{033 שִׂיחָה דּוּגְרִית עִם הַבּוֹרֵא}

כשהמלים יוצאות מהלב

כ"ג כסליו תשפ"א

אהבה לאלוקים

אֲנִי אוֹהֵב אוֹתְךָ בּוֹרְאִי, הֵבֵאתָ אוֹתִי לָעוֹלָם כְּדֵי לִיצוֹר אוֹתִי לְטוֹב גָּמוּר, הֲמוֹן דְּבָרִים אֲנִי לֹא מֵבִין, מַה שֶּׁאַתָּה עוֹשֶׂה עִמִּי, אֲבָל אֵין לִי שׁוּם מֵידַע עַל הֶעָבָר שֶׁלִּי קֹדֶם הֱיוֹתִי פֹּה, וְעַל הֶעָתִיד שֶׁלִּי, וְתַפְקִידִי הַגָּדוֹל בְּמַעֲרֶכֶת הַכְּלָלִית שֶׁל גִּלּוּי מַלְכוּתְךָ, וַאֲנִי מִתְבַּיֵּשׁ שֶׁלִּפְעָמִים אֲנִי בְּצַעַר גָּדוֹל וּבְעַצְבוּת, כִּי אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁרַע לִי, אֲבָל בִּפְנִימִיּוּת לְבָבִי אֲנִי מַאֲמִין כִּי הַכֹּל לְטוֹבָה גְּמוּרָה וְאֵין שׁוּם רַע בָּעוֹלָם כְּלָל, אַתָּה עוֹשֶׂה הֲמוֹן דְּבָרִים כְּדֵי לְנַסּוֹת אֶת אַהֲבָתִי אֵלֶיךָ, אֲנִי נִשְׁבַּע לְךָ רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, לַמְרוֹת שֶׁאֲנִי נוֹפֵל מַטָּה מַטָּה בְּכָל פַּעַם, אֲבָל אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה אוֹהֵב אוֹתִי וַאֲנִי אוֹהֵב אוֹתְךָ, וְאוֹסִיף לֶאֱהֹב אוֹתְךָ עוֹד וְעוֹד, יוֹתֵר וְיוֹתֵר, אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֵינִי חַי כִּרְצוֹנְךָ הַטָּהוֹר, וְהַרְבֵּה עֶצֶב אֲנִי מוֹסִיף לְמַעְלָה עַל יְדֵי מַעֲשַׂי הַלֹּא מְתֻקָּנִים, וּדְרָכַי אֲשֶׁר לֹא נְכוֹנוֹת הֵמָּח. אֲבָל בְּהֵן צִדְקִי, אֲנִי רוֹצֶה, כּוֹסֵף, מִשְׁתּוֹקֵק, מִתְגַּעְגֵּעַ, כָּמֵהַּ, נִכְסָף, נִמְשָׁךְ וּמְקַוֶּה שֶׁיּוֹם אֶחָד יָבוֹא וְאֶזְכֶּה לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ, וְתִהְיֶה הַתְּשׁוּבָה נִצְחִית, שֶׁתִּתְבַּטֵּל לָהּ הַפְנָיַת הָעֹרֶף.

