קץ שם לחושך
כ"ב כסליו תשפ"א
כאשר אנו סוחבים את צרות החיים על שכמנו, אנו באמת מתנדבים לטפל בבעיות שלנו, מה שלא אמור להיות, אנו חלק ממסלול אבל לא יוצרים אותו, דרך החיים נכפתה עלינו וגם מסלוליה העקומים, אין אדם שיתלונן למה הוא לא בלונדיני אלא אם כן הוא לוקה בנפשו, כך אין האדם להצטער על הסוד הכמוס שהביא אותו לפה, סוד הסודות שאינו מתיימר להציג את עצמו כסוד, הכל כל כך גלוי ומוסתר, הצרות הן מלשון צר ודוחק, כשאדם בפנים – הוא לא יכול לראות את המרחב, זה המנגנון של הצרות ששומרות על המשכיותן על ידי שאין הסובל רואה את הפתח, פקיחת העינים תתבצע כאשר תוסר האחריות מן האדם, כאשר איננו מזוהה עם הרוע שסביבו, הוא יכול לסקר באורח רגוע את המתרחש, את החלק המכאיב שלו בסיפור הוא לוקח בפרופורציה, באנו לכאן אכן כדי להתמודד, אף אחד לא הבטיח שום התחשבות בחלומות שלנו, מותר לנו לחלום אבל כדאי שנדע שיש דברים מכורים מראש, מעבר לבחירה והידיעה שלנו. המסכים להכנע למציאות האלוקית הזו, הוא נכנס למשבצת המתאימה לו, ואינו כואב את המשבצות האחרות שאינן נוגעות לו, אכן רוח הוא באנוש לכלכל מחלהו ולהבין מה שלו ומה שלא, ומה שלא הרחק מעל בית לבך הפנימי, אל תסבול סבל חנם, סבל שלא נועד לך, החיזוק האמיתי הוא לא להתכחש לצער, אלא להסתכל עליו בעיניו ולתת לו את המימד הטבעי שלו, ושלא יתפשט מעבר לגבולו, גבול שם לחושך.