החתונה הזו נחמדה, רבותי, אל תכעסו עליה כל כך
נר ראשון דחנוכה תשפ"א
חנוכה הוא חג שמח, הוא יום חולי כזה, ללא הרבה ביטוי בתדר המרחף על פני תבל, הולכים לעבודה, ממהרים קצת לנרות, אבל מהו חנוכה? השמחה שלנו מחנוכה היא מהאור, אור צדיקים ישמח, אור תמיד משמח, כשעצוב לנו מקובל לומר שחשוך לנו, כי אור זה טוב, טוב מאד, והוא האהבה הגדולה ששוררת ביקום, ומבקשת חיק להתחבק בה, האור הקטן של חנוכה, שאינו לא בבית המדרש ולא בבית, כי אם בחוץ, מלמד על עבודה כלשהי שלנו, להתייחס אל החוץ כמקום גילוי שכינה, החכמה היוונית מטמאת השמנים, מקומה יותר בחוץ, היא מתיימרת לתת מענה לענינים החיצוניים של בן אדם, באומרה שחוץ מזה אין שום פנימיות, לכן אינה בדיוק תוחמת את עצמה אל היכל שן מקודש, או בית חמים ונעים, משום שהיא רוצה לשלח את שלהבותיה בחוצות קריה, בכל רבדי החברה תתקל ביווניות, היא לא רוצה להיות בת מסגרת של אנשים בודדים, היא רוצה שליטה מלאה על היקום, כמו שהיתה אכן מעצמה של ממש, גם בכמות מספרית ועוצמתית. הלוחמה הבלתי מאוזנת בין שני צדדים, צד אחד עם יומרות ושאיפות להקיף עולם, לחנך בריות וליצור תרבות, והצד השני קטן ועסוק בעבודת האלוקים, רוצה בעיקר שקט, כשהם מתחילים להתגושש, נוצר כאן מאבק מוזר, כשהכל לא מבינים מה רוצים אלו מאלו, ומה פשר המלחמה הזו. כשהענין הוברר, שהמלחמה כאן היא על הבית, ומי ישלוט בעולמנו זה הדיבור, אז גם חנוכיה חצופה של חב"ד יכולה לפוצץ את הפוזה של הכפירה, נר אחד מרצד, קטן ומקומו בחוץ ולמטה ובצד שמאל, כל החולשות… אבל הוא נועז כזה, שיכול להפיץ אור גדול על חשיכה מאד גדולה, אמת קטנה דיה לגרש המון שקר, השקר הוא בטוח בעצמו, אוהב המון מלל, תפאורה ותאטרליות, אך האמת היא פשוט נוכחת, כאן ועכשיו בלי איפור אפילו. כשהנר אוהב אותך, אתה מקשיב להבלחת ההארה השקטה של הנרון, אתה מוכן ללכת בדרך שאותה אתה רואה בגלל הנר, הוא שותק, מרקד מעט, אבל לא מכריח כלום, רק מאיר. אם אתה תחווה את התורה כאור, ולא ככובלת, אתה תראה אותה מאירה, כלה מתקשטת לא בכדי, היא באה לשמחה לשמוח ולשמח, היא לא מכריחה אף אחד לבוא לחתונה, אבל מי שלא בא שלא ישחק אותה ויבכה אחר כך לא היה בחתונה, כי היא התקיימה במשך שבעים שנה. החתונה הזו נחמדה, רבותי, אל תכעסו עליה כל כך, היא מהדהדת בלבנו, זה הטוב שאנו מבקשים, את השמחה האבודה שלנו אנו מוצאים בה, זה האור של חנוכה, אור של תמימות ופשטות, אור, שכמה שהוא קטן – הוא מבליח יופי את הררי החושך המאיים, חנוכה מביא אור ללבבות, כי הוא מבטא את כמיהת הלב לקצת אור, ובאמת אפילו רק קצת, האור הזה הוא מין סם חזק מאד, אשר אף מעט ממנו יכול להשפיע המון, והוא גם ממכר, ומביא את חבריו האורות האחרים הנוספים, כי זה הכלל, שאור מביא אור, ומעלין בקודש ולא מורידין, ומוסיף והולך, ואור לא חוזר בו, הוא רק ממשיך להאיר, אז מה אכפת לי אם הוא בודד, או אם הוא קטן וחשוך סביבו, הוא רק גדל ויוצר עוד אור, האמינו באור שבלבכם, גם ימי החולין יכולים לההפף למקסימים וחגיגיים עם אור שכזה, כשכל מעשה טוב שלך מקבל את ההכרה האמיתית שלו, ואתה מבין את מה שהוא עשה לך בסיפור האהבה עם ה', אז אתה מבין שגם עם הרקע חולין והתדר ריקני, אפשר ליצוק בו את התוכן האלוקי המהדהד. חנוכה שמח…