להודות, להסכים בתפילות
מוצאי שבת חנוכה תשפ"א
אין לך רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד.
רבות הדמעות שנשפכו על הנרות הקדושים של חנוכה, איך לשון שבעולם שתמנע מתפילה חמה בעת ההיא, כל העולם הרוחני שלנו תלוי ברגעי ההוד של הדלקת נרות חנוכה, בהם אנו נשאבים אל עולם עליון וקסום של אור, אנו נמזגים עם האמת של הבריאה, עם האור של הנס, ולא רק עם הנס עצמו, הכוחניות שליותה את הנס אפילו לפי ערך מועט, לא היא המרטיטה בחנוכה, אלא ההודאה להשם יתברך, לנס יש שני תפקידים, יש לו את השליחות לחולל את הפלא, ויש לו את המקום שהוא מאיר לגמרי, החיוך האלוהי בזמנים בלתי אפשריים – מלוה כל אדם על היקום, והוא יונק את המתיקות שלו מהנר הקטן והמרצד, הנר של האור, הנר שבא לגרש חשיכה מהלב שלנו, אנו עומדים יראים מול האור היפה הזה, כמו חוששים לחללו בצרכינו המגושמים, החיים הרגילים שלנו כבר לא יהיו מובנים מאליהם, משום שאנו מוותרים בסאחיות שלהם על הארה ענקית שמתפשטת ביקום, אנו יכולים להיות שיכורים מהסממן המסמם הזה, אהבה אינסופית של השם יתברך לכל בריה, אור שבאורות, שלהבת השלהבות, אבל כשאנו נהיה רגילים, כאלו כולל יונגעלייט שהולכים ליום תורתם, או אנשי עבודה של היום יום, וחוטפים דף היומי, אבל שוכחים אלו ואלו, שהיה חנוכה בעולם, ושם הבנתם את האמת של החיים, שם היה הכל כל כך מאיר, כל כך ענק, עד שלא הייתם כואבים כלום מהחיים הללו, הייתם צופים בהם מן הצד, האור היה מלוה אתכם ומאיר לכם את הדרך גם בסמטאות האפלות של החיים, חנוכה נועד לזה, לתת את התזכורת, להתחמם עד עומק עלפון באור הנרות הקדוש כל כך.
מכאן והלאה התפילות לאור ההרגשה הזו צריכות להיות מתוך הסכמה להשם יתברך, להודות לו זה גם לפעמים להסכים לו, להודות שהוא צודק, אז אין לנו רשות להשתמש בהם לצרכינו הנחותים בלבד, וברור שגם וגם, אבל לזכור את האבל הגדול, שכשאנו שם, בוא נקח משהו משם באמת, לראותם זה להסכים אתם, הם עומדים כמו שלושים וששה עדים נהדרים על האור ששימש בששת ימי בראשית, הם רוצים שתבין שהחיים שלך מוארים גם כשחושך לך, גם כשהכי אבוד לך בחיים, האהבה העליונה תמיד תאהב, היא לא תחדל לאהוב גם כשנהיה אגואיסטים אמיתיים ואפילו נכפור, חס ושלום, אבל היא נשארת מאמינה בנו, גם אם לא תאמין – אמונה ישנה, מצד הנאמן הממתין ומי כמוהו באילמים. הנר השותק של חנוכה, הוא עד אילם ושותק בצרחות אנושות על היותו מאיר, הנצחון על היוונים זה לא דווקא במספר המתים משני הצדדים, וגם אם הם היו גיבורים ביד חלשים, שזהו נס נוסף, אבל הקרב האמיתי הונצח באור, לא במצעדי גבורה או בניית שער נצחון פרובוקטיבי, זה פשוט להדליק נר ולצחוק, לא לריב הרבה עם הרוע, אלא רק להאיר, לתת חיים חדשים, להתעלם מהמון יריות תחרותיות של החברה האנושית הרועשת כל כך, אלא פשוט לבוא ולאהוב, לחייך מול כל עוינות, לחבק את האמת הפנימית שקורנת ממך, לאהוב גם אותה, להתגאות באהבה הזו, לרצות את הרצון של השם יתברך בקיום ולא בחורבן, באחדות ולא בפירוד, בדבקות אמיתית של כל הבריאה אל חי החיים. וממש כמו האהבה העליונה, האוהבת ללא גבול באינסופיות שאין לה תיאור, כך האהבה התחתונה תשיב לה אהבה, משום שאור מושך אור, אם זכינו בגלות הנפש להאיר אור שמוסיף והולך אנו בתדר של גאולה עולמית.