מכתב שלושים וארבעה
בעזרת השם יתברך, יום רביעי לסדר דברים, ראש חודש מנחם אב, תש"פ.
לכבוד ידידי היקר, האברך החשוב… שיחי'.
בעוד חדשיים מהיום, אנו מתחילים שנה חדשה, ומתרגש עלינו יום הדין הקדוש של ראש השנה, שאז אנו ממליכים את השם יתברך, וכבר דרשו דורשי רשומות, אשר א"ב ראשי תיבות א'לול ב'א, וחודש אלול הוא כבר באמת יריית הפתיחה של הימים הנוראים, ובאמת אצל אנשי שלומנו, התחיל הכל מחמשה עשר באב, שהוא בחודש הזה גופו, וממילא היום הזה, הוא יום חשוב ביותר, כי אנו פותחים בחודש שיש בו חציו אבלות על חורבן בית המקדש, וחציו ניחום אלוקי, בסוד נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם. והחודש הזה הוא בחינת מן המצר קראתי י"ה, ענני במרחב י"ה. שיש בו גם מצר וגם מרחב, ואין כאן המקום לבאר את הענין בזה.
צריך שתדע, כי מה שרבינו ז"ל אומר לנו שלא נתייאש, ואין שום יאוש בעולם כלל, והרבה אנשים לא מבינים את הניסוח הזה, וטופחים על שכמם, שהם באמת אנשים נורמלים ומאושרים, ואינם מיואשים כלל, ואינם צריכים את ההתחזקות הזו, שלדעתם, מתאימה לאנשים מדוכאים ועצובים וכו'. באמת, אין העולם מבין את הפירוש של המילה 'יאוש', ולכאורה, גם מי ששמח בחייו – אך אין בו את התקוה הראשונה של נשמתו להיות איש כשר באמת, ולזכות לכל המעלות ולכל המדרגות שבעולם, הרי שהוא מיואש מהאמת הכי אמיתית, ומתייאש מהאוצרות הגנוזים שיש ממש בידו.
אל תשכח לרגע אחד, שאתה יכול, בהתעוררות אמיתית אחת – להיות איש צדיק, דבוק בו יתברך בתכלית הדבקות, ואף שברגע הקודם – היית מי שהיית, עליך לזכור את נקודת ההתחדשות הזו, שאין שום יאוש בעולם כלל, אפילו מרגע לחברו, אף שהרגע הקודם היה קשה ביותר, והנפילה היתה גדולה ביותר, עם מחשבה אחת של אמת – אתה קרוב אל השם יתברך, ובלבד שתהיה באמת לאמיתה, בלי שום שקר והטעיה עצמית, כי את השם יתברך אי אפשר להטעות כידוע, וצריך לזכור תמיד, שעל זה כיוון רבינו ז"ל בחזקו אותנו כל כך שאין שום יאוש, עלינו ממש, אף שאנו חיים בחיים מסודרים ויש לנו עתיד וכו', אבל אם במשמעות הרוחנית שלנו, כבר 'השלמנו' עם מצבינו, ואין אנו צורחים את האמת של הקב"ה מתוך גרון ניחר, הרי שאנו מיואשים מאד מאד.
וכנגד היאוש הזה, עלינו לזכור את התקוה הגדולה, שלא רק שכל יהודי, יהיה מי שיהיה, באיזה מקום ומצב שיהיה, יכול להתעלות לדרגות הגבוהות ביותר, אלא אנו זכינו בכפליים, שהרבי שלנו הבטיח לנו, שאם נשמע בקולו, לא תהיה דרגה אחת בעולם שלא יביא אותנו אליה, והדברים האלו חודרים כל חדרי בטן, מי שמע כזאת? מי ראה דברים כאלו כתובים עלי ספר, ולא התלהב לבבו להמשך אחריו יתברך, כמאן דרדיף בתר חיוהי, הרי מבטיחים לנו כאלו הבטחות, איך נהיה בטלנים ונשכח מכל זה.
ואל תחשוב שאנו לא שוכחים, אלא בפירוש כן… עוברים הימים והשנים, ואנו ממש נראים כמו אתמול שלשום, עם עוד כמה קלקולים ופגמים, הפסדים ואסונות רוחניים, והכל בא מחמת שאיננו קופצים ממקומנו לרוץ אחר האמת שבלבנו. ואל תשבר מהדיבורים האלו, כי אם נשים שנינו לב אל האמת הזועקת הזו, סופנו, שנזכה לכל הטוב שבכל העולמות. כי זו מהות ההתקרבות לרבינו, שהוא רבי אמת מאד, ורוצה לעשות מאתנו צדיקים נוראים מאד, שלא היו כמה דורות, וזו אמת לאמיתה.
