{012 תפילות לקנין תורה – בפלפול התלמידים}

רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, צַדִּיק בְּכָל הַדּוֹרוֹת! אַתָּה גִּלִּיתָ לָנוּ אֶת דֶּרֶךְ הַעֲבָרַת הַתּוֹרָה מִדּוֹר לְדוֹר, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָהּ לְהֵעָשׂוֹת כִּי אִם עַל יְדֵי רַבִּי וְתַלְמִיד דַּיְקָא, כִּי מֹשֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים לְאַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה, וּמֵאָז דּוֹר לְדוֹר יוֹדִיעַ אֶת דִּבְרֵי קָדְשֶׁךָ, וְעַל יְדֵי שֶׁאָדָם זוֹכֶה לְהַעֲמִיד תַּלְמִידִים, עַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְהַשְׁלִים אֶת חָכְמָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁגִּלִיתָ לָנוּ אֶת דִּבְרֵי רַבִּי חֲנִינָא שֶׁאָמַר: "וּמִתַּלְמִידַי יוֹתֵר מִכֻּלָּם".

וְזֶהוּ אֶחָד מֵהַקִּנְיָנִים שֶׁאֶפְשָׁר לִקְנוֹת בָּהֶם אֶת דִּבְרֵי תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה וְהַטְּהוֹרָה, לְהַסְבִּיר לְתַלְמִידִים מַקְשִׁיבִים וּמְבִינִים אֶת דִּבְּרוֹת קָדְשֶׁךָ, וְהֵם מְפַלְפְּלִים בַּעֲמָלָם בַּתּוֹרָה, כְּדֵי לְהָבִין דַּקּוּת הַסְּבָרוֹת וְחִלּוּקֵי הַדִּינִים, וּמִתְוַכְּחִים וְנוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִים בְּמִלְחַמְתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִים הָרַב וְהַתַּלְמִידִים לְהַשָּׂגוֹת חֲדָשׁוֹת בַּתּוֹרָה, וְיֵשׁ לָהֶם קִנְיַן שָׁלֵם עַל יְדֵי פִּלְפּוּל הַתַּלְמִידִים.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! אַתָּה לְבַד יָדַעְתָּ אֶת הַמַּעֲמָד וְהַמַּצָּב שֶׁלִּי שֶׁהוּא קָשֶׁה מְאֹד, וְאֵינִי יָכוֹל אֲפִלּוּ לְהַעֲלוֹת בְּדַּעְתִּי שֶׁגַּם אֲנִי יָכוֹל לִזְכּוֹת לְקִנְיָן הַנִּשְׂגָּב הַזֶּה, הֵן לִהְיוֹת נִמְנָה בֵּין תַּלְמִידִים מַקְשִׁיבִים וּמְפַלְפְּלִים, וְהֵן לְאַלֵּף בִּינָה תַּלְמִידִים נִכְבָּדִים וְנֶחְמָדִים כָּאֵלּוּ, כִּי אֲנִי עוֹמֵד בַּחוּץ מַמָּשׁ, וַעֲדַיִן לֹא נִכְנַסְתִּי מֵהַחוֹל אֶל הַקֹּדֶשׁ אֲפִלּוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה מַמָּשׁ, וְהֵיאַךְ אֶחְשֹׁב לִהְיוֹת רַבִּי הָגוּן שֶׁל תַּלְמִידִים?!

אֲבָל אֵינִי מְיָאֵשׁ אֶת עַצְמִי עֲדַיִן מִזֶּה כְּלָל, כִּי הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא עוֹלָם הַמַּעֲשֶׂה, וּבוֹ נִתְּנָה הַבְּחִירָה מֵאִתְּךָ תִּתְבָּרַךְ וְתִתְעַלֶּה, שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל יָכוֹל לִזְכּוֹת לְמַה שֶׁיִּרְצֶה עַל יְדֵי בְּחִירָתוֹ הַטּוֹבָה, וַהֲרֵינִי בּוֹחֵר בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, וַאֲנִי תּוֹפֵשׂ אוּמָנוּת אֲבוֹתֵינוּ שֶׁהִיא הַתְּפִלָּה וְהַזְּעָקָה אֵלֶיךָ תִּתְבָּרַךְ וְתִתְעַלֶּה, שֶׁאֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁאֵין דַּרְגָּא בָּעוֹלָם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג אוֹתָהּ עַל יְדֵי תַּחֲנוּנִים וּתְפִלּוֹת רַבּוֹת.

