{011 תפילות לקנין תורה – בדקדוק חברים}

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! 'חָבֵר אָנִי לְכָל אֲשֶׁר יְרֵאוּךָ וּלְשֹׁמְרֵי פִּקּוּדֶךָ', זַכֵּנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶיךָ הָעֲצוּמִים לִמְצוֹא חֲבֵרִים טוֹבִים וַהֲגוּנִים, לוֹמְדֵי תּוֹרָתֶךָ לִשְׁמָהּ בְּעַמְקוּת וּבְקִיאוּת, כְּדֵי לְהִצְטָרֵף עִמָּהֶם בְּלִמּוּדֵיהֶם אֶת תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה וְהַטְּהוֹרָה, לְבַל אֶהְיֶה כְּמוֹ אֵלּוּ שֶׁדָּרְשׁוּ עֲלֵיהֶם חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל הַפָּסוּק: "חֶרֶב אֶל הַבַּדִּים וְנֹאָלוּ" – 'חֶרֶב עַל שׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁיּוֹשְׁבִים בָּד בְּבַד וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמְּטַפְּשִׁים, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁחוֹטְאִים; וְאֵין זוֹכִים לְהַשִּׂיג קִנְיְנֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה כָּרָאוּי.

וְזַכֵּנִי לֵישֵׁב הַרְבֵּה בְּאָהֳלָהּ שֶׁל תּוֹרָה עִם דִּבּוּק חֲבֵרִים, לִהְיוֹת עוֹסֵק בְּצַוְתָּא עִם חַבְרוּתָא בְּעָמְקָהּ שֶׁל תּוֹרָה, וּלְדַקְדֵּק בְּדִקְדּוּק חֲבֵרִים עַל כָּל פְּרָט וּפְרָט בְּסַבְלָנוּת שֶׁל צְמֵא־דַּעַת, וְלֹא כְּדֻגְמַת הָרוֹצֶה רַק לְהַסְפִּיק לִגְמֹר וּלְהַטְעוֹת אֶת עַצְמוֹ, עַל יְדֵי שֶׁפּוֹטֵר הָעֹל שֶׁל הַלִּמּוּד מֵעַל צַוָּארוֹ.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! הַזְמֵן לִי חֲבֵרִים טוֹבִים כָּאֵלּוּ שֶׁאוּכַל לַעֲסֹק עִמָּם בְּתוֹרָה וּבְדִקְדּוּק וּבְעִיּוּן עָצוּם, וְיִהְיֶה כָּל הַלִּמּוּד בְּנַחַת וּבְשִׂמְחָה מִתּוֹךְ אַהֲבָה וְרָצוֹן בְּלִי שׁוּם כְּפִיָּה, רִשְׁעוּת וְגַאֲוָה כְּלָל.

אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם! אַף שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֵין אֲנִי רָאוּי לְבַקֵּשׁ עַל דְּבָרִים גְּדוֹלִים כָּאֵלּוּ, וּבִפְרָט שֶׁמַּצָּב הַחַיִּים שֶׁלִּי אֵינֶנּוּ מֵנִיחַ דָּבָר זֶה, אַף עַל פִּי כֵן מִמְּךָ לֹא יִבָּצֵר מְאוּמָה, וְאַתָּה כֹּל יָכוֹל, כִּי אַתָּה מְשַׁנֶּה עִתִּים וּמַחְלִיף אֶת הַזְּמַנִּים, וּבְהַשְׁגָּחָתְךָ הַפְּרָטִית אַתָּה מְזַמֵּן שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם לְפֻנְדָּק אֶחָד הַשַּׁיָּכִים זֶה לָזֶה, שֶׁמִּינֵּיהּ וּמִינֵּיהּ יִסְתַּלֵּק וְיִתְיַקֵּר עִילָּאָה, וְכַמָּה עָלְמִין אִתְהַפִּיכוּ בְּגִינַיְהוּ.

