפול, והטיפול בעצמו אינו נעים כלל בלשון המעטה, ולעיתים הטיפול בעצמו מותיר את המטופל זמן רב בתוך כאבים גדולים בלתי נסבלים [כמו שאני כמעט מתפוצץ עכשיו] וכו'. והנה רוב הסובלים, המה סובלים מתוך הכרה וידיעה ברורה מה שעושים לעצמם! ותישאל השאלה: 'וכי הם משוגעים'? לא! הם קלי דעת! זה טבעם של בני אדם.
וראה נא והבט, איך שזהו ממש מנהג כולנו בדבר שהנשמה תלויה בו לעד ולנצח נצחים, אנו מאמינים בני מאמינים שהעונש על החטא הידוע – הוא נורא ואיום! וכן מה שנענשין על איסור ההסתכלות [שעל פי דברי חכמינו הקדושים ז"ל זה יותר גרוע, כמו שדרשו (יומא עד:): 'אמר ריש לקיש, טוב מראה עינים באשה יותר מגופו של מעשה, שנאמר (קהלת ו, ט): "טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם מֵהֲלָךְ נָפֶשׁ"; רחמנא ליצלן, רחמנא לישזבן], מה שאין השכל האנושי יכול ומסוגל להבין.
ואין צריך לחכות לאחר הפטירה, אלא אף כאן בעודו בחייים חיותו בזה העולם החוטא הוא הרוס לגמרי, אין לו שום חיות, לא חמי אנפי שכינתא, גיוואלד, הוא אכול לגמרי.
ואף על פי כן אין כל זה עומד לעזרו בשעת נסיון. כי אם עובדים עם הבעל דבר בשעת החטא ונכנסים עמו בטוען ונטען בעת הנסיון ממש בענין הענשים הקשים והמרים המעותדים לבוא על עוברי רצונו, אף שבהרבה מקרים זה פועל לטובה, ברם, אם במניעת תענוג עסקינן [שזהו העונש], הרי שלבעל דבר יש להציע תענוג שקרי כנגד זה [כלשון דלי דעת הסכלים הטוענים – לפחות יהיה לי עולם הזה; ואיה הוא איפה העולם הזה שלהם?].
ולעומת זאת עיקר ההתמודדות כנגד היצר הצר הצורר, התמודדות מוצלחת היא מדת האמונה הקדושה, בבחינת "ואמונתך בלילות", לומר לעצמך מידי פעם, וביותר, כאשר אתה נמצא 'שם' ברחובות ההומים, היכן שהכל מסביב צועק רק תאוות, במקום שמכריזים בעצם מהותם ותהלוכותם שאין להם חלק באלקותו יתברך – "וַיֹּאמְרוּ לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ וְדַעַת דְּרָכֶיךָ לֹא חָפָצְנוּ" (איוב כא, יד), רחמנא ליצלן. שם במשרדים ובבנינים, איפה שהרצונות הפגומים מתנקזים לאיזורי האופל והחדלון, שם תגביה כשופר קולך, ותאמר לעצמך: "וכי השתגעתי"? וכי זאת אעשה – להתרחק מאור פני מלך חיים, לבעוט באנפוהי דשכינתא קדישתא?! מילא, הם מסכנים ואומללים, סומים שלא ראו מאורות מימיהם, אבל אנכי? פרי קודש הלולים, זרע ברך ה', בנו של מלך מלכי המלכים, אשר אני מעודי מאמין במציאות הוי"ה ברוך הוא, 'דֶער תַּעֲנוּגְ'ל פוּן אַלֶע תַּעֲנוּגִים' (התענוג של כל התענוגים).
[נמצא תחת ידי מכתב ששלחת אלי לפני כשלש שנים בערך, בו העתקת קטע מהספר הקדוש 'חובת הלבבות', ובסוף אתה מסיים: 'האמת צועקת מכל מילה'. כמו כן כאן, אנו אשר הננו מאמינים בלי ערעור, היאך איננו נעשים חרשים מזעקת האמת?].
בדרך הרגל כזה, ראה תראה לאיזה ישוב הדעת נפלא יזכך השם יתברך.
והנה התחלתי את המכתב בכח של הקדושה, שהוא בבחינת 'מדה טובה מרובה', ורב כוחה מכח הסטרא אחרא, והחידושי הרי"מ זי"ע [אשר ביום ראשון של שבוע זה חל יומא דהלולא דיליה], אומר: – 'נתקשה משה וכו', והראה לו הקדוש ברוך הוא מטמע של אש, זהו יעקב אבינו עליו השלום דכתיב "בית יעקב אש", וזכותו מסייע לכל בני ישראל, וצורתו חקוקה תחת כסא הכבוד'; עד כאן לשון קדשו.
….! הלא זה יודע כל 'נכנס' לעבודה, שעם קצת ישוב הדעת, כל התאוות הן בטלות ומבוטלות כנגד האור הגדול של האמונה הקדושה ושל קדושת ישראל שבנו, וכקש אשר במהרה כלה בשריפת אש, כך צריך להזדרז ולמהר להתגבר על היצר, כגון בענין שמירת העינים לסתום במהירות הרגע רת העינים, ותיכף לחשוב מהשם יתברך בעיון ועומק הרעיון. ואם פורחות המחשבות לאתר דלאו דקדושה, על האדם לתפוס אותם תיכף ומיד, כדוגמת מי שנוהג בדרך מהירה ולפתע ההגה של המכונית סוטה הצידה, אזי הנהג נחרד ועם תזוזה כלשהי מיד מחזירה אל המסלול, ואם לא יעשה כך – אזי אוי ואבוי לתאונה האיומה שיכול לגרום באי עירנותו. והבן היטב את המשל הנורא והנמשל העצום, עם תזוזה אחת לא נכונה של המחשבה… השם ירחם!
ולסיום אעתיקך עוד מאמר מהחידושי הרי"ם זי"ע, וזו לשון קדשו: 'כמו שהמטבע של אש הוא סוער ואינו נח, כך מי שרוצה לשוב לה' לא יוכל לנוח. ועל זה נקרא שק"ל – ש'כבך ק'ומך ל'כתך, שלא ינוח בשכבו ובקומו ובלכתו, ועל זה נקרא בית יעקב אש'; עד כאן לשון קדשו.
ועל כן שים לבך היטב מה מבטאת לנו השבת הגדולה והמרוממת הזו – 'שבת שקלים', ובזאת תשמע אל הקול הקורא אליך מאור השבת הלזה – 'נֶעם זִיךְ אִין דִי הֶענְד' (קח את עצמך בידיך), התקרב אל האייבישטער (העליון יתברך), התחזק בהתמדת לימוד התורה, בעבודת התפילה ובקדושת האברים, ואז יהיה לך טוב בזה ובבא לנצח, והאמן שהכל תלוי בידך.
[כדאי ללמוד השבוע את המאמרים מהספר הקדוש 'ישמח ישראל' על שבת שקלים, 'דָאס אִיז גִיוַואלְדִיק' (זה עצום)].
הכ"ד ידידך ואוהבך בלב טוב ונפש, מעתיר בעדך, ודורש שלומך וטובתך כל הימים, ידידך
שלמה ברוך בן רבקה