בעזרת השם יתברך, מוצאי יום רביעי לסדר מקץ, שהיה כ"ח בכסליו, ועתה אור לכ"ט, נר ה' דחנוכה תשע"ז.
לכבוד ידידי היקר לי מאד, היושב בחדרים הכי פנימיים שבלבבי – הרה"ח ר' … שיחי'.
… הפח השמן שהיה חתום בחותמו של כהן גדול הוא בחינת התורות של הצדיק, שהכין לנו כבר לפני הרבה שנים דיבורי התחזקות נוראים ונפלאים כאלו, שגם אם כל השמנים יהיו טמאים היינו הדעות תהיינה מושפעות מכל הזוהמה של הבלי העולם הזה, אסור לנו להכנס ליאוש כלל, כי כבר הכין לנו דיבורים כאלו, שיהיה מי שיהיה – יוכל להתחזק לגמרי ולהיות איש כשר באמת.
היום התחדש לי חידוש קטן, אבל הוא עצום מאד, המדרש אומר בפרשת השבוע – וירא יעקב כי יש שבר במצרים – יש סבר במצרים, היינו שראה שיש תקוה וסבר (שהוא לשון תקוה – האפפענונג), במצרים, ולכן שלח אותם לשם וכו'. וחשבתי, שדייקא במילה 'שבר' שהוא צעבראכנעקייט, רמוז הלשון תקוה – סבר, היינו שבתוך תוקף השבר יש סבר, ואינו שבר כלל, והנה שבר על פי פשוטו של מקרא שבר הוא לשון אוכל, וזה גם רומז לזה, שהשבר הוא ענין אכילה רמוז בלשון של שבירה, כי על ידי השבירה יהיה האדם ניזון מזה למלאות נפשו, כי דייקא מהירידה הכי גדולה זוכה האדם להתעלות ולהתמלאות ולהיות ניזון בגשמיות וברוחניות.
ואף שזה חידוש פשוט, הוא בעיני כמוצא שלל רב, כי תהלה לאל, מכל מה שעובר עלינו – יש לנו נחמה שאנו זוכים להאמין בו יתברך, ולקוות לישועתו האמיתית. אשרינו מה טוב חלקנו, שזכינו להיות בחלקו יתברך, ואנו יודעים שהכל לטובה, ואין דבר רע יורד מן השמים, ואף שזה לפעמים מר מאד לאדם – עליו לידע כי בעל הרחמים בעצמו, יתברך שמו, מסבב כל הסבות ובודאי הוא אוהב אותנו יותר מהאהבה שאנו אוהבים את עצמנו, ואם כן, איך אפשר בכלל להעלות על הדעת שמה שנארע הוא רע, לא! הוא טוב הגמור, ואת זה צריך לחקוק בדעת בכל רגע בחיים.
הרי כאלו דברי אוהבך מאד, ומתפלל בעדך תמיד
שלמה ברוך בלוי