,

פצעי אהבה

כָּל חַיַּי הִנְּנִי מָלֵא רִגְשׁוֹת אַשְׁמָה עַל רִחוּקִי מִמְּךָ, אֲדוֹנִי מַלְכִּי וֵאלֹהַי, אַךְ שִׂמְחָה פְּנִימִית אַף מְקַנֶּנֶת בְּקִרְבִּי בִּהְיוֹתִי דָּבוּק בְּךָ וּבְשִׂמְחָתְךָ, אֵינִי יָכוֹל לַעֲזֹב אוֹתְךָ, כִּי אַתָּה מְמַלֵּא אוֹתִי בְּאַהֲבָה אֵלֶיךָ, וְכַמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים, אֲנִי מַאֲמִין בָּאַהֲבָה שֶׁל הַפָּנִים הָעֶלְיוֹנוֹת אֵלַי, תֶּן בִּי אַהֲבָה גְּדוֹלָה יוֹתֵר, שֶׁאוּכַל לַעֲבוֹר אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה בְּשָׁלוֹם, בְּשַׁלְוָה וּבְאַהֲבָה, תֶּן לִי אַהֲבָה בְּלִבִּי לְכָל יְצוּרֶיךָ, וְשֶׁלֹּא אֶשְׂנָא וְאֶסְלֹד מֵאַף אָדָם, כֻּלָּם יִהְיוּ אֲהוּבִים שֶׁלִּי, כִּי צֶלֶם צַלְמְךָ תִּתְבָּרֵךְ עֲלֵיהֶם, אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁכָּל מַה שֶׁעוֹבֵר עָלַי מִבְּנֵי אָדָם, אֲפִלּוּ הַדְּבָרִים הַקָּשִׁים בְּיוֹתֵר, הֵם הַכֹּל סִבּוּבִים מִמְּךָ תִּתְבָּרֵךְ וְתִתְעַלֶּה, כְּדֵי לְהִתְאַהֵב בִּי יוֹתֵר וּכְדֵי שֶׁאֹהַב אוֹתְךָ יוֹתֵר מֻשְׁלָּם, אֵלּוּ הֵם פִּצְעֵי אַהֲבָה, אַף מְנֻתָּח בָּעוֹלָם לֹא שׂוֹנֵא אֶת הַמְנַתֵּחַ שֶׁלּוֹ שֶׁהִכְאִיב לוֹ רַבּוֹת אַךְ הֵבִיא לוֹ מָזוֹר, אַתָּה מְנַתֵּחַ אוֹתִי הֲמוֹן, אֲנִי מְסַיֵּם נִתּוּחַ אֶחָד וַאֲנִי כְּבָר בַּשֵּׁנִי, אַתָּה עוֹשֶׂה לִי הֲמוֹן טוֹבוֹת, אַתָּה רוֹאֶה אֶת דִּמְעוֹתַי הַזּוֹלְגוֹת בְּכָל יוֹם, אֲבָל אַתָּה מַמְשִׁיךְ לְנַתֵּחַ אוֹתִי, כִּי רְפוּאָתִי עֲדַיִן לֹא הֻשְׁלְמָה, וְאַתָּה כּוֹבֵשׁ רַחֲמֶיךָ לַעֲשׂוֹת בֵּי אֶת הַטּוֹב הַגָּמוּר.

קריאה מארץ תלאובות

אֲנִי עַקְשָׁן וְלֹא מֵבִין אֶת הָרְמָזִים, וְאַתָּה בְּסַבְלָנוּתְךָ אֵלַי, אַתָּה מַזְרִים לִי כֹּחַ וְאֹמֶץ לַחַיִּים, וּבִשְׁבִיל מַה אַתָּה עוֹשֶׂה אֶת זֶה אִם אֲנִי כָּזֶה חוֹטֵא וּפוֹשֵׁעַ, כִּי אַתָּה מַאֲמִין בִּי, וְיוֹדֵעַ שֶׁבְּסוֹפִי אֶחֱזֹר אֶל זְרוֹעוֹתֶיךָ הַמְּחַבְּקוֹת, אַתָּה מַכִּיר אוֹתִי בִּפְנִימִיּוּתִי, שֶׁאֵינִי יָכוֹל לְהִתְרַחֵק מִמְּךָ אֲפִילוּ לִשְׁנִיּוֹת בּוֹדְדוֹת, אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת לִבִּי, כַּמָּה פְּעָמִים רָצִיתִי לִבְרֹחַ מִמְּךָ אֲבָל פָּשׁוּט אִי אֶפְשָׁר, אַתָּה כָּל כָּךְ נוֹכֵחַ, כָּל כָּךְ אֲמִתִּי, וַאֲנִי מַמָּשׁ מַרְגִּישׁ שֶׁאֵין פֹּה כְּלוּם בַּיְקוּם, הַכֹּל רֵיק, שֶׁקֶט נוֹרָא יֵשׁ כָּאן, וְרַק הָאֱלֹקוּת מְדַבֶּרֶת, אֲנִי שׁוּב וְשׁוּב רוֹצֶה אוֹתְךָ, מֵאֶרֶץ תַּלְאוּבוֹת אֲנִי קוֹרֵא אֵלֶיךָ בִּקְרִיאָה בּוֹכִיָּה מֵעֵמֶק נַפְשִׁי הַשְּׁבוּרָה, אַל תִּתְכַּסֶּה מִמֶּנִּי אֵלַי, אָכֵן אַתָּה אֵל מִסְתַּתֵּר בְּשַׁפְרִיר חֶבְיוֹן, אַךְ אֲנִי יוֹדֵעַ אוֹתְךָ, כִּי רְאִיתִיךָ, חָזִיתִי, חָמִיתִי, פִּשְׁפַּשְׁתִּי, וְאוֹרְךָ הַגָדוֹל נִגְלָה אֵלַי.

