מכתב שלושים ושנים
בעזרת השם יתברך, יום שני לסדר דברים, כ"ח תמוז תש"פ.
לכבוד אהובי אחי, האברך המשתוקק לילך בדרך האמת של רבינו ז"ל, ואשרי חלקו אם יזכה לזה בשלימות, הרב החסיד ר'….שיחי'.
באמת, מה שדברנו אודות בטחון, תיכף כשמדברים אודות בטחון האדם נדרך, וחושב שרוצים שלא יעשה השתדלות, כאשר הזכרתי מזה בסעודה שלישית. אבל תחשוב רגע, מה השייכות בכלל? וכי אם יש לאדם בטחון – אסור לו לעשות השתדלות? ועדיין נאמר בפה מלא, שההשתדלות יש לה איזה סוד אחר, ואין לה שום שייכות ישירה עם ההשתדלות, כי גם בתוך ההשתדלות צריך להיות בוטח וסמוך, לא על ההשתדלות אלא על השם יתברך בעצמו.
יכול אדם שתהיה לו אמונה שלימה בה' אבל לא תהיה לו מדת הבטחון, כמו שאמר רבנו ז"ל בספר המדות, אבל בודאי יש דרגות גבוהות יותר באמונה, והבטחון הוא פרי האמונה השלימה, שאדם סמוך ובטוח עליו יתברך, וזה הכל לפי הדרגה של האדם, כי אכן, כמה שזה מטריד להגיד את זה, אבל גם אם היינו יושבים בבית – היינו זוכים לכל מה שמגיע לנו, אבל כיון שאין אנו במדרגה הזו – אסור לנו לעשות כך, אלא "יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב" (תהלים קד, כג), אבל דבר אחד כן נשאר, שעם יציאתינו החוצה – עדיין אסור לסמוך על כך, כי מה יעשה אדם ולא יוכל לנשום או ללכת, האם יוכל להשתדל?
אנו נמצאים בימי בין המצרים, אנו רחוקים מאד מהחורבן וקרובים מאד לגאולה, ולכן קשה לבני אדם של דורנו להרגיש באמת את צער החורבן הנורא, איך שבית מקדשנו חרב ושמם ושועלים ויותר גרועים משועלים הילכו בו, וצריך לחשוב על זה, כמה וכמה שנים, מאות שנים ממש, אלפיים שנים, שבוטלו הקרבנות שהיו מקריבים לאלוקי ישראל, והכל שם שקט ושממה, ואין את הנחת רוח הנפלאה שהיתה מ"אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה'" (ויקרא א, ט), וצריך להתבודד על זה, וגם על עצם זה שלא אכפת לנו כל כך, ועד אנה נפשנו תשתוחח בגלות הארוכה הזו, ושכל הפגמים והעבירות שנו נמשכים מהגלות, כי אם היינו מרגישים את הקב"ה באמת, ואם היה האור גלוי כל כך – לא היינו נראים כמו שאנו נראים. וזה השיעור שעלינו ללמוד, בפרט בימים האלו.
מוהרא"ש ז"ל היה רגיל לחזור על דברי מרן הבעל־שם־טוב הקדוש זי"ע: קרבה אל נפשי גאלה, שעד שנזכה אל הגאולה האמיתי והשלימה, הגאולה הכללית של כל נשמות ישראל, אפשר לזכות אל האור הפרטי של הגאולה, יהודי יכול להיות גאול, כמו שאמר מוהרנ"ת ז"ל: מיין חלק משיח איז שוין דא… וזה סובב והולך על כל אחד ואחד, על כל יהודי ויהודי, כל מה שעובר עלינו – הוא תהליך של גאולה, כידוע שבתוך המילה גאולה יש גולה, כשמכניסים את הא', אלופו של עולם בתוך הגולה, נוצר צירוף של התיבה גאולה, כי גם בזמנים הכי קשים שלנו, יש את הבסיס לגאולה האישית והפרטית שלנו, שדווקא על ידי מה שאנו עוברים, סבל ונסיונות, אנו נכיר יותר טוב את הבורא יתברך, את האמת שכה חמקמקה מאתנו, ואנו כה מתרחקים ממנה. והנה כעת יש קירוב.
