מכתב שלושים
בעזרת השם יתברך, ערב שבת קודש לסדר פנחס, י"ח תמוז תש"פ.
לכבוד האברך היקר והנעלה ר' … שיחיה.
הנה היום ערב שבת פרשת פנחס, וכבר עבר עלינו היום הקדוש של שבעה עשר בתמוז, ותהלה לאל, זכינו להתענות בו כרצונו של הקב"ה, ובזה בטח קרבנו את הגאולה השלימה, כי יש נחת רוח ושעשועים עליונים להשם יתברך, שיש אנשים ברואי מטה, שמשתתפים בהדי שכינתא בגלותא דילה, והוא מחולל מפשעינו, ועלינו נפלה חובת היום – להיות מבקרים אותה בביקור חולים, כאשר חלתה בגלות החל הזה.
והנה אשתף אותך במה שעלה ברעיוני בענין הסיפורי מעשיות של רבינו ז"ל, שנראה לי שהוא חידוש גדול ועצום, ומביא לנו עומק דעומק, בלימוד הספר הקדוש הזה, בקדושה ובטהרה, ובהתעוררות והתחזקות נפלאות להשם יתברך, כאשר היו נוהגים אנ"ש הקדושים חסידי ברסלב מקדמת דנא, להגות בספר הזה, כמו שהוגים בספרי קודש, בהתעוררות עליונה, והיו משתמשים בלשונות נדירים מן הספר הזה, כשהיו מדברים ביניהם כדי להתחזק, כי החן שנמצא על כל דיבור ודיבור של הסיפורי מעשיות, זה אין לתאר ולשער כלל, רק למי שטעם מקצת מן רדיית הדבש שיש בספר הקדוש הזה, שהוא כולו מלא סודות נוראים שאין לפענחם על פי פשוט, ורק משיח יגלה את הפירוש האמיתי שלהם, אשרי עין ראתה זאת.
כשאמר רבינו ז"ל את התורה ס' המגלה את ענין סיפורי מעשיות, ענה ואמר (חיי מוהר"ן סימן כה): הָעוֹלָם אוֹמְרִים שֶׁסִּפּוּרֵי מַעֲשִֹיּוֹת מְסֻגָּל לְשֵׁנָה. וַאֲנִי אָמַרְתִּי, שֶׁעַל יְדֵי סִפּוּרֵי מַעֲשִֹיּוֹת מְעוֹרְרִין בְּנֵי אָדָם מִשְּׁנָתָם. וחשבתי להתבונן בדיבור נורא זה, ובודאי דברי צחות של רבינו אינם בדיחות כלל, אלא יש בהם עמקות גדולה, נוראה ונפלאה עד מאד, והעמקתי לחשוב בזה הרבה, עד שזכיתי לחשוב איזו מחשבה, שנראית לי עתה כנכונה, והוא רחום יכפר.
למה מרדימים ילד עם סיפור? מה יש בסיפור שמרדים? למה הילד נרדם ולא מתעניין פתאום בהמשך… התשובה היא פשוטה, כשמפרידים אותו מן העולם הריאלי שלו, מעולם המציאות שלו לעולם של דמיון – הוא נרדם, כי הוא מאבד ענין כשהוא עייף, הוא נהנה לשמוע אבל זו שמיעה צפה כזו, מלמעלה, כי זה לא באמת נוגע לו… אך אם, למשל, היו מספרים לו על איזו פוליטיקה, שהיה מזהה בה, שהיא הסיפור שהוא עובר בחיידר – הוא לא היה נרדם, הוא יה נדרך וקשוב לשמוע מה סוף הסיפור, משום שהוא חווה את הסיפור הזה, חי אותו מחדש, כי הסיפור הזה הוא מהעולם הריאלי שלו ולא מעולם נטול מציאות ועולם הדמיון. כך בדיוק הסיפורים שמספרים אנשי העולם, יוצאים מן המציאות כדי להנות קצת, להרפות מהסבל האנושי המתמשך, ולהנות מפנטזיה לא מחייבת בכלל, ולכן העולם אומרים, ובצדק, כי סיפורי מעשיות מסוגל לשינה.
ומה עם הסיפורים של רבינו ז"ל? אני אמרתי להפך מאנשי העולם, אני אמרתי שסיפורי מעשיות מעוררים מן השינה, ואתה יודע למה? משום שרבינו, בשונה מהסיפורים של אנשי העולם, סיפוריו ומעשיותיו הם מהעולם הריאלי שלנו, מעולם המציאות הפצוע שלנו, הנשמה שלנו, כשהיא שומעת סיפור של רביז"ל, היא ממש מתעוררת, למרות שהיא לא בדיוק יודעת את פתרון החידות הגנוזות בתוך הסיפורים הקדושים והנוראים הללו, אבל נפשי יודעת מאד… הנפש יודעת, שכעת הצדיק האמת מספר את הסיפור שלה, את הסיפור הריאלי של החיים עצמם, וכל מה שעובר עליה בחייה מסופר בסיפורים הללו, אחרי כל זה אתה רוצה שהיא תרדם?!
ולא רק שאינה נרדמת, אלא היא מתעוררת בהתעוררות עליונה, היא גורמת לאדם התחדשות נפלאה, הוא רואה פתאום, שהוא מבין מה עובר עליו, הוא לא מבין בדיוק את הסודות שיש בסיפור, אבל את עצמו הוא מתחיל להבין, זה באמת כבר מדיר שינה מעיניו, משום שהוא נדהם לגלות כמה הוא לא ידע כלום על עצמו, וכמה הוא ישן את שינת השבעים שנה של החיים, מבלי שתהיה לו הזדמנות להתעורר בתשובה אל השם יתברך. תחשוב מה זה חיים שלמים, שאדם חושב שהוא מושלם, והוא פשוט ישן, כמו שרבינו ממש מתאר בתורה ההיא, שאין להשם יתברך נחת מהם…
הפתרון שמצא רבינו מעולמות עילאיים שאין לנו בהם השגה, היא אחת מהמתנות הטובות שיש בבית גנזיו יתברך, שאנו נלמד את הדברים הללו, אפילו ביום יום, מעט בכל פעם, כדי שנזכה להתקרב יותר ויותר אל הקב"ה, כי לשם זה החריד עלינו רבינו את כל החרדה הגדולה הזאת, כדי שנשוב באמת אל השם יתברך, ונהיה באמת אנשים כשרים כרצונו יתברך, שנעזוב את כל השטויות שאנו דבקים בהן, שאנו לא רוצים לעזוב אותן, נשליך את אלילי כספנו וזהבנו, שזה לא ממש חייב להיות כסף אלא גם דברים שמאד מאד חשובים שלנו, והם דוחקים את רגלי שכינת הדבקות שלנו בו יתברך, וזה כל הכוונה בהתקרבות לצדיק האמת. אוהבך ידידך מלב ונפש, שלמה ברוך בן רבקה.