אהבות נושקות זו לזו
דיבורים קדושים של שבת פרשת ויצא תשפ"א
הזוך והזוהר של הנשמה האוהבת את אלוהים, אהבה אינסופית לאינסוף עצמו, מהמקום האוהב שלו אל המקום של אהבה שלנו, שמאבד את גדרותיו והשם 'מקום' נלקח ממנו בצדק, כי אין שום דבר ביקום האלוהי הזה מלבד אהבה עצומה, מתמשכת ואינסופית, והדבקות באהבה הזו היא הדבקות האלוהית בנו, וגם שלא ברצותינו הוא דבוק בנו באמת, והעולם רחב מאד להכילנו אך הוא מתאפס למול האינסוף, אהבה זו אין סופית היא, גם אם יאבדו חפצי ערך האהבה לא תמוט, והיא מחזרת ומכרזת שרוצה וחפצה בנו עד כלות, כביכול שבכיכול, ואין כלות נאמר אלא במי שיכול לכלות, אך אין אומרים במי שאין יכול לכלות שאוהב עד כלות, הוא מכלה ומתכלל במעשהו, ואין מעשה אחר דיבור כלום כי אין עוד מלבדו ממש, והאהבה העליונה נושקת לאהבה התחתונה ואין מתחרה כי הביטוש הענק הזה אהוב הוא על צדדי הצדדים, כביכול ממש, ואין אל האמת ירא מכסאו אלא שמקנא קנאה של אהבה, ואשה סוטה היודעת כי בעלה מרדף אחריה לאהבה ביותר, האם תזנה ולא תשוב אל אישה הראשון כי טוב לה אז מעתה.
וצריך לדעת, שאת האהבה הזו אי אפשר לפרום אפילו על ידי חטא, אמנם לאחר החטא הוכהה כח המרגיש ולא כח האוהב, ואין ההרגשה של היפך אמונה מעידה כלום על המרגיש כי אם ברור שהוא חלק מהעדות הנאמנה על אמתת האמת, האוהב את אלוהים יודע לזהות שורש החטא, הוא מבין את שרשי הויכוח העקוב מדת התמצית, בין "אני אמרתי אלוהים אתם" לבין "אכן כאדם תמותון", ושני התדרים הסותרים הללו, מתנגשים בהימנון אחד יצירתי, והנהון האמת הבלעדית מרחף בשמי השמים החופשיים לחוות ולחוש את העונג, כי אם אנו אלוהים למה תענישנו, ואם איננו אלוהים למה תענישנו, כך או כך אין רצונו בעונש אז למה לדבר על זה, רצונו בעולם של תיקון ותשובה שבעולם כזה אין שום עונש, ועיקר העונש שלא להיות בעולם כזה, כי מי מתעסק בעונשי הסוררים כשחוגגים את הילולת נישואי בת המלך בעצמו, שאז הכל חפצים ליראה את שמו, כי יש יחוד שלם מאין כמותו, של הסכמה של כל הבריאה עם בוראה, ולהבות אש ההסכמה הזו מפעפעת כארס של עכנאי בלב המאמין הדבוק בו יתברך, ואינו סובל דיבורי סרק אודות אמו הורתו, כשם שברור לו מה שמו יודע את שם אמו ואת מקור שרשו ובריאתו, ולית דין צריך בשש, אך האהבה של הנשמה, היא אהבה מסותרת, המלובשת בעינויי געגועים אינסופיים, של בלתי יכולת עם ובלתי יכולת בלי, עד עומק השאול האינסופי גם הוא, כי זה לעומת זה עשה האלוקים, והצמצום הוא אינו כפשוטו אבל צמצום הוא ודאי.
אין אהבה יכולה להפסק, היא רק מתמדת והולכת, היא מגיעה לממדיה הכי ענקיים וגם שם לא פוסקת, גדולה היא האהבה לאוהב הנצחי שהוא אלוהים חיים ומלך עולם, כשם שהוא אינסופי כך אהבתו אינסופית, לכן לא יכיל אותה מקום, גם כשפני האהבה הללו מוסתרות, אין אהבתו נסתרת למרות שאינה ניכרת, אכן ניכרת היא לחוסים בו, כי היא מסתרת אותם בצל כנפיה ומבעטת מכשולי השמחה המסתירים את פני האהבה, כהומלסים השכובים בצידי הרחובות כך נשמות אבודות מחפשות קן לקנן, אינן מוצאות אותו באמת וקול בכייתם מחריש אבנים אטומות, גדול כים שברם של חולי האהבה, הם יעופו וייגעו ולא יגיעו, כי אהבתם חמקמקה ואינסופית היא, ומה שאין לו סוף אין לו התחלה, ואין הם יכולים לאוחזה, והם כמהים כל ימיהם אל האהבה, יש מהם שיפלו אל המתחזים אליה, ויאהבו מאד וישמחו עד יום השבתת החגיגה, כשיתגלה לכל היכן מקום האהבה, ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין, נשיקות אלופות של אוהב נאמן, הרואה באהבתו את חזות הכל, אין אהבה כאהבת האל, וכל אדם נביא האהבה הוא, רצונותיו ועניניו אפילו הכי גשמיים – נוגעים לאהבתה העליונה של השכינה, המקיים ומהווה הכל יתברך שמו רוצה בהפעלת החיים בעולם הזה, ואשרי העם שככה לו הרואה זאת ממנו יתברך, ואין עוד מלבדו ממש. אכן רוח היא באנוש לראות את האור האלוקי הנכון הזה, כי גם באמונת האל יש אמונות כזביות, הרואות במשכיחי אל – אל גלום, ואין טעות גדולה מזו, כי אין אל מצומצם באדם, אלא שהוא אין בלתו ממש, ואין לזולתו ראוי להתפלל, חס ושלום, ואין זאת רק בהקשר לעבודה זרה ממש, אלא גם בבטחונינו בשקר עולמנו אנו עובדים שבעים עבודות זרות בתאוות ממון וכבוד, ואז אנו מייחלים לשוא, ורוצים הבל, ואין לבנו פונה אחר ה' אלוקים חיים, אך עלינו לשבח לאדון הכל, כי הותיר את האהבה בלב, ומים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה, אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה – בוז יבוזו לו, כי אין בעולם כלום מלבד האהבה, ואין עוד מלבדה, כי מציאותו היא אהבה, שיש נמצאים המעידים בכלל על מציאותו, והוא אינו צריך להם כלל, ולבדו ימלוך נורא.