לתקן את הימים שעברו בלא שמחה
יום ראשון לסדר וישלח י"ג בכסלו תשפ"א
שמחנו כימות עניתנו שנות ראינו רעה.
אנחנו צריכים לתקן את הימים האלו, לגרום לעצמנו לראות את ההנאה שהיתה בהם במערכת הכללית לה אנו מחוברים, בהארת האלוקות האוהבת לא ארע מעולם רע, להנות מהכאב הזה שבא לחבק אותנו חזק, ואנו לא מבינים שפתו של חיבוק ורואים בו מכה יבשה, "אוהבים אתך טיפש" נשאגת שאגת מלאכים אוהבים, תורה שלך מה תהיה עליה, והלא מכל מאורעותיך נשזרו פסוקי תנ"ך, ואור בהיר הופץ ממך בעולמות של סדר ההשתלשלות, כל תנועה אל אלוקות שבאה ממך, זעזעה את מציאות הסטרא אחרא בעולם והביאה לידי גילוי המלכות, ובאותם ימי הגלות, שהרגשנו את צער השכינה העצמית שלנו, ולא קלטנו את אור האמת שבצער, והצטערנו כפשוטו ממש, על דברי הבל חולפים, אך הם היו בסוד הימים, ואם ימים ניתנו איך נקללם בקללת החדלון, אור האורות של האמת היו מאיר אז בימי החושך העצובים, ואכן יש אלוקים במקום הזה, ואתה לא ידעת, ורגזת בלא נחת, ועצבת בלא ששון, וכפרת במי שאמר והיה העולם ולרגעים יבחננך, ואף כי מאמין אתה התנהגת כאחרון כסילי הכפירה, אשר בעת בוא עליהם צרה יקללו אלוהיהם, ובקשתינו היא איפה, שמחנו באותו תדר אבוד של עינוי הנפש, שנה בגימטריא ספירה, הרעה שבספירות היא התעבותן בהשתלשלותן הבלתי מדוייקת, ואז הספירות רואות רע, וכתיב, ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה, היינו שצריך לראות את הטוב שבהם, את מה שכן נכון ומדוייק בהם, וכל מסלולי התעיה שלנו הביאונו אל הטוב, לכן אנו מבקשים את השמחה האבודה שבהם.