להתקרב אל הבורא יתברך, זו תודעה מקסימה, שאדם פשוט לא מסוגל לחשוב מחוץ למציאות האלוקית האופפת אותו, לא בתור יאוש מהעולם, או התנגדות לזרימת החיים, אלא בתור אמת ברורה כזו, כמו שאתה לא יכול להתנתק מהמחשבה אודותיך, אודות רצונותיך ועניניך, אתה לא יכול, כי זה פשוט אתה, כך הנקודה האלוקית הבוערת בקרבנו היא פשוט נקודה אמיתית, פנימית, הכי מציאותית שיש, הכי נוכחת, ואסור, פשוט אסור – להתעלם ממנה או להדחיק אותה.
זה גם לא עוזר הרבה להתנתק מהשם, כי הוא נוכח ממילא, הוא הנוכחות היחידה בעצם. אתה יודע, הרבה אנשים בתחילת עבודתם בתפילה ובהתבודדות, יש להם טענה שאין הם מרגישים את ההקשבה של הבורא, ונדמה להם חלילה שמדברים לקיר, ומוהרא"ש הק' מזכיר את זה בקונטרסים, שכל זה בא מהכפירות והאפיקורסות שנכנסו בך וכו', אבל באמת, אם תחשוב קצת, כל הדיבורים שאנו מדברים לכל מיני זולתים, הם אלה שלא מקשיבים בכלל, כל אחד עסוק בעצמו, ומקסימום יקשיב לך בחצי אוזן, ועוד ילעג בלבו קצת וכו', אבל המקשיב היחיד באמת הוא רק השם יתברך, כי הוא היחיד שמקשיב…
התודעה הפנימית הזו, שהשם יתברך היחיד שמקשיב, היא תודעה שאמורה להביא אותנו לכל המדרגות שלנו, שנבין היטב שהחיים שלנו זה הוא, והוא יתברך חי מתוכנו, וככל שזה מטריד אותנו, זה מראה כמה ששרירי הנפש שלנו לא מאומנים דיים לרכוש את התרגול האלוקי הזה, לחיות 'מתוך' השם יתברך, פשוט ככה.
אין עצה אחרת לחיות חיים שכאלו, שאני מכיר אותה כיעילה, לעניות דעתי, חוץ מהחיים על פי רבינו ז"ל. ועליך אהובי אחי, לעשות התחלה חדשה בלימוד הספרים הקדושים שלו, בלי שום תירוצים, שלא יעבור עליך יום אחד, מבלי שום התחמקויות, ליקוטי מוהר"ן, ליקוטי הלכות – יום יום ממש, ככה הימים שלך יהיו נראים אחרת מבעבר, אתה תרגיש את הצדיק מלווה אותך ביום יום, העצות הנפלאות שלו לכל דבר וענין תתנה לך כוח אמיתי לעמוד בנסיונות של החיים, תחשוב על הספר הנפלא ליקוטי תפלות כמה אור של קרבת אלוקים יש בו, כמה הדרכה של מוסר ויראה גנוזה בתוך התפלות הנוראות האלו, ואנו יכולים להתפאר המון עם ההתקרבות ובתכלס אנו מפסידים את מה שיש לנו בידים, ועל זה ידוו כל הדוויים.
החיים על פי רבינו – הם חיים של גאולה פנימית, שאדם מסוגל להשתחרר מכל התאוות המוזרות הפוקדות אותו ומרחיקות אותו מן התכלית הנצחית שלו, מן האמת הפנימית שלו, כשהוא לומד את השיעור הקבוע שלו בליקוטי מוהר"ן הקדוש, והוא רואה את היופי הפנימי שבכל תורה ומאמר מהתורות של הרבי, הוא מבין בכל פעם הבנות חדשות ולוקח צידה לדרך לחיים שלו, אזי הוא זוכה לתשובה שלימה ולהמון השגות אלוקות, עין לא ראתה. אשמח מאד שתכתוב לי בחזרה, אם קבלת דברי אלו, ואם אכן אתה הגברת את הלימוד שלך בספרי רביז"ל, שלדעתי, הוא העיקר שבעיקרים, בחיי היהודי בעולם הזה. הכ"ד דודך, המדבר מתוך אהבה עצומה אליך, ורוצה בעלייתך, שלומב"ר.