מכתב שלושים וחמשה
בעזרת השם יתברך, יום רביעי לסדר דברים, ראש חודש מנחם אב, תש"פ.
לכבוד ידידי היקר, האברך החשוב … שיחי'.
הנה באתי לקיים קבלתי לכתוב לך מכתב חיזוק, כדי שנוכל שנינו יחד להתקרב אל השם יתברך באמת לאמיתה, ושלא נטעה את עצמנו בעולם הזה, כי העולם הזה מטעה אותנו מאד, ורבנו ז"ל בפירוש ביקש מאתנו, שלא ניתן להעולם להטעות אותנו, ואמר, את זה תקבלו מאתי שלא תתנו לעולם להטעות אתכם. ונמצא, שכל ענין רביז"ל הוא רק הדבר הזה, שלא נטעה את עצמנו, ונפסיק עם התירוצים השונים והמשונים, שיש לנו בכל יום על כל דבר וענין, ומצד אחד, שלא להשבר כלל אלא להאמין ולקוות, שגם אנו יכולים לזכות לכל הטובות שבכל העולמות.
בכל העניות והדחקות של העולם הזה, ההתחייבויות הבלתי פוסקות, ועד שעוצם האדם את עינו ביום האחרון – רודפים אותו בכל מיני רדיפות, והוא מוכרח בכל מיני הכרחים שאינו מבין בכלל מה רוצים ממנו, הכל זה גלגולי ענינים כדי להביא את האדם סמוך אליו יתברך, ולהתקרב מהמקום שהוא נמצא שם אליו יתברך, שזהו שעשועי המלך יתברך, שממקום נמוך כזה, נוכל להתקרב מחדש אל השם יתברך, ולא ניפול כלל משום דבר שבעולם, לעשות רצונו יתברך תמיד כל ימי חיינו.
בשבת זו הבאה עלינו לטובה, שבת של תשעת הימים, יש אור גדול ונורא, מעין האור של הגאולה, שהנה ימים באים נאם ה', שיהיה עולם חדש ונאה לגמרי, עולם התיקון, שבו ירגישו כולם את אמיתת מציאותו יתברך, ואיך שהוא יתברך ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין ואין שום מציאות מבלעדיו יתברך כלל, ובכל תנועה ותנועה שם אלופו של עולם, וכל זה יהיה נחלת הרבים ממש, וככה ידברו אחד עם השני, הבה אחי, תן לי עצה חדשה איך לעשות נחת רוח להבורא יתברך, ואם כעת זה בזיון ושטות לדבר כך, כי מיד ילעיג עליך בר שיחך, ואפילו שיהיה חרדי ואיש כשר, אבל דברים מתוקים של התלהבות באלוקות – לשחוק וללצון יהיה באזני כל אחד, בתדר הנמוך של עולמנו.
לא כן לעתיד, בעת הגאולה, כבר לא יהיה יצר הרע בעולם, והכל יבינו, שעיקר החשיבות והחן הוא להתקרב אל השם יתברך, ולהיות דבוק בו, ולחיות את החיים אתו יתברך, ואז כבר כולם ידברו באופן כזה גלוי מאמתת מציאותו יתברך, בלי שום בושה, בסוד הפסוק: "מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי יוֹנֵק שְׁדֵי אִמִּי, אֶמְצָאֲךָ בַחוּץ אֶשָּׁקְךָ גַּם לֹא יָבֻזוּ לִי" (שיר השירים ח, א), כי הנשיקות שמנשקים אח, אינה בושה כלל, לעומת נשיקות של תפלות שמתביישים בזה, והוא רק בחדרי חדרים וכו', אבל עוצם הפלגת הנשיקין שיהיה לעתיד, בעניני העבודה, ישקני מנשיקות פיהו, יהיה בהתגלות כזו, בטהרה נפלאה כזו, עד שלא תהיה בושה כלל לנשק את עבודת השם בתכלית הנשיקין והאהבה, בחוץ שאין חוץ למטה הימנו, משום שכל הבריאה כולה תכלל לגמרי באור העליון של הגאולה, שהיא התגלות כבוד שמים.
ועלינו לדעת, כי האור של רביז"ל הוא אור של הגאולה השלימה, כי אנשי שלומנו כן רגילים בבחינת "אֶמְצָאֲךָ בַחוּץ אֶשָּׁקְךָ גַּם לֹא יָבֻזוּ לִי", כי אצלנו הדיבורים האלו – הם משקפים את החיים עצמם, את האור הפנימי של הנשמה, שכבר לא יכול להסתיר את עצמו, ולכן כל דיבורנו צריך להיות רק ממנו יתברך, ולחיות את החיים – בתכלית השלימות עמו יתברך, ובשמחה עצומה שאין לה קץ, שאנו זוכים להיות סמוכים וקרובים אליו יתברך, וגם בימי בין המצרים, שהשמחה היא בהסתר, וממעטין בשמחה דייקא, אבל היא ממתנת בבתי גוואי, במסתרים תבכה נפשי, מרוב תשוקה וגעגועים אליו יתברך, מהמקום הכי נמוך, "אֵלֶּה אֶזְכְּרָה וְאֶשְׁפְּכָה עָלַי נַפְשִׁי" (תהלים מב, ה), לזכור את המקום הגבוה שהיו יכולים להיות נשמות ישראל, ובמקום זה וכו', והנפש שופכת דמעות של געגועים בלתי אפשריים מרוב תשוקה להכלל באלוקות ולזכות לאור הגאולה.
וזה נכלל בתחילת דברינו, שאסור לנו להטעות את עצמנו, כי אם איננו מרגישים באמת תשוקה אמיתית ופנימית לגאולה השלימה, על זה אנו צריכים לכוון באמירת תיקון חצות, ובכל הוידויים והקינות, שנזכה להתקרב להשם יתברך מחדש כל כך, עד שההרגשים היהודיים הפנימיים שהיו מאז ומעולם לאנשים כשרים בימים האלו, יבקעו את ערלת לבנו הקשה, ונזכה לעשות נחת רוח להשם יתברך, מתוך מקום מצבנו, כי עלינו להאמין באמת בכוח הרוחני שיש גם בדור הזה, והוא מונח בקרן זוית, וכל הרוצה ליטלו – יבוא ויטלו, אשרי מי שאינו בטלן בזה העולם, וחוטף טוב אמיתי ונצחי, שישאר אתנו לעד ולנצח נצחים, אשרי מי שאינו מטעה את עצמו.
אנא תכתוב לי אם אתה באמת קבוע בכל יום על ספרי רביז"ל, ואם יש לו חיזוק על זה, ותשמח אותי בזה מאד מאד. הכ"ד דודך אוהבך, ידידך נצח