אכן אתה אל מסתתר

אֲנִי בָּטוּחַ בְּקִיּוּמְךָ הַמִּסְתַּתֵּר, אֲנִי רוֹאֶה אוֹתְךָ פּוֹעֵל, אֲבָל תָּסִיר מִמֶּנִּי אֶת הָעִוָּרוֹן שֶׁל הַהַסְתָּרָה, אֵיךְ אֶפְשָׁר לַעֲבוֹד אוֹתְךָ אִם הַכֹּל כָּל כָּךְ מֻסְתָּר? אֵיךְ נַרְגִּישׁ אוֹר אֱלוֹקִי כְּשֶׁהַכֹּל כָּל כָּךְ מְסֻבָּךְ, אַתָּה זוֹכֵר כַּמָּה אֲנִי רוֹצֶה לָשׁוּב אֵלֶיךָ, לְהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ, לְהִזְדַּוֵּג אֵלֶיךָ, לֵהָנוֹת מִמְּךָ וְלִחְיוֹת אֶת הַחַיִּים שֶׁאַתָּה נוֹתֵן לִי בִּקְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה, בְּאַהֲבָה אֲמִתִּית אֵלֶיךָ, כִּי אֵין לִי בַּלֵּב כִּי אִם אַהֲבָה אֵלֶיךָ, אֲנִי אוֹהֵב לְדַבֵּר אֵלֶיךָ, אֲנִי אוֹהֵב לְהַרְגִּישׁ אֶת הַנּוֹכְחוֹת שֶׁלְּךָ, אַתָּה בְּלִבִּי תָּמִיד, אֲבָל תַּעֲשֶׂה לִי טוֹבָה, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַל תִּדְחֹף אוֹתִי לְשׁוּם חֵטְא, אֵין לִי כֹּחַ לָזֶה, אֲנִי לֹא אוֹהֵב חֲטָאִים, אֲנִי לֹא צָרִיךְ אוֹתָם, כְּשֵׁם שֶׁאַתָּה לֹא מַרְשֶׁה שֶׁנַּעֲשֶׂה אוֹתָם, גַּם לִבִּי לֹא מַרְשֶׁה לִי, אֲנִי לֹא נֶהֱנָה מִזֶּה, רַק סֵבֶל עֲנָקִי מִתְמַשֵּׁךְ יֵשׁ לִי מֵחֵטְא, חֲטָאִים זֶה מַשֶּׁהוּ שֶׁהוֹרֵג אוֹתִי לְגַמְרֵי… לֹא מוֹצֵא שֶׁזֶּה מֵבִיא לִי תּוֹעֶלֶת בְּשׁוּם צַד. אֲבָל לָמָּה זֶה כָּל כָּךְ קָשֶׁה, לָמָּה אֲנִי עוֹשֶׂה דְּבָרִים שֶׁאֲנִי לֹא רוֹצֶה, לָמָּה הַחַיִּים שֶׁלִּי כָּל כָּךְ חֲשׁוּכִים, וְאֵין לִי שׁוּם אוֹת מִמְּךָ, אֲנִי כָּל כָּךְ בָּטוּחַ שֶׁאַתָּה אוֹהֵב אוֹתִי, אֲבָל כַּמָּה נָעִים יִהְיֶה לִשְׁמוֹעַ אֶת זֶה מַמָּשׁ, בְּקוֹל הַנְּשָׁמָה הַפְּנִימִי, אַתָּה יוֹדֵעַ טוֹב טוֹב לְהַעֲבִיר קוֹלוֹת וְתוֹבָנוֹת מִן הַשָּׁמַיִם אֵלַי, מֵהַלֵּב הָעֶלְיוֹן אֶל הַלֵּב שֶׁלִּי, מֵהָאֱמֶת שֶׁלְּךָ אֶל תּוֹכְכֵי הֲוָיָתִי הָאֱלוֹקִית, אָז בְּבַקָּשָׁה, נוּ, אֵייבִּישְׁטֶער!