וְעַל כֵּן בָּאתִי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם הַזֶּה, חוּס וְרַחֵם עָלַי, וַעֲשֵׂה מַה שֶּׁתַּעֲשֶׂה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, שֶׁתִּהְיֶה לִי הִזְדַּמְּנוּת בְּחַיֵּי חִיּוּתִי לִתְחֹב רֹאשִׁי בֵּין תַּלְמִידִים שֶׁלּוֹמְדִים תּוֹרָה מִתּוֹךְ עָמָל וִיגִיעָה, וּמַשִּׂיגִים דְּרָכִים וְהַשָּׂגוֹת חֲדָשׁוֹת בְּלִמּוּדָם עַל יְדֵי פִּלְפּוּל תַּלְמִידִים. וַאֲנִי בְּעַצְמִי אֶזְכֶּה לְכֹחַ הַפִּלְפּוּל דִּקְדֻשָּׁה – לְפַלְפֵּל וּלְהָבִין לַאֲמִתָּה שֶׁל תּוֹרָה, לְאוֹקְמֵי סֻגְיָא אַלִּיבָּא דְּהִלְכְתָא, וְהַכֹּל יִהְיֶה אַךְ וְרַק לְשִׁמְךָ וּלְזִכְרְךָ תַּאֲוַת נֶפֶשׁ, בְּלִי שׁוּם צַד פְּנִיָּה שֶׁל קִנְתּוּר וִיהִירוּת, חַס וְשָׁלוֹם.

וְתִהְיֶה כַּוָּנָתִי בְּפִלְפּוּל דִּקְדֻשָּׁה שֶׁלִּי, לְשֵׁם שָׁמַיִם – כְּדֵי לְשַׁבֵּר הַקְּלִפָּה הַקּוֹדֶמֶת לַפְּרִי, לִפְנֵי שֶׁזּוֹכִים לְגִלּוּי אוֹר הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וְלִגְרֹם לְךָ שִׂמְחָה וְנַחַת בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וּמוּבָא אֲשֶׁר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חַדֵּי בְּפִלְפּוּלָא.

וְחָנֵּנִי דֵּעָה בִּינָה וְהַשְׂכֵּל, חָכְמָה בִּינָה וְדַעַת, כְּדֵי שֶׁאֶהְיֶה מְסֻגָּל לְהָבִין בְּכָל מָקוֹם שֶׁאֲנִי לוֹמֵד אֶת דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ הָרִאשׁוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים, שֶׁזָּכוּ לְתוֹרָתָם הַמֻּפְלֶגֶת עַל יְדֵי פִּלְפּוּל הַתַּלְמִידִים הַקּוֹדְמִים שֶׁבְּדוֹרָם. וְעַל־יְדֵי־זֶה אֶזְכֶּה לְהַשִּׂיג כִּתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה הַמֻּנָּח בְּקֶרֶן זָוִית וְכָל הָרוֹצֶה לִטְּלָהּ יָבוֹא וְיִטְּלֶנָּה, וַאֲנִי בְּעָנְיִי חָפֵץ וּמִשְׁתּוֹקֵק לַעֲנֹד כֶּתֶר נוֹרָא וְנִפְלָא זֶה עַל רֹאשִׁי, עַל יְדֵי שֶׁאֶלְמַד תּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה מִתּוֹךְ הִתְבַּטְּלוּת מֻחְלֶטֶת אֵלֶיךָ תִּתְבָּרַךְ וְתִתְעַלֶּה, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.