עַל כֵּן בָּאתִי לְפָנֶיךָ בְּנַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי – רִבּוֹנִי, אָבִי, אֲדוֹנִי וּמַלְכִּי, זַכֵּנִי לֵישֵׁב בִּישִׁיבַת חֲבֵרִים מְדַקְדְּקִים אוֹהֲבֵי תּוֹרָה, וְעַל כָּל פָּנִים אֶזְכֶּה לְקַיֵּם זֹאת בְּכָל פַּעַם שֶׁלֹּא אָבִין אֵיזֶהוּ עִנְיַן מִתּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, תֵּכֶף אֵלֵךְ לִשְׁאוֹל אֵיזֶה חָבֵר לַמְדָּן, שֶׁיִּהְיֶה מְדַקְדֵק עִמָּדִי בְּזֶה הָעִנְיָן עַד שֶׁאֶזְכֶּה לַהֲבִינוֹ עַל בּוּרְיוֹ, וְלֹא אַטְעֶה אֶת עַצְמִי כְּלָל.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! זַכֵּנִי שֶׁאֶהְיֶה רָאוּי לָזֶה, שֶׁיִּהְיֶה בֵּיתִי בֵּית וַעַד לַחֲכָמִים, וְיִהְיוּ רְגִילִים אֶצְלִי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, לַמְדָנִים, צַדִּיקִים וַחֲסִידִים אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה, וְאֶהְיֶה שׁוֹתֶה בַּצָּמָא אֶת דִּבְרֵי הַחֲבֵרִים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, בְּצָמָא שֶׁל הַהוֹלֵךְ בַּמִּדְבָּר כַּמָּה יָמִים בְּלִי מַיִם, שֶׁכָּל טִפָּה שֶׁל מַיִם קָרִים עַל נֶפֶשׁ עֲיֵפָה מְחַיָּה אוֹתוֹ לְגַמְרֵי, וְאַדַקְדֵק בְּדִבְרֵי הַהֲלָכָה שֶׁמְּדַבְּרִים הַחֲבֵרִים, וְכָל שִׂיחָם וְשִׂיגָם יִהְיֶה חָקוּק בְּלִבִּי לְעוֹלָם וָעֶד, וְעַל־יְדֵי־זֶה אֶזְכֶּה לִקְנוֹת בְּנַפְשִׁי קִנְיַן תּוֹרָה שָׁלֵם – שֶׁאֵדַע אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ עַל בּוּרְיָהּ, בַּהֲבָנָה, בְּדִקְדּוּק וּבְעִיּוּן וְלֹא יִהְיֶה שׁוּם פָּנִים שֶׁל תּוֹרָה נֶעְלָם מִמֶּנִּי כְּלָל, חַס וְשָׁלוֹם.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! תֶּן לִי שֵׂכֶל דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁכַּאֲשֶׁר הַחַבְרוּתָא שֶׁלִּי עוֹמֵד עַל אֵיזֶה עִנְיָן וּמַסְבִּיר אֶת דַּרְכּוֹ בַּלִּמּוּד, שֶׁלֹּא אֶהְיֶה מְשׁוֹטֵט אָז בְּכָל מִינֵי מַחֲשָׁבוֹת חוּץ, רַק אֵרֵד יַחַד עִמּוֹ אֶל עֹמֶק יַם הַחָכְמָה, לִמְצוּלוֹת נְהַר הַבִּינָה וְלִפְנִימִיּוּת הֵיכָלֵי הַדַּעַת.  וְיַחְדָּיו, בְּדִקְדּוּק חֲבֵרִים נִדְלֶה מִשָּׁם אוֹצְרוֹת רוּחַ אֲשֶׁר לֹא יְסֻּלְאוּ בַּפָּז.

אֲדוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים! עֲשֵׂה רְצוֹנְךָ בִּי, וְקָרֵב אוֹתִי אֶל עֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ שֶׁל לִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וְהַטְּהוֹרָה בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת הַנִּרְצֵית, לְבַל אֶהְיֶה נָסוֹג אָחוֹר מִמְּךָ תִּתְבָּרַךְ וְתִתְעַלֶּה, חַס וְשָׁלוֹם, עַל יְדֵי לִמּוּד שֶׁאֵינוֹ נָכוֹן, וְאֶזְכֶּה לַחֲזוֹת בְּנֹעַם יְהֹוָה וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלְךָ כֻּלּוֹ אוֹמֵר כָּבוֹד, אָמֵן!