בעזרת השם יתברך, יום רביעי לסדר וישלח, יד בכסליו תשע"ז.
לכבוד ידידי היקר לי מאד, היושב בחדרים הכי פנימיים שבלבבי – הרה"ח ר' … שיחי'.
הנה אתמול הייתי עייף מאד עד דכדוכה של נפש, ולכן לא יכולתי להתקשר אליך וללמוד כאשר רציתי, ואני מתנחם במעט דברי האמונה ששלחתי לך, שזה גם בחינת חברותא, כי למה אנו לומדים? רק להתקרב אל השם יתברך! ועל כן כל דיבור ודיבור השייך לענין התקרבות אל רבונו של עולם הוא נצחי לגמרי עד אין סוף ואין תכלית, ורק כשנפשיט את הגוף מן הנשמה נראה מה זה דיבור של אמונה ודבקות בו יתברך.
היום בלמדי בחומש ורש"י, חשבתי על כמה ענינים ואמרתי לשתף אותך בהם, כי עיקר לימוד התורה צריך להיות לעובדא ולמעשה, כי התורה היא נצחית, בכל אדם, בכל מקום ובכל זמן, והנה כתיב בפרשת השבוע (בראשית לג, יח): ויבא יעקב שלם עיר שכם וגו' ויחן את פני העיר. ופירש רש"י, ערב שבת היה. ועל פי פשוטו, שרש"י בא לבאר שלכן לא נכנס יעקב אבינו אל תוך העיר, כי קדש עליו היום. ובמדרשים איתא, שקבע תחומין לשבת, שיעקב שמר את השבת עד שלא נתנה.
וזה מבאר השייכות של סיום הפסוק לתחלתו, שבא יעקב שלם אל עיר שכם, ומה היה חסר בזה שאמר ויחן את פני העיר, כדי להורות, שחנה שם וקבע תחומין לשבת. ונראה לבאר על דרך הרמז, כי באמת ענין תחום שבת, הוא ענין החלטה של האדם שיוצא מבחינת חול, ונכנס לקדושת שבת, ואינו זז בתנועה כלשהי כי אם לפי רצון השם, שזה סוד שבת קודש.
ויעקב אבינו היה כל כך שלם ודבוק בו יתברך, כשהגיע אל עיר שכם, וקדש עליו השבת, הבין איך שצריך להפריד את קדושת שבת מימי החול, היינו ענין ההבדלה מכל עסקי העולם הזה המבלבלים מאד, ולעשות חייץ ברור בינם לבין קדושת עבודת השם, שלא יבלבלו אותו הענינים שהם בבחינת חול כאשר עוסק בקדושת שבת, ועל כן קבע תחומין – עשה הפסק בכך, שאומר "פה אשב כי אויתיה", להיות שייך רק לקדושת שבת ולא לזוז מכאן כלל, שזו בחינת שביתה בשבת קודש. ואפשר לומר בדרך צחות, ויחן את פני העיר, עיר מלשון התעוררות, שעשה חן דקדושה לכל התעוררות עבודת השם יתברך. וזה שאמרו שהיה שלם בגופו, בממונו ובתורתו – מרמז על מה שאמרו חז"ל, אם מתגבר היצר הרע – יעסוק בתורה, יקרא קריאת שמע ויזכיר לו יום המיתה, והנה שלם בתורתו – הוא יעסוק בתורה. שלם בממונו הוא יקרא קריאת שמע, שזה בחינת בכל מאודך שקורין בקריאת שמע, ושלם בגופו הוא יזכיר לו יום המיתה, שיבוא יום שנצטרך להחזיר את הגוף, ועל כן צריך לשמור עליו מאד מאד בקדושה, שהשלימות הזאת היתה אצל יעקב אבינו, שהיה שלימות קדושת הברית, כמו שפירש האור החיים הקדוש על ראשית אוני, כידוע.
אני כותב לך בבהלה ובמהירות, אבל אם תעיין בדברים, אפילו קצת, תראה שיש בהם עם מה להתחזק, כי ברוך השם אנו יודעים ממנו יתברך, ואנו זוכרים אותו ומשתוקקים אליו בהשתוקקות עצומה בלב ונפש, וזה כל חיותנו בהאי עלמא, כי חוץ מזה הכל הבל הבלים, ותדע, שאף שהיתה לי אכזבה גדולה ממה שהיה בישיבה וכו', אבל בצד מה, יש לי שמחה בלב, שיש לי הזדמנות לעבוד השם יתברך בהצנע לכת ואין איש אתי בעולמי.
גם בפרשת השבוע, היום למדנו, ויקרא לו אל אלהי ישראל, ויש לשון חז"ל נורא, שאלמלא כתוב היה פחד לומר דבר כזה, אני אלוה בעליונים ואתה אלוה בתחתונים, וקשה להולמו, דבר כזה, שקרא לו אלהי ישראל כביכול, היתכן, ובפשיטות, כשאדם זוכה להיות דבוק בו יתברך בתכלית הדבקות, הוא נעשה אין לגמרי, וכאילו אינו בעולם, ואינו יש המפריד ומסתיר את אלוקותו יתברך, כי אם להיפך, כי נכלל לגמרי בו יתברך, כי מי הוא הלוא ישותו נתבטל, ולזה זכה יעקב אבינו בתכלית השלימות, ואשרינו שאנו נקראים על שמו, בני ישראל, כי גם לנו הכח הקדוש הזה להיות דבוקים בחי החיים בו יתברך.
אף שקשה לך, אני מקוה לראות את כתיבת ידך מפעם לפעם, לראות הישך משכיל דורש את אלוקים, כאשר היית באמנה מימים ימימה, ואני מקוה, שהיום נשבר כל המניעות ונסיים את התורה מ"ט כאשר התחלנו אותה כבר מזמן, ויהי ה' עמנו כאשר היה אתנו תמיד.
הרי כאלו דברי אוהבך מאד, ומתפלל בעדך תמיד
שלמה ברוך בלוי