לראות את אלוקים
ערב שבת קודש פרשת נח, ה' בחשון תשפ"א
אין היכולת שלנו לתאר מה שצריך או מה שלא צריך, כי אנו חיים בתדרים שונים ומתחלפים, פעמים שאנו נוכחים לראות את חללה של רשות בשיא הבהירות, אך לעיתים השמש שוקעת והיא ממש נתפשת כמתעללת, ואז אנו מכחישים ומוצאים את עצמנו כאחרוני עובדי האלילים, האמת האלוקית היא כנה לגמרי, לא יכול להיות בה שקר או סטיה, והיא גם אוהבת להיות בלעדית ויחידה, אינטרסים לצד האמת הם כמו אחיות צרות נשואות בבית אחד, אין אפשרות לראות את האלוקים בעולם הזה, אבל אפשר להיות בעולם הזה ולראות את אלוקים.
כי העולם הזה כמהות הוא שקרי מיסודו, כמקום אירוח ארעי הוא מוזר מאד, ההשתלטות שלו על האורחים העשירים כבר מגוחכת, נפש חופשיה עובדת עבודת אמה נחרפת, עד מתי תשעבדו את האדם אשר אלוקים בלבו, אלו אשר נגע אלוקים בלבבם אמורים לשוט על פני התהום ולרחף במרומים מתוך הזדהות עם האמת הבלתי מושגת, מטבעם אין יצורי האור הללו יכולים להשתעבד, גם כאשר האדונים המדומיינים מרעים להם מאד, חופשיים הם ברוחם ובגופם, משייט מוחם בהיכלות אמת ומדיר את רגליו ממרתפי דמיון, העולם הזה הוא מציאות של דמיון, ובעולם הבא הוא דמיון של מציאות, כי אין שום מציאות כלל, מציאות היא כסא למשהו גבוה יותר, שהוא האמת שלשמו כל המבוכה הזו, החי בעולם האמת לא מבין את שפתם של משעבדיו, הם נראים מוזרים בעיניו, ואינם ברי משא ומתן, המשועבדים האחרים נדים בראשם למסכנים המאושרים, כאילו יש פה ויכוח בכלל מי מאושר יותר.
וגם במחוז המלאכיים כבר יש מסגרת ומוסדות של בלתי מאושרים שמדברים בשפת האושר הקולחת ולבם מת. כאשר עושים מציאות מהביטול והאין זה דומה למלתא דשטותא, משל לאחד שמתחפש בבגד לא לו, הפנימיות יכולה רק להתפעם מזה ולא יותר מכך, כשאנו בהירים עם האלוקות ומקשיבים לה – אנו מסוגלים לחוש בעונג של הרכנת הראש למולה, אך כאשר סדקי הזמן נוגסים בה, אל לנו להתכחש להתכחשות מציאותו, אלא לרוץ כרץ את ריצת חייו להתרפק שוב אל האלוקות מתוך אמת שבלב.
הבהירות של האלוקות קיימת תמיד, יש בה די מן החוצפה להיות נוכחת גם במקום שלא רוצים בה לחלוטין, הנוכחות של האין סוף ברוך הוא היא לא ממושמעת ליחצנים העומדים בדלת לסלקציה, הוא היה נוכח במרתפי האינקוויזיציה כמו שהיה נוכח בבית המקדש ביום הכיפורים, הוא היה פעיל בקרמטוריום של אושוויץ כשם שהיה פועל ישועות על ים סוף, רק רחמן בלתי סופי כמו השם יתברך יכול לבצע שואה כשרק הוא יודע את הטובה העצומה לאין קץ שנעשה על ידי זה, רק אור קדוש כזה יכול להאיר לבבות של אנוסי ספרד, והדומים להם עד סוף כל הדורות.
משום כך הדבקות בו היא היות הנפש בת חורין אמיתית, נטולת עול ודאגה ברמה הכי עמוקה שישנה, כמלכי העולם נדמה, וכנסיכי ארץ אשר לא יחסר לנו כל, כי אכן כך הם פני הדברים, מה שקורה אתנו לא קשור אלינו – זה קשור אליו, אל המנהיג אותנו ללא בחירתינו, סוד הבחירה בא אחר כך, ברקע זה הוא ורק הוא, ואין עוד מלבדו בכל התדרים כולם, אתה יכול לכתוב ספרים באותיות רש"י מרשימות, אך במציאות אין אלוקים בלבבך, אפשר לגלגל עינים לשמים ותוך כדי לגלגל חוטא בכל המדרגות לשם שמים, ואין דורש את השם בעומק לבבו, אין המביט על אהבתו האינסופית לברואים, לסליחתו שאין לה קץ.