אבל הכל צריך להיות בישוב הדעת, ולא בחפזון של 'עובדים' שלא שנו ולא שלשו מימיהם את ספרי רביז"ל, שהם מבוהלים לחטוף מה שנראה להם יפה ונאה, או איזו גניחה טובה ששמעו אצל אנ"ש, איזה ניגון, וכל מיני דברים חיצוניים כאלו, וללא דעת רבינו הכתובה בספריו הקדושים – הכל הבל הבלים אין בו ממש.
אבל אף מי שיש לו כן בקיאות בספרי רביז"ל, ויודע מהעצות שלו, עליו לחזור המון פעמים על שיחה זו מרבנו ז"ל (שיחות הר"ן סימן כז): אַף עַל פִּי שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לִהְיוֹת זָרִיז גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד בַּעֲבוֹדַת ה' לְהִזְדָּרֵז מְאֹד בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה לַעֲשׂוֹת הַרְבֵּה בַּעֲבוֹדַת ה', כִּי עִקַּר הוּא הָעֲשִׂיָּה, לִלְמֹד הַרְבֵּה וְלַעֲשׂוֹת מִצְווֹת הַרְבֵּה וּלְהִתְפַּלֵּל וּלְהִתְחַנֵּן הַרְבֵּה לִשְׁפֹּךְ לִבּוֹ לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָר עִנְיְנֵי עֲבוֹדַת ה', אַף עַל פִּי כֵן אַל תְּהִי נִבְהָל כְּשֶׁאַתָּה רוֹאֶה בַּסְּפָרִים קְדוֹשִׁים עִנְיְנֵי עֲבוֹדוֹת הַרְבֵּה, אַל תְּהִי נִבְהָל מִפְּנֵי זֶה לֵאמֹר מָתַי אוּכַל לְקַיֵּם אַחַת מֵהֵנָּה מִכָּל הָעִנְיָנִים הַלָּלוּ, מִכָּל שֶׁכֵּן כֻּלָּם. כִּי צָרִיךְ לְבַל יִהְיֶה מְבֹהָל לַחְטֹף הַכֹּל בְּבַת אַחַת. רַק לֵילֵךְ בְּנַחַת בְּהַדְרָגָה מְעַט מְעַט. וְלֹא שֶׁיְּהֵא מְבֹהָל וּמְבֻלְבָּל שֶׁרוֹצֶה לְקַיֵּם וְלַחְטֹף הַכֹּל בְּבַת אַחַת וּמֵחֲמַת זֶה נִתְבַּלְבֵּל לְגַמְרֵי, כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ בִּשְׂרֵפָה חַס וְשָׁלוֹם שֶׁמֵּחֲמַת הַבֶּהָלָה חוֹטְפִין מַה שֶּׁאֵין צְרִיכִין. רַק צָרִיךְ לִנְהֹג בְּהַדְרָגָה בְּנַחַת מְעַט מְעַט.
ותראה בעיניך את המראה הגדול הזה, שרבינו ז"ל, מצד אחד, מעמיס עלינו את כל העבודות הקדושות, ללמוד הרבה, להתפלל הרבה, ועם כל זאת, אסור לשכוח, להתנהג בהדרגה מעט מעט, בנחת… בישוב הדעת… כי אם חוטפים בבהלה, הרי שלא נשאר כלום וכו'. ועל כן זאת עשה והנצל. שתתבודד על זה, ותחשוב איך אתה יכול להיות איש כשר מעתה, ואילו דברים בספרי רבינו ז"ל אתה יכול לקיים מחדש, ובהתלהבות עצומה, כי אם לא עכשיו, שאתה צעיר לימים, וכל החיים לפניך, אזי אימתי? כאשר כלים הכוחות, ומתחרטים שלא עשו מספיק בעבודת השם?
ראה אהובי אחי, איזו נחת רוח יש להבורא יתברך מהדברים שאנו מדברים, שהם דיבורים נצחיים שיחרתו בנשמתינו לנצח, שחיינו בזה העולם, והיה לנו חשק לעשות רצונו של הקב"ה בלבב שלם, תשמח על זה, וגם תרקוד על זה, כי זהו חלקנו בחיים.
מנאי ידידך עוז
שלמה ברוך