אחדות ודבקות גמורה בך

כִּי אֵין אֲנִי נִפְרָד מִמְּךָ כְּלָל, הֲרֵי אַתָּה רָצִיתָ שֶׁנִּהְיֶה חֵלֶק אֱלוֹקַ מִמַּעַל, אֲנִי מַסְכִּים לָזֶה, אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְאַחֵד בֶּאֱלֹהוּת, בֶּאֱמֶת הַבְּרוּרָה שֶׁלְּךָ, בֶּאֱמוּנָה הֲכִי חֲזָקָה וּפְנִימִית, בֶּאֱמוּנַת מְצִיאוּת אֱלֹקִים חַיִּים, בֶּאֱמוּנַת תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, בֶּאֱמוּנַת חֲכָמֶיךָ הַנְּבִיאִים וְהַמּוֹרִים שֶׁבְּכָל דּוֹר, אֲנִי רוֹצֶה לִרְקֹד אִתְּךָ אֶת הָרִקּוּד שֶׁל הַחַיִּים שֶׁלִּי, אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי כִּי צַר לִי, אֲנִי נִמְצָא כָּל כָּךְ לְבַד בַּחַיִּים, אֵין לִי אַף אֶחָד בֶּאֱמֶת שֶׁיָּכוֹל לְהָבִין אוֹתִי מִלְּבַדֶּךָ, אֲנִי בְּעַצְמִי לֹא מֵבִין אֶת עַצְמִי כְּלָל, אֲבָל אַתָּה מֵבִין מְאֹד, וְאַתָּה הָאֱמֶת הֲכִי אֲמִתִּית שֶׁלִּי, אַל תַּעֲשֶׂה אוֹתְךָ קָשֶׁה לְהַשָּׂגָה, לַמְרוֹת שֶׁזֶּה אָכֵן כָּךְ, כִּי כְּבָר גָּלוּי לָנוּ הַסּוֹד, שֶׁאַתָּה כִּבְיָכוֹל, רוֹצֶה אוֹתָנוּ, מַמָּשׁ רוֹצֶה, הֲרֵי אֲנִי אוֹמֵר לְךָ כָּל לֵיל שַׁבָּת בְּקִדּוּשׁ – 'כִּי רָצָה בָּנוּ', שֶׁאַתָּה כֵּן רוֹצֶה אֶת הַשַּׁיָּכוּת אִתָּנוּ, וְאִם אֲנִי בָּשָׂר וָדָם, טִפֵּשׁ מְטֻּפָּשׁ , לֹא עוֹשֶׂה טוֹב בַּקֶּשֶׁר הַזֶּה, אַתָּה הֲרֵי הַיָּחִיד שֶׁיָּכוֹל לַעֲשׂוֹת שֶׁזֶּה לֹא יִהְיֶה כָּךְ, שֶׁאֲנִי אֶתְנַהֵג כָּרָאוּי, שֶׁאֶהְיֶה אִישׁ כָּשֵׁר בֶּאֱמֶת בֶּאֱמֶת, בְּכָל לִבִּי וְנַפְשִׁי, וְאֶחְיֶה אֶת הַחַיִּים שֶׁלִּי מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וְאַהֲבָה גְּמוּרָה, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.