וגם אם נחרד מאד על דברו ונדון את עצמנו ונשוב, אך לא נוכל לשפוט את הזולת, אלא נתעצם במדתו האוהבת האינסופית, לא אותיות מרשימות וכרכי סוגיות מדהימים אלא פשטות ענווה כזו המחבקת את כל הבריאה ואשר בה ללא משוא פנים, כך גם צריך ללמוד תורה מתוך הכנעת אמת ויראת הרוממות, לא לומדים תורה כדי להיות משהו חשוב, אסור לעבוד את אלוהים אחרים ועוד לקרוא לזה מוסדות חסידיים, האור של התורה הוא אור פשוט מאד, לא אוהב גינונים וכותרות רעשניות, כל מה שצבעוני מדאי חשוד מדאי, לתורה יש תדר נקי ולבן, והיא אוהבת אנשים שמעריצים אותה עם ברק בעינים, היא לא רוצה הרבה מדאי אבל היא רוצה להיות בהכל, אי אפשר לקרוא תורה בשפה של שוק, הפסוקים כתובים במימד אלוקי עמוק, כשאנו קוראים בראשית ברא אלוקים, ואנו לא עוצרים להרהר במשמעות של המלה ברא, מהי בריאה, והאם אנו יכולים להבין שאין תובנה אנושית בסיסית במושג "לברוא"? כך שבהכרח אינך רשאי לקרוא את זה כספר המספר, אלא כקודים רוטטים של אמת, שלהבות אש המאירות, ותוכנית הבריאה לפרטיה ולפרטי פרטיה, הסילודין של קדם תורה, מוכרחים גם להבנתה, הנגיעה הרומנטית של יהודי כשר בקטיפת הפרוכת של התורה – היא המקור לקיום ההלכה, אתה לא יכול להיות יהודי אם אתה לא מתרגש.
יהדות היא אמת רוקדת לא שוקטת, הפשטות התורנית מסכימה שתכניס את תכניה לכלים המיוחדים שלך, תהיה אתה, תפער פה קולט אבל הפה שלך, כך אתה יכול להיות איפה שתהיה ותורתו בתוך מעיך, אין סוף להתערבות שלה, הנוגע בה יקדש, כל גופו עטוף בה, ודמו מהול בה, כי התורה היא אור האורות של מציאות הכי מציאותית, לכן היא לא מפחדת להכתב בשפת סיפורים, כי זה לא לטפשים בכלל, יהב חכמתא לחכימין ומנדעא ליודעי בינה, זהו מועדון סגור בפני קלי עולם, גם רהוטי העברית אינם רשאים לקרוא תנ"ך, כי זה לא כתוב בשפה אלא בלשון הקודש, לשונו של אלוהים חיים ומלך עולם.
האם באמת הכופרים חושבים שיש לחז"ל אינטרס לקדש את התנ"ך לולא ידעו כי הוא אור אינסוף ברוך הוא ממש, ההעלבה הזו מצד החוצחזלים אינה נובעת מרוע, הם באמת כך, רדודי קריאה, יודעים להתייחס ליופי הכתוב ולא לנשמת הכותב, אנא נפשי כתבית יהבית, כל פסוק הוא אור של רבבות פירושים, ללא סוף ממש, זהו אוסף נדיר הדור בכליל שלמותו, שנאסף לתוך ספר אחד, מה שהיה ומה שיהיה, לפרטי פרטים, כל התדרים, בכל התחומים עם כל הפירושים בכל התקופות, הכל רשום מרומז נלקט ומתלהט מתוך התורה.
התכנית של הבורא נמצאת בידינו, אדם הראשון כבר שמע את המשפט להיות יוצרי עולמות כמותו, זה לא ממש שקר, זה רק לשון הרע, זה גילוי הסוד, והנה היא בידים שלנו ואפילו מותר לנו לרקוד אתה בשמחת תורה, ומותר לנו לפרש אותה בשבעים פנים לתורה, איזו תכונה מופלאה לאגד שבעים תדרים בחבילה אחת, כשההלכה גם לה שבעים פירושים, היא לא מתעלמת משום צורך ומאף תדר, היא פשוט נמצאת במסקנה הקדושה של האינסופיות.
הריכוז הבלתי אפשרי של כל הדרכים המנסות להוביל לאור, נמצא בהלכה הפשוטה של התעטפות בטלית והנחת תפילין, ריכוז של מישהו שכבר הכין לך הכל, לא יוצאים לדרך בלעדיו, הכל מסודר לנו, דרך סלולה אל האור עם לוותר על טעויות של טירונים, אפשר להניח שיש מסלולים קשים שבסופם האמת פשוט מחבקת אותך כשאתה כבר מתעלף, אך אין זה מן ההכרח ללכת בהם, משום שקודם כל – אנו כבר די מסובכים במסלולי מסלולים, שנית כל – למה לטרוח אם אפשר בקלות, כל כך קשה לפתוח את העינים? איזו התבוננות קלה בלתי משוחדת, אין דברים כאלה? החטא הוא תוצאה של התבוננות לא טובה, התיקון הוא להתחיל לחיות את כל זה, ללא תירוצים, כי כבר אין.