איך יוצאים מהתיבה?
יום רביעי לסדר נח, ג' בחשון תשפ"א
צא מן התבה אתה אשתך וכו'.
ידוע שהבעל שם טוב הקדוש ותלמידיו זי"ע, פירשו ש'תיבה' היא מלשון 'מילה', צוהר תעשה לתיבה – להאיר את המילה של התפילה, ואם כן, איך נפרש את "צא" מן התיבה. פשוט מאד, לצאת לחיים מן התיבה, שהחיים יהיו נובעים מן התפילה, כי אדם שמתפלל על החיים שלו – החיים שלו נראים אחרת, אף אם יש דברים שבאים סתם כך בחיים בהשגחה פרטית מרצונו של הקב"ה, אף אם אדם לא התפלל עליהם, אך כבר אמרו צדיקים, שיש הבדל גדול בין דבר שבא ללא תפילה לבין דבר שבא עם תפילה, לכן צא מן התיבה, שהיציאה שלך לעולם תהיה עם התפילה שהתפללת כשהיית סגור כל כך בתיבה, ומשווע לעזרתו וסיועו של הקב"ה. האדם העומד להתפלל, נשטף במחשבות זרות, מחשבות טורדות, קשה מאד מאד להתפלל ולהתרכז כראוי, צוהר תעשה לתיבה. הרי המילה הזו שאתה עומד ומנסה לומר אותה בשלימות לפני השם יתברך, היא המקום בו אתה מתחבא מפגעי העולם, השידורים המידיים שאתה משדר לפני קוב"ה הם המתנות שנותן לך הקב"ה להתרפק על חיקו כאשר משהו לא מסתדר לך בחייך, מאיזה מבול כלשהו שאתה בורח ממנו, אך אם התיבה פרוצה, היא נאמרת סתם כך ללא מחשבה וכוונה, אין לה את הכח לשרוד במים הזידונים של המבול האישי שלך, כשאתה כבר כן נמצא בתוכה, ואתה שורד את המבול, אתה פשוט מתפלל, הודף כל מחשבה וכל גל עכור, אתה אמור להיות אפוף בה לגמרי, גם כאשר אתה זז ממנה, ופונה להתמודד עם נחשולי המבול, איפה היא התיבה ההיא שכה חיממה אותך? היא לא פגה ואורה לא עומעם, אתה אמור לצאת מן התיבה, מתוכה, כמו שאתה עטוף באדרתה המחממת מפני העולם החדש שלאחרי המבול.