מכתב ארבעים
בעזרת השם יתברך, יום ערב שבת קודש לסדר שופטים, א' אלול תש"פ.
לכבוד ידידי היקר והנעלה נר להצדיק הנחל נובע מקור חכמה, ר' יוסף אלימלך שיחי'.
אחר ההפסקה הכי ארוכה, שבתי לכתוב לך דברי חיזוק והתעוררות לימי אלול הקדושים, אשר בהם מתעוררים ומאירים י"ג מדות הרחמים, ויש התעוררות גדולה בכל העולמות העליונים, עד העולם העשיה הגשמי הזה, שישראל קדושים מתעוררים מעלפונם הרוחני, ושבים אל השם יתברך בכל לב ונפש, ומשכימים ואומרים סליחות, ומרבים באמירת תהלים ותחינות ובקשות, ואף שכל השנה כולה מסתבכים בעבירות ובדברים בלתי רצויים, אך הלב נמשך אחריו יתברך בתכלית ההשתוקקות, ואם מקשיבים ללב בימי אלול הקדושים רואים איך שהוא הומה מעצמו אל די ברא כולא למעבד ליה רעותא שלים.
אנחנו לא יודעים כלום, אין לנו שום הרגשה אמיתית, כי אם ההרגשות שבאו מן החינוך הטהור שלנו, שלימדו אותנו אודות קדושת אלול, ואנו מקבלים את קדושתו ללא חקירות ובלבולים, ולא מנסים לחשוב לכאן ולכאן, אם באמת צריך לפחד או לשמוח וכו', כמו שיש שוטים שעסוקים בלברר מהו אלול… באלול אין לנו זמן לדעת אותו, אנו צריכים לשוב בתשובה שלימה לפני השם יתברך, כי מי שלא שב כעת בזמני תשובה, אזי ההפסד שלו הוא נורא ואיום, והחודש אלול הזה שאנו מקבלים במתנה, שכל כולו עת רצון להשם יתברך, אסור לנו להפסידו, כי אם לא נחשב חשבונו של עולם, נחשב כבטלנים עצומים, שנותנים לנו הזדמנות פז כזו, ואיך נבלה אותה בהבל ובריק.
אנו זכינו להיות חסידי ברסלב, החודש אלול של חסידי ברסלב הוא היה נשגב מאד בכל הדורות, תיכף בהשמיע קול התור של חמשה עשר באב, היו אנשי שלומנו הקדושים מסתערים על השיעורים כסדרן המיוחדים לחודש אלול הקדוש והנורא, וכל שיחם ושיגם היה אומר הכנה ליום המלכות הקדוש, ההתבודדות והצעקות להשם יתברך בימים הקדושים הללו, היו קורעות שערי שחק, התלהטות אדמימות הפנים של עובדי ה' באמת, שהיו עומדים בבית ה' בלילות, ונוהמים כחיות ביער בשדות ובמדבריות, אשרי להם ואשרי חלקם, של זכי הנפש הללו, שחיו את העולם הזה בתכלית הנקיות והזיכוך. ועלינו לדעת, כי אף אם אין עובדים את עבודת התשובה בגעוואלד כזה, אנו יכולים לעשות מה שאפשר בדורנו, כי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, וגם בדור הזה, קען מען פירן אשיינע אלול.
בראש ובראשונה כדאי שתעשה לך שיעור במשניות, ותגרוס בכל יום ח"י פרקים משניות, אשר היה חיוב גדול אצל מוהרא"ש זי"ע, על פי שיחת רביז"ל (שיחות הר"ן סימן קפה), ואם כל השנה מתרשלים מזה, היום א' אלול, כמה טוב ונאה ויפה, שתזכה לזה, ולדעת שהמשנה היא סוד הנשמה, שהיא תזכך אותנו, מכל החלאים הרוחניים שנדבקו בנפשנו עד הנה, ולומר כל פרק ופרק בחיות עצום, בקול רם המעורר הכוונה, ולא במלמול כדי לצאת ידי חובה, אלא מתוך חמידו דאורייתא קדישא, לדעת, שבכל תיבה ותיבה אתה נדבק בו יתברך לגמרי, ושזה ענין של חודש אלול, להיות קרובים וסמוכים אליו יתברך כראוי.
כל העבודה של אלול, היא להיות קרוב אל השם יתברך, להרגיש נפלאות בקרבת אלוקים, לטעום טעם ערב בחיים, לרצות את השם יתברך בתכלית הרצון, לא ליפול מן ההשתוקקות, כי זה מעשה בעל דבר, שרוצה לקלקל לנו את האור של חודש אלול, אז הוא מניח את האדם שיאמר וילמד את כל הלימודים והסגולות וכו', וכל זה אינו מפריע לו כלל, אלא מה? הוא מנתק את האדם מן ההשתוקקות הפנימית להשם יתברך, ואז ממילא הכל נופל. לכן צריך להתמקד בנקודה זו, שלא למאוס בו יתברך, שזהו שורש החטא – המיאוס שמכניס הבעל דבר אל הקדושה, שאדם מכובה אצלו האור הרוחני של הקב"ה, ומחפש כל מיני תירוצים לפרוש מן המקום, חס ושלום. ועיקר הפיתוי של הבעל דבר הוא שרוצה להחדיר בו שנאה כבושה אליו יתברך, כביכול. ועל כן עלינו לעורר את האהבה העליונה, להיות אנשים חדשים לגמרי מימי אלול הקדושים הללו, לעשות הרבה טוב ביודישקייט, בתורה ובתפלה ובמעשים טובים, כי זה העיקר ואין בלתו.
עלינו להאמין, כי בחודש אלול נופלות כל המחיצות בינינו לבין אבינו שבשמים, ואין אנו יכולים לתאר ולשער את גודל הזמן היקר והקדוש הזה, אשר אין כדוגמתו, ואנו זוכים אל האור של השכינה הקדושה בלבנו ממש, אלא שיש יצר הרע מיוחד שעוסק לפתות אותנו לגרש את השראת השכינה הזו מלבנו, שזהו שמו יצר הרע – שמייצר רע, שאף אם אין רע בלבנו, הוא מייצר אותו, והוא מפיל אותנו, וכל זה נעשה בשביל הבחירה והנסיון, כדי להגביר את יכולתנו להתקרב אליו יתברך חרף כל הפיתויים והדמיונות הללו.
כי אכן כך, כל ההתרחקות ממנו יתברך היא דמיונות שוא, שאדם חושב מה שחושב, והאמת, שאין הקב"ה זז ממנו אף לרגע, אשרי הזוכר אותו יתברך תמיד. הכ"ד אוהבך דודך שלמה ברוך בן רבקה