מִכְתָּב שִׁבְעָה עָשָׂר
מוצאי שבת קודש לסדר חוקת, ה' תמוז תש"פ.
לכבוד האברך היקר והנעלה ר' … שיחיה.
הנה רציתי לחזור לך את הדיבורים שנדברו בסעודה שלישית, על התורה הקדושה בליקוטי מוהר"ן, חלק א' סימן נה, כי באמת, רק מקצת ממה שאפשר לדבר על תורה נוראה זו נדברנו אז, והעיקר הוא לעובדה ולמעשה, שנזכה לקחת את הדברים אל החיים שלנו, להיות אנשים כשרים באמת, כרצונו יתברך שמו, וכרצון צדיקיו האמיתיים.
הנה למדנו שם אודות צדקת הצדיק, שרואה צדקת ה', אף שהרשע זוכה בדין, ובתחלה נעקם לבו מלהכיר בצדקת ה', אבל כשרואה בראיה ברורה ובהירה את האמת, שהקב"ה לא עוות חס ושלום את הדין, זו שלמות אמונה, וזו שלמות התפלה, בחינת פרה אדומה, כמו שדברנו באריכות, והענין הזה מבהיל מאד, כי איך אפשר שיהיה צדיק שאין לו שלימות אמונה, ואמרנו, שצריך לדעת, שיש מדרגות אין סוף באמונה, ואכן, גם הצדיק, קודם שרואה בראיה ברורה את צדקת ה', זו בחינה של פגם אמונה.
וזה מראה לנו את עומק הדעת של רבינו ז"ל, ואיך שמלמד אותנו דברים עליונים מאד, שאין שום דרגה בעולם, שאיננו יכולים להשיג בהאי עלמא, בזכות הצדיק האמת הזה, והעיקר הוא האמונה, שמכניס בדעתנו בהירות כזו, שנראה את צדקת השם ממש, שהלב יסכים עם השם יתברך, ודברנו הרבה שהתפלה להשם יתברך, צריכה לבוא מתוך הבנה שכל מה שהשם יתברך עושה – הכל לטובה, ואף על פי כן יש מקום לתפלה, כי כך גזרה חכמתו יתברך, שאנו נבקש על כל מה שאנו רוצים, ואנו צריכים, אבל לא כמו שאחד משכנע את זולתו בדיבור על הדבר הלא טוב שעשה, ואף שבאמת, אם אחד מרגיש בדרגה כזו, הוא יכול לעשות מזה עצמו תפלה, שהנה הוא מרגיש שעוותו עליו את הדין, חס ושלום, ולמד בבית מדרשו של הצדיק האמת שאינו כן, אבל מה לעשות שהוא אינו מרגיש, לכן הוא מבקש ומתחנן וכו' וכו', והתפלה, איך שהיא, ובאיזו צורה שהיא – חביבה אצלו יתברך, כי אין תפלה שאינה חביבה, והשם יתברך שומע תפלת כל פה, [וידוע מאמר צדיקים זי"ע, תפלת כל פע, גם אחד שהוא בבחינת פע, חס ושלום, רחמנא ליצלן, תפלתו עריבה ומשובחת אצלו יתברך. וכן בענין שלנו, גם התפלה שאינה בשלמות, היא תפלה, ואסור לחדול מתפלה בשום צורה שהיא].
אבל העיקר לזכור את האמת, גם אם אין אוחזים בה לגמרי, שהאמת היא, שהקב"ה צודק תמיד, ואין שום רע יורד מן השמים, ואף שנראה בעת שעובר עליו מה שעובר, שנורא עלילה על בני אדם, שמתעללים בו מן השמים, כביכול, אבל עליו להכניס בדעתו את עומק האמת, שהקב"ה אינו מעוות את הדין, בשום פנים ואופן. ותראה ידידי, שאף שזה דבר פשוט, כי מי שמדבר אודות אלוקים, בודאי לא שייך טעות או תכונה מתכונות בני אדם, כעס או חרון אף על הצד האמיתי (לא כדי לשבר את האוזן), אבל במציאות החיים, כך נדמה לנו, בגלל העצבות והמרירות המסבבות אותנו, כאשר עובר עלינו מה שעובר, וזה בודאי מאי בהירות של אמונה, וצריך לדעת, שככל שהבהירות של האמונה, תוגדל אצלנו, נזכה בודאי אל התפלה האמיתית, שמרגישים את הקב"ה, ויודעים שבידו לשנות הטבע, כמבואר בפנים, בתוך התורה, וכך אפשר לבקש גם על שידוד הטבע ממש, משום שאין כזה דבר טבע, הכל זה הנהגת הקב"ה, והוא מצפה שנבקש ממנו יתברך.
וכן דברנו מענין הבזיונות והחרפות מכל הכופרים, שזה הנקודה שבלב, שמבזה את האדם, שחושב שאין אלוק בקרבו, שאינו יודע את האמת של הבריאה, מול המציאות שלו בה, וכאשר הלב שלו נפשט מהעקמומיות, ומבין ממש שה' טוב לו, וטוב ה' לכל, הרי שאינו מתבזה כלל, כי איך אפשר לבוא בהיכל המלך ולבזות אותו, כי מי הוא הלוא ישותו נתבטל, ואגב אורחא למדנו מהי תפלה לפי רביז"ל, שהיא ענין ביטול הישות לגמרי, עד שאינו מרגיש כלל המרירות דהאי עלמא, כי אם את האמת לאמתה, שיש הקב"ה, והכל בידו, והכל לטובה וכו' וכו', ותוך כדי תפלה הוא חייב להרגיש את זה, כי הוא בהיכל המלך, ושם אין שייך בזיונות ומרירות וכל מיני רעות מדומות של העולם הזה והבליו. ותראה כמה אמת יש בזה, אם תתבונן בזה, וכדאי לך להקדיש זמן להתבונן בדבר הגדול הנורא הזה, ולעבוד את הימים הבאים עם הקדמה זו.
זכור מה שאמרנו על הפסוק בתהלים: "קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת", שבתחילה מדבר הפסוק על כל קוראיו, ואחר כך עושה תנאי, רק לאלו שיקראו אותו באמת, וזה בדיוק התשובה, שנמצאת בגוף השאלה, כי היכי דמי קריאה להקב"ה? רק על ידי האור של ביטול הישות, של קריאה באמת, כי בלאו הכי אינה נקראת קריאה כלל… וצריך להרגיל את עצמו לזה, יום אחר יום, לחשוב מהקב"ה בעומק הדעת בעת תפלתו, ולזכות לבטל את ישותו, בביטול עצום ונפלא מאד, ואם רבינו לימד את התורה הזו לנו, סימן שאנו יכולים לזכות לזה, ואם אזכר מחר, אכתוב לך עוד.
הכ"ד אוהבך שלמה ברוך.