מנורת המקדש בבית
ערב שבת חנוכה תשפ"א
כמו יין המשכר, וסם החיים המרפא, כך האור של חנוכה שבא בגלות, להאיר את החושך, כדי שנוכל להתקיים בינתיים, אור של בית המקדש, הוא אור של זמן הגאולה, כשאנו נמצאים בבית שלנו, הרחק מאד ממקום המקדש, ואנו מסוגלים בבית שלנו להביא אור כה בהיר הביתה, הרי שאנו לומדים משהו על הסיבה לגלות, כמה אור ונחת רוח עולה להשם יתברך מהאורות הקטנים המרצדים שלנו, בחנוכיה הפשוטה הביתית, ללא יומרות גדולות. שם דווקא מתרחשת הגדלות הזו. כל לילות וימי החנוכה, מסוגלים לעורר רחמים אצל בעל הרחמים למען גאולתינו ופדות נפשינו, וגם במישור הפרטי, כשאנו ישובים מול הנרות, אנו יכולים לגאול את הניצוץ הקדוש שנשכח אי שם בתהומות הנשיה של הנפש שלנו, לפעמים אנו שוכחים שאנו חיים חיי רוח, שהנשמה שבקרבנו משולה לנר המאיר, והנר הזה של חנוכה מצית את ההקשר האורי של הנשמה, יהודי שיודע להתלבב מול מצוות, יכול לשאוב המון מההארה הגדולה שמאירה בחנוכה הקדוש והנורא.
נרות הגאולה האלו, באים במידה של מוסיף והולך, כי כך היא גאולתם של ישראל קימעא קימעא, אין הנגאל רואה את ההמשך של הדרך, הוא רואה נס אחד קטן, ועליו לאמצו, ושיהווה לו תמרור בהמשך תובנת החיים שלו, כל נר מאיר, כל נס – הוא שיעור של התקדמות בחיי האושר של דבקות באור פני מלך חיים, כאשר אנו מצליחים לגייס נר אחד מתוך המון נרות כבויים, אנו מוסיפים והולכים לגלות ולמצוא עוד נרות כבויים, ולהוסיף ולהדליקם. כשאנו מדליקים את נרות החיים שלנו עלינו להשתמש בשמן, 'השמן' אותיות 'נשמה', בנשמה שלנו יש די חומר בעירה שנוכל באמצעותה לפעול את האור הגדול הזה, אך לא תדלק הנשמה, אם לא נציץ לתוכה, לגלות את מה שהיא אוהבת באמת, את מה שהיא רוצה, ולאן היא נמשכת מתוך פנימיות האמת שלה, בימי החנוכה מאירה מדת האמת בעולם, אפשר ליהודי לשבת באמת ליד נרות ותובנות נפש פנימיות יכולות לצוף במרחב התודעתי שלו, אם רק יסכים להיות כנה ואמיתי, הנר יאיר לו את הלב.