מִכְתָּב שנים עשר
ערב שבת קודש לסדר קרח, כ"ז סיון תש"פ.
לִכְבוֹד הָאַבְרֵךְ הַיָּקָר וְהַנַּעֲלֶה ר' … שֶׁיִּחְיֶה.
הנה מגיעה שבת קודש חדשה שלא היתה בעולם, יתכן ואתה תראה את המכתב לאחר שבת, אבל כבר אמר רבנו ז"ל, שצריך להמשיך את קדושת שבת לימי החול, כי בעצם יש הפרש גמור בין ימי החול לימי השבת קודש, אבל בשורש הענין, מהי האמת? איזה תדר יותר אמיתי? התדר של שבת קודש, שאף אם אדם התנהג שלא כשורה עד עתה, הוא יכול לעשות תשובה, ושלימות התשובה היא תשובה של שבת קודש, כמו שאמר רבנו ז"ל, וזו עבודת השם שלנו כל הימים – להיות נתונים בקדושת שבת, תמיד.
מוהרנ"ת ז"ל מביא בליקוטי הלכות, שכאשר עובר על האדם משהו, הוא יכול להתחזק בכך שיזכור משבת קודש, וזו עצה נפלאה, כי בשבת אין לנו עסקים אחרים, אנו נתונים לגמרי בידו של הקב"ה, בבחינת כל מלאכתך עשויה, אם יש דברים שלא הספקנו, אנו מבינים כעת בשבת, שלא צריך להספיק כלום, שלא צריך לעשות כלום, כי באמת הקב"ה עושה את הכל, לא אתה… ובשבת אתה לומד את זה.
ההמשכה של קדושת שבת, היא להתמסר לאמת הזו גם בימי החול, השבת צריכה לעורר את הלב כל כך, שהאדם נמצא בתוך תודעה גבוהה של אלוקות, שהוא ממש מרגיש איך הקב"ה נוכח בחייו, ביום יום, שעה שעה, רגע רגע, ואין שום אפשרות להתנתק מזה, ואף שעוסק בעניני העולם הזה, מוחו ומחשבתו משוטטים באמת של הקב"ה, בפנימיות הלב הוא קשור למקום אחר, וזה לא אדם מדומיין, כי אם האדם שנוגע במציאות.
מה היא המציאות? המציאות היא טבע? אבנים ואדמה? המציאות היא אלוקות, כאשר אנו מרחפים עליה ללא מודעות, אנו בעצם המדומיינים האמיתיים, אבל כשאנו נוכחים לדעת את האמת, מתעוררים מהשינה הרוחנית והתרדמה הנפשית, ורואים פתאום את השם מתהלך בעולמו, אנו זוכים להכיר מציאות אחרת, את המציאות האחרת – שאין שום מציאות מבלעדיו יתברך כלל.
זה כל הסוד של שבת קודש, המחשבות, הרעיונים תפוסים בשביל הקב"ה, לא בגלל איזה שהיא החלטה פנימית, שאנו כך וכך חושבים מחשבות על השם, אלא מתוכנו פורצת הלהבה של האמת השוכנת בנו, שיש הקב"ה בעולם, ושהוא בעצם הכל, ואין עוד מלבדו, וכל ההשתדלות היא בדיחה אחת גדולה (שנמשיך לעשות אותה, אבל שנדע מה היא באמת…), ואם נזכה לחשוב על זה במשך כל ימי השבוע, יהיה לנו שבוע של גן עדן, שזה הסוד שאמרו חכמינו ז"ל, שתלמיד חכם הוא בבחינת שבת…
למה הוא בבחינת שבת? כי מה הוא עושה בעולם? לומד את תורת השם, למה הוא עושה את זה? למה שלא יתעסק במה שרואה בעינים, בעולם של אכילה ושתיה וכו' כשאר אנשי העולם? לא. הוא יודע שיש פה בורא ומנהיג שנתן לו תורה, הוא מתקדש בקדושת התורה, שהיא גם סוד שבת, שב"ת ראשי תיבות ב'רוך ש'נתן ת'ורה, ולא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן, שיודעים שרק השם יתברך יפרנס אותך, ורק הוא דואג לך באמת, והוא רוצה לתת לך שפע קודש, אלא שאתה צריך להביא את הכלי של הבטחון בהשם יתברך, שעמו יושפע עליך שפע. והעינים הצופיות הללו אל השם – הן סוד השבת, כי גם בה נאמר: ראו כי ה' נותן לכם את השבת.
אתה יודע שאנו לא מדברים בינינו מוסר, חס ושלום, ודוקא לכן אני מרגיש חופשי לומר לך דברים שאני חושב שכדאי לך להתבונן בהם. לדעתי, אתה צריך להפסיק עם ההתבוננות החיצונית על העולם, ולראות כמה שהוא לא צודק, וכמה החברה שלנו צבועה וזה, הרי אין בזה תועלת בכלל, וקרוב לודאי שזה יביא אותך לתודעה לא טובה, חלילה, רבינו ז"ל דיבר מזה בתורה ל"ח, וזו לשון קדשו: וְכָל הַמַּלְשִׁינוּת וְהָרָעוֹת שֶׁדּוֹבְרִים עַל אָדָם, בָּא מֵרוּחַ סְעָרָה, מֵאַחַר הַדְּבָרִים הַזֶּה. כִּי הוּא בְּחִינַת "קֵץ כָּל בָּשָׂר" (בְּרֵאשִׁית ו, יג). שֶׁעוֹשֶֹה קֵץ וְסוֹף לְכָל בָּשָֹר: וּבְנֵי אָדָם שֶׁהֵם דָּנִים אֶת כָּל אָדָם לְכַף חוֹבָה, וְחוֹקְרִים תָּמִיד עַל חוֹבוֹת בְּנֵי אָדָם, הֵם מִבְּחִינַת קֵץ כָּל בָּשָֹר. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (אִיּוֹב כח, ג): "קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ וּלְכָל תַּכְלִית הוּא חוֹקֵר", (עַיֵּן בַּזֹּהַר מִקֵּץ קצג ע"א), שֶׁהוּא חוֹקֵר תָּמִיד לַעֲשֹוֹת תַּכְלִית וְכִלָּיוֹן לְכָל דָּבָר, וּלְעוֹרֵר דִּין וּלְהַלְּשִׁין וּלְקַטְרֵג; תתבונן בדיבורים האלו של רבינו ז"ל, ותתחיל להתרגל לראות כל דבר בעין טובה, מתוך ידיעה ברורה, שגם אנו, שאנו רואים המון רע בסביבה שלנו – איננו מושלמים בכלל, ויתכן שאחרים יכולים לראות בנו את היפך הטוב, חס ושלום, ומכל שכן השם יתברך, שהוא בוחן כליות ולב.
בודאי לא תכעס שכתבתי לך את הדברים הללו, כי אין לי ויכוח אתך, אלא בשינוי הרוח והאוירה, אתה תהנה מזה גם, כי ההרגל הזה לדבר רע תמיד, מביא את האדם למרירות כזו, עד שהוא מרגיש לא נעים, ובודאי גם אחרים מרגישים אי נעימות, כמו שאתה יכול לבדוק אצל האנשים שפחות נעים לך בחברתם, שהם מריריים כאלו, שבכל שיחה הם זועקים חמס על העוולות שיש בעולם וכו' וכו'.
השם יתברך יתן לך חיים של אושר, סיפוק ושמחה, וקדושת שבת קודש תחופף עליך כל הימים תמיד.
שֶׁלְּךָ בְּאַהֲבָה גְּדוֹלָה – שְׁלֹמֹה בָּרוּךְ