בעזרת השם יתברך, מוצאי יום שלישי לסדר מקץ, שהיה כ"ז בכסליו, ועתה אור לכ"ח, נר ד' דחנוכה תשע"ז.
לכבוד ידידי היקר לי מאד, היושב בחדרים הכי פנימיים שבלבבי – הרה"ח ר' … שיחי'.
שמת לב שאנשים אוהבים את חנוכה? המצוה הזאת נעשית בעסק גדול אצל רוב אחינו בני ישראל ומגיעה עד הרחוקים ביותר, הסיבה היא, כי אור הוא דבר שיכול להגיע לכל אחד, אם נשפוט לפי מעשינו – הרי שהמצב ביש ביותר, אבל כאשר מדברים על אור, הכל נעלם, האדם מתחבר מיד. וזו דרך בעבודת השם, שבמקום להתעסק עם העבר ועם הקשיים, מתחילים להאיר. משל למה הדבר דומה, לאחד שנכנס לחדר חשוך, ומועד ונופל, כי הוא לא רואה כלום, ונפצע מארון ושולחן וכסא, ולא יודע מה לעשות, ונראה לו המקום כמו גיהנם, אבל תיכף ומיד כשמדליקים את האור – הכל נהיה כל כך אחרת, כל המכשולים שהיו לו מתגלים כרהיטים מועילים וכו'.
כך בזה העולם האדם נמצא בחשך ממש, ונכשל בזה ובזה, וכועס ומתעצב על זה ועל זה, והכל נראה לו מוזר, כאילו אי אפשר להתקדם בחיים, אי אפשר להשתנות, אי אפשר לחיות אחרת, אבל תיכף ומיד כשמאירים לו את הנשמה – הכל נהיה אחרת, הכל מתחיל להאיר לו והוא מרגיש שכל הדברים שחשב שהם מכשולות הם בעצם הצינורות שדרכם הוא יוכל להגיע אל שלימותו.
הנה אנו אומרים נרו, ולכאורה, למה לא עשו זאת מיד, למה אחר כך, למה התעקשו להדליק מיד, דבר ראשון להדליק? תסדרו את בית המקדש, תחזירו את הכל למקום הראשון, ואז תראו איך מתקדמים, אלא העיקר הוא כמו שאמרנו לעיל, שקודם כל דבר – מתחילים להאיר, לא משנה עם מה… אפילו עם כד אחד, קטן ובודד – העיקר שיהיה אור, אחר כך אפשר לעשות את כל העבודות שבעולם.
היום למדנו בחומש שהוא קרא לשני בניו מנשה ואפרים, נשני את כל עמלי – לשון שכחה, ואחר כך הפרני – לשון חיובית, של עשיה והפרחת השממה, וכך היא עבודת השם, מקודם צריך לשכוח את כל העבר, את כל הצרות, את כל המשברים, ואחר כך אפשר להפרות ולהרבות דברים טובים, ויש בזה עוד אריכות גדולה, אבל אין הפנאי מסכים כעת.
הרי כאלו דברי אוהבך מאד, ומתפלל בעדך תמיד
שלמה ברוך בלוי